יגאל ידין
יִגָּאֵל ידין (סוקניק) (21 במרץ 1917,[1] כ"ז באדר ה'תרע"ז[2] – 28 ביוני 1984, כ"ח בסיוון ה'תשמ"ד) היה סגן ראש הממשלה, חבר הכנסת, פרופ' לארכאולוגיה, הרמטכ"ל השני של צה"ל והרמטכ"ל בפועל במהלך מלחמת העצמאות. חתן פרס ישראל למדעי היהדות ה'תשט"ז (1956). ידין הוא הרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל.
 | |||||||||
| לידה |
21 במרץ 1917 כ"ז באדר ה'תרע"ז  ירושלים, האימפריה העות'מאנית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
28 ביוני 1984 (בגיל 67) כ"ח בסיוון ה'תשמ"ד  ירושלים, ישראל | ||||||||
| מקום קבורה |
הר הרצל  | ||||||||
| מדינה |
ישראל | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל | ||||||||
| תקופת פעילות | 1933 – 7 בדצמבר 1952 (כ־19 שנים) | ||||||||
| דרגה |
 רב-אלוף | ||||||||
| מפלגה |
התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית | ||||||||
| השקפה דתית |
יהדות | ||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| תפקידים בשירות | |||||||||
| |||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
המרד הערבי הגדול מלחמת העצמאות | |||||||||
| הנצחה | |||||||||
| מחנה ידין | |||||||||
ביוגרפיה
עריכהילדות, משפחה ולימודים
עריכהידין נולד בשנת 1917 בירושלים. הוא היה בנם הבכור של הארכאולוג פרופסור אלעזר ליפא סוקניק ואשתו, חסיה (לבית פינסוד). אביו היה ראש החוג לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ואמו הקימה את גן הילדים העברי המודרני הראשון בארץ ישראל. ידין היה הבכור, ולו שני אחים: השחקן יוסי ידין (1920–2001), ומתתיהו, שהיה טייס בחיל האוויר, במלחמת העצמאות יצא להפציץ אוניית מלחמה מצרית שהפגיזה את תל אביב, ונהרג בהתרסקות מטוסו מעל הים ומקום קבורתו לא נודע.[3]
בילדותו למד ידין בבית הספר של דבורה קלן.[4] ב-1930 עברה משפחת סוקניק לבית משלה בשכונת רחביה, ובסתיו אותה שנה החל ללמוד בגימנסיה העברית.[5] ב־1933,[6] בגיל 16,[7] התגייס ל"הגנה". ב-1934 סיים את לימודיו בגימנסיה,[8] וב-1935 החל ללמוד באוניברסיטה העברית במסלול לתואר שני בארכאולוגיה אסלאמית, ושני חוגים משניים: פילולוגיה עברית ושפה וספרות ערבית.[9] בקיץ 1938, במהלך מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, נקרא לשירות פעיל ב"הגנה". לצורך כך יצא לחופשה מלימודיו,[10] ובסתיו 1939 חזר לאוניברסיטה.[11] בקיץ 1940 נקרא לשוב לשירות ב"הגנה".[12] במרץ 1944 הגיש את התזה שלו על כתובות ערביות עתיקות בארץ ישראל,[13] ובסתיו 1945 השלים את הסמכתו לתואר שני.[14] ב-1947 נאלץ לקטוע את כתיבת הדוקטורט שלו על לוחמה בעת העתיקה,[15] לטובת שירות צבאי ב"הגנה".
קריירה צבאית
עריכהעם גיוסו ל"הגנה" שירת בה ידין בשורה של תפקידי הדרכה ופיקוד, בהם מדריך לנשק בגוש עציון. לאחר מכן נמנה עם הקבוצה הראשונה שהעמידה את יחידות השדה בקריית ענבים, פיקוד והדרכה בצפון ים המלח, קורס מרכזי למדריכים בנשק בכפר ויתקין, ומפקד יחידת פו"ש בירושלים. בשנת 1939, בגיל 22, התמנה לשלישו של יעקב דורי, מפקד "ההגנה". לפני שהחל בתפקידו במפקדה הראשית של ההגנה בתל אביב, החליף את כינויו המחתרתי הקודם ב"הגנה", "חגי". מזכירתו של דורי בחרה עבורו את השם "ידין", מתוך פסוק בספר בראשית המזכיר את השם "דן", כינויו המחתרתי של דורי:[16] "דָּן יָדִין עַמּוֹ".[17] בשנת 1943 מונה לראש יחידת המבצעים של המטה הכללי של "ההגנה".[14] עקב ויכוח עם יצחק שדה, שהחליף את דורי כמפקד "ההגנה", על הכללת מקלע בפק"ל הכיתה, התפטר בסתיו 1945 מן המפקדה הראשית של ה"הגנה".[18] בשנת 1946 פרש מן השירות ועבר ללמוד באוניברסיטה.
