מבצע שמואל

מבצע שמואל היה פעולה צבאית במלחמת העצמאות שמטרתה הייתה תקיפת אוטובוס נוסעים בכביש רמאללה - לטרון, כתגובה להתקפות שנערכו על אוטובוסים יהודים. המבצע נכשל ועלה בחייהם של 16 לוחמים.

רקע היסטורי

מושב עטרות היה ליד שדה תעופה בריטי (קלנדיה), 11 ק"מ צפונית לירושלים. הוא היה מבודד ומוקף בכפרים ערביים. הערבים התנכלו לכלי הרכב היהודים בכביש המוביל למושב בהתקפות והנחות מוקשים, במטרה לשבש את החיים בשני היישובים היחידים שהיו אז מצפון לירושלים, עטרות ונווה יעקב.

ב-21 בדצמבר 1947 יצאה יחידה צבאית של גדוד מוריה מחטיבת עציוני מעטרות ופגעה באוטובוס ערבי על יד חורון. בפעולה נהרגו ארבעה ערבים. בעקבות פעולה זו הגיעו אנשי עבד אל-קאדר אל-חוסייני ומתנדבים עיראקים והשתכנו בכפרי הסביבה.

ב-2 במרץ 1948 יצאה הוראה מטעם המטה הכללי של ההגנה תחת הכותרת מבצע שמואל, לפגוע באוטובוס המוביל מדי בוקר פועלים ערבים מרמאללה ללטרון. המטרה הייתה להרתיע את הערבים על מנת למנוע התנכלות לתחבורה היהודית.

תחילה הטיל הפיקוד העליון בראשות יגאל ידין את המשימה על הפלמ"ח אך יצחק רבין השיב כי הפקודה אינה הגיונית ואינה ניתנת לביצוע. ידין ביקש מדוד שאלתיאל להורות למפקד הגדוד השישי של הפלמ"ח צבי זמיר לבצע את הפעולה. זמיר העביר את הפקודה דרך צינורות הפלמ"ח ליצחק רבין שחזר על דבריו שהפקודה אינה ניתנת לביצוע. לפיכך הטיל שאלתיאל את המבצע על גדוד "מוריה" של חטיבת עציוני שהיה נתון לפיקודו הישיר. מפקד הגדוד זלמן מרט (המכונה שדמי) וסגנו צבי סיני (המכונה עשהאל) ניסו לשכנע את שאלתיאל לבטל את הפעולה באמרם כי "אסור להכות פעמיים באותו מקום. הערבים בסביבה התחזקו מאז התקרית במקום ב-21 בדצמבר וכי: פעם ראשונה-הפתעה; פעם שנייה-התאבדות". שאלתיאל הודיע כי קיבל פקודה ועליו לבצעה.

הפעולה הוטלה על פלוגה ג' של הגדוד בפיקודו של נועם גרוסמן. גרוסמן היה בן 21, מפקד הפלוגה הצעיר ביותר בחטיבה. לאחר שבפברואר 1948 היו לפלוגתו מספר כישלונות. הוא שאף להוכיח את הצלחת הפלוגה בפעולה זו.

ב-3 במרץ 1948 הגיעו גרוסמן ואנשיו לעטרות ועדכנו את מגיני המושב על הפעולה. מגיני עטרות שלחו מיד שליח לשאלתיאל שעידכן אותו על התגבורות הערביות שהגיעו לכפרי הסביבה וכי אין סיכוי לחזור באור יום מביתוניא לעטרות. שאלתיאל הרשה להתקשר באלחוט לגרוסמן ולהודיע לו שמותר לו לדחות את הפעולה לפי שיקול דעתו אבל מכשיר הקשר התקלקל וההודעה לא הגיעה. אנשי עטרות ניסו לשכנע את גרוסמן לא לצאת לפעולה אך הוא אמר: "כמו שנגיע כך נחזור. זאת לא הפעולה הראשונה שלנו ולא האחרונה. אין ספק שנצליח".

הכוח תירגל השתלטות על אוטובוס. התרגול נערך על האוטובוס של המושב עטרות, אותו הם נהגו לאבטח.

המארב ותוצאותיו

בשעה 1:00 אור ליום כ"ג באדר א' (4 במרץ 1948) חודש הקשר עם עטרות ונאמר לגרוסמן כי לפי הוראות הפיקוד העליון עליו לבצע את הפעולה. אז העירו את החיילים, שהלכו לישון שלוש שעות קודם לכן.

בשעה 2:00 יצאו מעטרות 19 אנשי הכוח בפיקודו של נועם גרוסמן. הכוח יצא ללא מכשיר קשר. תחילה צעדו צפונה במטרה לחצות את כביש המוביל לכפר ראפאת ולאחר מכן צעד הכח מערבה עד הגיעו לכביש רמאללה - לטרון בקטע הכביש בן הכפר ביתוניא לכפר ראפאת, כ-7 ק"מ דרומית-מערבית לרמאללה. (סמוך למקום נימצא כיום בית הסוהר עופר). בשעה 5:00 הגיעו למקום המארב והמתינו לאוטובוס הערבי.

