ויקיפדיה

מבצע הרלינג

קרב שהתרחש ביוון במלחמת העולם השנייה

מבצע הרלינג, הידוע כקרב גורגופוטמוס (ביוונית: Μάχη του Γοργοποτάμου) היה מבצע פשיטה ביוון במלחמת העולם השנייה שבוצע על ידי מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית (SOE), בשיתוף ההתנגדות היוונית: קבוצות EDES (אנ')‏ (National Republican Greek League) ו-ELAS (אנ')‏ (Greek People's Liberation Army).

ב-25 בנובמבר 1942 פוצץ גשר גורגופוטאמוס שאובטח בכבדות. היה זה אחד ממבצעי החבלה הראשונים והגדולים באירופה הכבושה, ותחילת המעורבות הבריטית הקבועה עם ההתנגדות היוונית.

רקע עריכה

מבצע הרלינג תוכנן בסוף קיץ 1942, כמאמץ לבלימת שרשרת האספקה מיוון לצפון אפריקה שיועדה לקורפוס אפריקה.

ה-SOE תכנן לשלוח כוח שינתק את קו הרכבת בין אתונה לסלוניקי.[1][2] נבחנו שלושה ויאדוקטים, כולם באזור ברלוס: הגשרים גורגופוטאמוס, אסופוס ופפאדיה. בעדיפות להשמיד את הוויאדוקט של אסופוס, מכיוון שבנייתו מחדש תארך יותר מהאחרים. הבחירה נותרה בידי מפקד המבצע בשטח.[3]

מפקד המבצע היה לוטננט קולונל (מאוחר יותר בריגדיר גנרל) אדמונד מאיירס מחיל ההנדסה המלכותי, "קצין ההנדסה היחיד במזרח התיכון שעבר קורס צניחה", לפי מפקד המשנה. מייג'ור (מאוחר יותר לקולונל) כריס וודהאוס.

בסיום המשימה, תוכנן לפנות את הבריטים, פרט לוודהאוס, היווני תמיס מרינוס ושני מפעילי רדיו כדי שיחברו לתנועת ההתנגדות היוונית.[4]

הניסיונות הראשונים להתנגדות מזוינת במקדוניה היוונית נבלמו בקיץ 1941 על ידי הגרמנים והבולגרים. אולם באביב וקיץ 1942 הוקמו יחידות גרילה חמושות ראשונות באזור ההררי של מרכז יוון ואפירוס. בהתחלה, הכוח הגדול היה הELAS, שהוקם על ידי חזית השחרור הלאומית הקומוניסטית (EAM) ובראשה עמד אריס ולוצ'וטיוס. השניים בגודלם היו הEDES בראשם עמד קולונל נפוליאון זרבאס.[5][6] מפקדי המבצע לא ידעו על ההתרחשויות ביוון הכבושה, או כוחם ושיוכם הפוליטי של קבוצות ההתנגדות.[7]

המשימה עריכה

צניחה ביוון, יצירת קשר עם ההתנגדות עריכה

צוות ה-SOE מנה שלושה עשר לוחמים וחולק לשלושה כוחות משנה. בכל קבוצה: מפקד, מתורגמן, חבלן וקשר.

הקבוצה הראשונה הורכבה מסגן אלוף אדי מאיירס, מפקד המשימה, קפטן דניס האמסון – מתורגמן, קפטן טום בארנס (מניו זילנד) – חבלן, הסמלים לן וילמוט ופרנק הרנן – קשרים.

הקבוצה השנייה מיג'ור כריס וודהאוס – מפקד, סגן משנה תמיס מרינוס (יווני), סגן אינדר גיל (סקוטי וסיקי לימים סגן אלוף בצבא הודו) וסמל דאג פיליפס.