ב־1947, בסמוך להכרזת האו"ם על קבלת החלטת החלוקה של ארץ ישראל, נקרא על ידי דוד בן-גוריון לשוב לשירות ושימש בתפקידים בכירים שונים במלחמת העצמאות. ב-16 בנובמבר 1947 מונה על ידי בן-גוריון לראש אגף המבצעים של ה"הגנה".[14] הוא הקים את האגף ועמד בראשו גם לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל והקמת צבא הגנה לישראל ב־1948, ומילא בפועל את מקומו של הרמטכ"ל במשך מספר חודשים במהלך המלחמה כשנבצר מיעקב דורי למלא את התפקיד עקב מחלתו. ב-27 ביוני 1948 השתתף ידין בטקס רשמי שיזם בן-גוריון, בו חברי המטה הכללי והמפקדים הבכירים נשבעו אמונים לצבא הגנה לישראל שזה עתה הוקם. לפני ההשבעה עצמה, דרש בן-גוריון מן הקצינים לאמץ לעצמם שמות עבריים והקציב להם כעשר דקות לבחור אותם. רובם בחרו את שם הצופן שלהם ב"הגנה", וכך הפך יגאל סוקניק ליגאל ידין.[19] ידין קיבל רבות מההכרעות החשובות במלחמת העצמאות. בין היתר, התווה את תוכנית ד', שהוגשה למטה הכללי של ה"הגנה" ב-10 במרץ 1948.[20]
ידין היה חבר המשלחת הישראלית לשיחות על הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, ועמד בראשה. בהמשך, עמד יחד עם ד"ר ולטר איתן בראש המשלחת הישראלית לשיחות השלום עם מדינות ערב בוועידת לוזאן, ועידה שהסתיימה בלא כלום. במהלך השיחות על הסכם שביתת הנשק עם ירדן, התארח בארמון החורף של עבדאללה הראשון, מלך ירדן, בשונה, שבצדה המזרחי של בקעת הירדן. לראשונה ב-22 במרץ 1949, יחד עם ולטר איתן ויהושפט הרכבי, ושוב ב-23 וב-30 במרץ, יחד עם איתן, הרכבי ומשה דיין, שבניגוד לביקור הראשון, בשתי הזדמנויות אלה אכן נפגשו עם המלך.[21]
עם פרישתו של יעקב דורי מתפקיד ראש המטה הכללי, קיבל עליו תפקיד זה והחל לכהן כרמטכ"ל השני של צה"ל ב-9 בנובמבר 1949,[14] בגיל 32 שנים 7 חודשים ו-20 ימים בלבד. בכך היה לרמטכ"ל הצעיר ביותר בתולדות צה"ל (מחליפו מרדכי מקלף היה מבוגר בשלושה חודשים משיא זה בעת כניסתו לתפקיד). היה אחראי על ארגון צה"ל בשנותיו הראשונות שלאחר מלחמת העצמאות, כצבא סדיר לצד צבא מילואים. ידין היה האיש שיזם את השתתפותו של הצבא בקליטת העלייה: פעילות במעברות, אספקת שירותים לעולים ודאגה להזנתם.[22]
בעקבות חילוקי דעות עם דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, על קיצוץ בתקציבו של צה"ל, לאחר שלוש שנות כהונה כרמטכ"ל, ב-23 בנובמבר 1952 הגיש את מכתב התפטרותו,[15] וב-7 בדצמבר העביר את הפיקוד על צה"ל לסגנו, מרדכי מקלף.[14][23] הוא פרש מהשירות הצבאי בגיל 35.