בשעה 6:40 הופיע האוטובוס הערבי ואנשי המארב פתחו עליו באש. הנהג נפגע אך האוטובוס לא עצר ולא ברור אם מי מנוסעיו נפגע.

לשמע היריות הגיעו כוחות ערבים מכפרי הסביבה, השתלטו על הרכסים מסביב וכתרו את גרוסמן ואנשיו. אנשי המארב מצאו עצמם מוקפים בכוחות ערבים חזקים באור יום. גם מכוניות מכביש רמאללה - לטרון, שראו את הכוח, הצטרפו למרדף. גרוסמן פקד על אנשיו לסגת במהירות לעבר עטרות, אבל לא היה להם סיכוי. הם הגיעו לעמק רחב יחסית, בו היו מוקפים מכל עבר. רק שלושה לוחמים הצליחו לטפס על רכס ממזרח לעמק והצליחו להגיע לעטרות במסלולים שונים, אך שאר חבריהם לא הצליחו לפרוץ בעקבותיהם. לפי מקורות ערבים נהרגו במקום עשרה לוחמים וששה נשבו. השבויים הובלו ברגל לרמאללה אבל לפתע הם נשכבו על הארץ ואחד מהם צעק "רימון" והטיל על הערבים רימון שלא התפוצץ. הערבים הרגו את השישה מיד. גופותיהם חוללו מיד לאחר מכן.

כשהגיעו הידיעות על הקרב התארגן כוח מגדוד מוריה לחפש את המחלקה אך מאוחר מדי. הבריטים הודיעו כי מצאו 16 גופות של הלוחמים במרכז רמאללה, ובצהריים הן הועברו לבית החולים הדסה בהר הצופים. קשה היה לזהות את האנשים בגלל ההתעללות שהשחיתה את פניהם.

השישה עשר הובאו למנוחות כעבור שלושה ימים בבית הקברות סנהדריה, וכעבור שלוש שנים (ה' באלול ה'תשי"א, 6 בספטמבר 1951) הועברו גופותיהם לבית הקברות הצבאי שבהר הרצל.

אחד משישה עשר הנופלים היה נתן פרלמן, כתב של "קול מגן העברי", שהיה לכתב הצבאי הראשון שנפל במלחמת העצמאות.

התגובות על כישלון המבצע

לאחר כישלון המבצע זימן שאלתיאל את מפקדי הגדודים וסגניהם והסביר להם את מניעיו לתמוך בתוכנית המבצע. הוא אמר כי מבצע זה ואחרים שכמותו הם האמצעי היחיד להפסקת המצור על העיר העתיקה ועל הפגיעות בתחבורה מירושלים ואליה וכי העובדה שמבצעים כאלה כרוכים באבדות אינה צריכה להרתיע. הוא הוסיף ואמר: "אנו חייבים להיות מוכנים לאבדות אפילו בהיקף גדול יותר. המלחמה רק התחילה".

המפקדים לא קיבלו את דעתו. הם מתחו עליו ביקורת חריפה ואמרו כי שגה והאחריות כולה עליו וכי בשום מקום לא הוצג "מבצע שמואל" כחלק מתוכנית מקיפה יותר.

אגף המבצעים של המטכ"ל חקר את "מבצע שמואל" ופרסם מסקנות:

1. אף שהיו בידי מטה החטיבה ידיעות מפורטות על עצמת האויב לא נמסר תוכנן למפקד הגדוד. אילו היו הידיעות המפורטות מועברות אליו ייתכן שהיה בוחר גזרת פעולה אחרת.
2. צריך היה לבחור כוח גדול יותר או קטן מאוד, שיכול היה להסתנן.
3. לא ברור מדוע יצא הכוח ללא מכשיר קשר.
4. לא תוכנן כוח שיוכל לחלץ את היחידה הנסוגה על ידי תפיסת משלטים לאורך דרך הנסיגה.

כישלון המבצע החריף את היחסים בין סגל מפקדי גדוד מוריה ובין דוד שאלתיאל.

הנצחה

שלט הנצחה לשישה עשר הנופלים ברחוב השישה עשר בפסגת זאב

ב-17 במרץ 1985, בטקס בהשתתפות המשפחות השכולות, טדי קולק והנשיא חיים הרצוג, נקרא רחוב ראשי בשכונת פסגת זאב מרכז בשם השישה עשר. בפינת הרחוב עם רחוב משה דיין הוצוב שלט הנצחה לזכר שישה-עשר הלוחמים, וכן נקראה כיכר על שם גדוד מוריה ובו שלט המנציח את פעולות הגדוד.

לקריאה נוספת

• יוסי שפנייר: "שישה עשר מי יודע", עת מול, גיליון 193, 2007.
• אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות, כרך שלישי, 1989.
• מאיר אביזוהר, מוריה בירושלים תש"ח, 2002.
• מאיר אביזוהר מוריה בירושלים בתש”ח, פרק ג. בשער הצפוני, 2. השישה-עשר

קישורים חיצוניים

• מבצע שמואל, באתר "טל כרם" הטלוויזיה הקהילתית - בית הכרם ירושלים