הקבוצה השלישית כללה מייג'ר ג'ון קוק, קפטן נט בארקר, קפטן ארתור אדמונדס (ניו זילנד) וסמל מייק צ'יטיס (ארץ-ישראלי ממוצא רומני).[8][9]

הכוח הוטס בשלושה מטוסי B-24. ניסיון ההצנחה הראשון ב-28 בספטמבר נכשל, הסימונים הקרקעים שנקבעו לא הודלקו. בניסיון הבא ב־30 בספטמבר, אותרו הסימונים, וכוח "הרלינג" הוצנח ליד הר גיונה במרכז יוון.[10][11] המטוס השלישי לא הצליח לאתר סימון, וקבוצתו של מייג'ור קוק קפצה ליד העיירה קרפניסי שבה היו חיילי אויב רבים. אחד מלוחמי הקבוצה נחת בתוך העיירה והוסתר על ידי יוונים מקומיים. הם התחמקו מהכוחות האיטלקיים שחיפשו אחריהם, ופנו לעבר הגבעות, שם פגשו בכח גרילה של אריס ולוצ'וטיס.[12]

הקבוצה הוסתרה על ידי היוונים והועברה ללא הרף באזור כדי למנוע את לכידתם בידי הכוחות איטלקים. וודהאוס יצא לאמפיסה כדי ליצור קשר עם קהיר.[13] מדריך יווני מקומי, בשם יאניס הוביל את מאיירס והמסון בסיור אל שלושת היעדים האפשריים. גורגופוטאמוס, נבחר בשל היותו בעל הסיכויים הטובים ביותר: חיל מצב קטן: כ־80 איטלקים, גישה נוחה לגשר, חיפוי טוב ונתיב נסיגה נוח.[14] ב־2 בנובמבר, וודהאוס יצר קשר עם אנשיו של זרבאס באזור הרי וולטוס, ב-14 בנובמבר, צוותו של מייג'ור קוק הצטרף לכוח הראשי, עם מידע כי יצר קשר עם אריס. וודהאוס חזר באותו יום, עם זרבאס ו-45 מאנשיו.[15] מלכתחילה, זרבאס ההתרשם מהמשימה, וולוצ'וטיוטיס לא, משום שההנהגת ה-EAM-ELAS באתונה עדיין לא העריכה את חשיבות המאבק הכפרי, והעדיפו להתמקד בערים. בסופו של דבר, ולוצ'וטיוטיס, פעל בניגוד להוראות שקיבל מ-EAM, והחליט להשתתף במבצע.[7] [16]

פיצוץ הגשר עריכה

 
לוחמי גרילה של ELAS

הכוח המבצע מנה 150 לוחמים: צוות בריטי בן שתים עשרה לוחמים אחראי על משימת החבלה, 86 אנשי ELAS ו-52 אנשי מה-EDES, שירתקו וינטרלו את חיל המצב. לפי התוכנית, זמן התקיפה היה ב-25 בנובמבר בשעה 23:00. שני צוותים של שמונה לוחמי גרילה אמורים לנתק את קווי הרכבת והטלפון לשני הכיוונים, לחפות על הגישה לגשר עצמו, הכוח העיקרי – 100 לוחמים ינטרל את חיל המצב. כוח החבלה, המחולק לשלושה צוותים, ימתין במעלה הנהר עד להכנעת חיל המצב, ואז יניח את המטענים.[17]

 
נפוליאון זרבאס עם קציני EDES

ההתקפה על מאחזי חיל המצב בשני צידי הגשר החלה בזמן, אך התארכה מעבר למתוכנן. מאיירס החליט לשלוח את צוותי החבלה פנימה בזמן שהקרב נמשך.[18] הנחת המטענים התעכבה מכיוון שקורות הגשר היו שונות מהמצופה ואילצה את החבלנים הבריטיים לחתוך את מטעני הנפץ הפלסטיים ואז להרכיב מטענים חדשים.[19] לאחר הנחת המטענים והדלקת הפתילים, הפיצוץ הראשון התרחש ב-01:30, תוך פגיעה קשה במזח המרכזי והתמוטטות שתי מוטות. הבריטיים הניחו חומר נפץ חדש במזח השני הפיצוץ התרחש 02:21. עמדות הגרילה עצרו רכבת תגבורת איטלקית.[20] הכוח התוקף, שסבל מארבעה פצועים, נסג בהצלחה לשטח הכינוס ב-04:30.

אחרית דבר עריכה

משימת החבלה הצליחה. זו הייתה הפעולה הגדולה ביותר שה-SOE ביצעה עד אז. מטרת המשימה המקורית: שיבוש פעילות הרכבות - הפסיקו לעבוד במשך שישה שבועות. עקב כך כוחות רומל, הנסוגים ממצרים נפגעו קשות.