חוקר וארכיאולוג
עריכה | |
| יגאל ידין מסביר על החפירות במצדה בפני הנשיא זלמן שזר | |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
|---|---|
| מקום לימודים | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תלמידי דוקטורט |
יורם צפריר, אמנון בן-תור, עמיחי מזר, דוד אוסישקין, רודולף כהן |
| תפקיד |
|
| פרסים והוקרה | פרס ישראל במדעי היהדות, פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר, פרס פרשיה שימל |
| תרומות עיקריות | |
| חפירות בתל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, תל גזר, מערת האגרות | |
  | |
לאחר פרישתו מהצבא הקדיש עצמו למחקר, והחל במפעל חיים בתחום הארכאולוגיה. בתחילת שנת 1953 עבר עם משפחתו ללונדון.[24] לאחר מות אביו ב-28 בפברואר אותה שנה,[25] הוא קיבל אישור מד"ר בנימין מזר להחליף את נושא עבודת הדוקטור שלו על כלי נשק ולוחמה במקרא, לתרגום ופירוש "מגילת מלחמת בני אור בבני חושך" מן המגילות הגנוזות.[26] לידין היה קשר אישי הדוק עם המגילות: אביו היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות, וידין עצמו רכש עבור מדינת ישראל ב-1954 ארבע מן המגילות, כולל מגילת ישעיהו, לאחר שראה בוול סטריט ג'ורנל מודעה על מכירתן.[27][28] ב-1955 חזר לישראל.[29] באפריל שנה זו התקבלה עבודת הדוקטור שלו,[30] באותו חודש התמנה למרצה באוניברסיטה העברית, ובנובמבר החל בעבודת ההוראה.[29] באותה שנה קיבל תואר דוקטור. על עבודת הדוקטור שלו זכה בפרס ישראל במדעי היהדות לשנת 1956. באוגוסט 1959 נתמנה לפרופסור חבר,[31] ב-1963 מונה לפרופסור מן המניין במכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית וב-1964 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
כארכאולוג ניהל חפירות באתרים החשובים ביותר בישראל – תל חצור, מערות נחל חבר, מצדה, ובתל מגידו. אחת מגולות הכותרת של עבודתו המדעית היה פרסום "מגילת המקדש". המגילה מתארת את הלכות המועדים, הלכות המקדש והלכות המלוכה, כפירוש וכהרחבה להלכות הידועות מן התורה, ומשתמשת בלוח שמשי ולא ירחי כמקובל ביהדות הרבנית.
בעקבות החפירות שבהן השתתף בתילים הגדולים (חצור, מגידו, וכו') דגל ידין בגרסת "הכיבוש המהיר", כלומר טען כי התנחלות השבטים בארץ ישראל הייתה אירוע חד-פעמי וקצר-זמן. ידין מצא קשר בין מבנה השערים של תל-חצור ותל מגידו, ולאחר עיון בשרטוטי החפירה של רוברט מקאליסטר בתל גזר קבע כי מגדל שתיארך מקליסטר לתקופה החשמונאית הוא למעשה חלק ממבנה השער של גזר. בעקבות הצעתו נחפר האתר שנית, ונתגלה חציו השני של השער. ידין תיארך אותם לימי שלמה המלך (שלושת התילים – חצור, מגידו וגזר – מוזכרים כערי הביצורים של שלמה המלך בספר מלכים א' פרק ט').
בנחל חבר חפר את מערת האיגרות במצוק הצפוני, בשנים 1960 ו-1961. הממצאים מתקופת מרד בר כוכבא, שעליו היה ידוע מעט יחסית למרד הגדול, כללו סלים, כלי ברונזה וזכוכית, בגדים ושלדי אדם; אך הממצא המעניין ביותר היו התעודות הכתובות. במערה נמצאו איגרות הקשורות באופן ישיר למרד ואיגרות הקשורות לחיי היום-יום, בחלקן ארכיונים מהתקופה שקודמת למרד. מהאיגרות הקשורות למרד ניתן היה ללמוד כי מפקדתו של בר כוכבא הייתה ממוקמת בהרודיון וכן כי שמו המקורי של בר כוכבא היה בר כּוֹסִיבָּא ושמו הפרטי היה שמעון. כן נמצא ארכיון מכתבים מסודר של אישה בשם בבתא בת שמעון, שכלל הסכמים, שטרי מכר ופסקי דין, אשר מאפשרים ללמוד רבות על קורותיה של אישה זו.