הצלחת המבצע לימדה את הבריטים על משמעות המבצעים המיוחדים ביעדים אסטרטגיים. המשימה עודדה את SOE לסייע בחיזוק תנועות התנגדות, ויצרה עידוד מורלי ביוון הכבושה.[21] בעקבות המשימה, הכוח הבריטי לא נסוג מיוון, בשונה מהתכנון אלא הונחה להישאר ולהקים את תשתיות למשימה הצבאית הבריטית ביוון.[19] הצלחתו של המבצע לא הסתכמה בקריסת הגשר האסטרטגי. מאיירס שהפך לאהוד על הפרטיזנים המקומיים. בזכות מאמציו בקיץ 1943 חתמו שתי התנועות המחתרתיות היריבות, הליברלים והקומוניסטים, על הסכם שיתוף פעולה. מאיירס המשיך להילחם ומאוחר יותר הפך לראש הענף למבצעים מיוחדים של אייזנהאור במהלך הפלישה לאירופה והשתתף במבצע ״גן השוק״ כקצין הנדסה של הדיוויזיה המוטסת הראשונה של הבריטים.

לגבי היוונים, זו הייתה הפעם האחרונה בה ELAS ו-EDES, כוחות הגרילה הגדולים במדינה, שיתפו פעולה צבאית; תוך חודש התרחשו העימותים הראשונים בין כוחות ELAS ו-EDES. הקדמה לסכסוך הגלוי שיתפרץ בין ELAS לבין קבוצות ההתנגדות האחרות בשנת 1943, ובישר על מלחמת האזרחים ביוון בין 1946–1949.[7]

הגשר עצמו תוקן תוך 19 יום על ידי גדוד IV של מהנדסי הרכבות, של הצבא המלכותי האיטלקי.[22] המהנדס שתכנן ובנה את הגשר המקורי היה מהגר איטלקי בשם אגוסטינו טקוני. הוא השתמש בהנדסה חכמה תוך שימוש בחלקים ייחודיים שהקשו על שיקום הגשר.

בתגובה לפעולה הוציאו הגרמניים להורג 16 יוונים מקומיים.

השפעה עריכה

על מבצע הרלינג לומדים באקדמיות צבאיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. במורשת היוונית הוא נחרט כהצלחה המשמעותית ביותר של התנגדות המחתרת לכיבוש הנאצי.

לקריאה נוספת עריכה

  • Clogg, Richard (1986), A Short History of Modern Greece, Cambridge University Press, ISBN 0-521-33804-2
  • Hamson, Denys (1946), We Fell Among Greeks, Jonathan Cape
  • Howarth, Patrick (1980), Undercover, the men and women of the Special Operations Executive, Routledge, ISBN 978-0-7100-0573-1
  • McGlynn, M. B. (1953), "Special Services in Greece", Official History of New Zealand in the Second World War 1939–45 - Episodes & Studies, Volume 2, Wellington: War History Branch, Department Of Internal Affairs
  • Myers, E.C.W. (1955), Greek Entanglement, Rupert Hart-Davis
  • Papastratis, Prokopis (1984), British policy towards Greece during the Second World War, 1941–1944, Cambridge University Press, ISBN 978-0-521-24342-1

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Clogg (1986), pp. 142–143
  2. ^ Papastratis (1984), p. 129
  3. ^ McGlynn (1953), pp. 3–4
  4. ^ Woodhouse (2002), p. xi
  5. ^ Woodhouse (2002), p. xii
  6. ^ Clogg (1986), pp. 140–141
  7. ^ 1 2 3 Clogg (1986), p. 143
  8. ^ McGlynn (1953), p. 4
  9. ^ Howarth (1980), p. 98
  10. ^ McGlynn (1953), pp. 4–5
  11. ^ Howarth (1980), pp. 98–99
  12. ^ McGlynn (1953), p. 9
  13. ^ McGlynn (1953), pp. 5–7
  14. ^ McGlynn (1953), pp. 7–8
  15. ^ McGlynn (1953), pp. 8–9
  16. ^ Woodhouse (2002), p. 33
  17. ^ McGlynn (1953), pp. 10–11
  18. ^ McGlynn (1953), pp. 11–12
  19. ^ 1 2 Howarth (1980), p. 100
  20. ^ McGlynn (1953), p. 12
  21. ^ Woodhouse (2002), p. 26
  22. ^ Franzosi, Pier Giorgio (1991). L'Arma del Genio. Rome: Esercito Italiano - Rivista Militare. p. 224. נבדק ב-5 בדצמבר 2019. {{cite book}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מבצע_הרלינג&oldid=37586776"