במצדה חפר בשנים 1963–1965, ובין היתר חשף את בית הכנסת העתיק שם, אחד מבתי הכנסת היחידים מתקופת בית שני. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתרם לבין הנדבכים שהתווספו במהלך השחזור. ניתן לראות קווים מעין אלו ברוב אתרי העתיקות בישראל.
נוסף לפרסומיו המדעיים, פרסם ידין מספר ספרים פופולריים על חפירותיו הארכאולוגיות. הוא גם שילב את הידע הצבאי שלו, וכתב רבות על תורת המלחמה בעולם הקדום.
פרסים
עריכה- פרס ישראל
- פרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.
- בשנת 1983 קיבל ביחד עם ז'אן פרו ממוזיאון ישראל את פרס פרשיה שימל (Percia Schimmel Award) על תרומתם לארכאולוגיה של ארץ-ישראל וארצות המקרא.[32]
קריירה פוליטית
עריכה_-_Begin_and_Yadin.jpg) | |||||
| יגאל ידין עם ראש הממשלה מנחם בגין, בעת הדיון על חוק ירושלים במליאת הכנסת | |||||
| מדינה |
ישראל | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |
התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית | ||||
| סיעה | התנועה הדמוקרטית לשינוי, התנועה הדמוקרטית, סיעת יחיד | ||||
| |||||
| |||||
| | |||||
לצד עבודתו הארכאולוגית הוסיף ידין לתרום לחיים הציבוריים. לאחר שבע שנים שבהן נעלם מהזירה הציבורית ועסק במחקר, יצא בספטמבר 1959 בראש קבוצה של אנשי אקדמיה לשינוי שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות.[33] ב-1963 היה חבר ב"וועדת ידין-שרף" שהוקמה על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, במטרה לבחון את חלוקת האחריות בתוך קהילת המודיעין הישראלית. ערב מלחמת ששת הימים שימש כיועץ צבאי לראש הממשלה לוי אשכול. לאחר מלחמת יום הכיפורים שימש ידין כחבר בוועדת אגרנט, אשר חקרה את האחריות למחדלים שהובילו למלחמה.
ידין נמנע מלהיכנס לפוליטיקה במשך שנים רבות, ונחשב לדמות ראויה להנהגה אצל רבים בציבור הישראלי. ב-22 בנובמבר 1976 הודיע ידין, במהלך מסיבת עיתונאים שכינס, כי הוא מצטרף לפוליטיקה.[34] בשנת 1977 הקים יחד עם פרופ' אמנון רובינשטיין, שמואל תמיר, מאיר עמית ורבים נוספים את "התנועה הדמוקרטית לשינוי", הידועה בכינוי "ד"ש". מפלגה זו הייתה מענה למשאלותיהם של ישראלים רבים שקצו בשחיתות שיוחסה אז למפלגת העבודה, עם חשיפת פרשיות אשר ידלין והתאבדותו של שר השיכון אברהם עופר, ותחושת אובדן הדרך והמיאוס שהותירה אחריה מלחמת יום הכיפורים וההתפתחויות החברתיות והפוליטיות שלאחריה. רבים ראו בדמותו של ידין, הלוחם והמלומד, את דמותו של הישראלי האידיאלי, הנקי משחיתות, היכול להוביל לדרך חדשה.
בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכתה המפלגה בהישג נאה יחסית למפלגה שרצה לראשונה לקלפי, וקיבלה חמישה עשר מנדטים. מנחם בגין הקים קואליציה שבה לא שותפה מפלגת העבודה, לראשונה בתולדות המדינה. לאחר מספר חודשים, ב-24 באוקטובר 1977, הצטרפה ד"ש לקואליציה לאחר התלבטויות רבות וידין שימש כסגן ראש הממשלה בממשלת ישראל השמונה עשרה. בתפקיד זה תרם רבות להתפתחויות שחלו בשנים אלו (1977–1981), ובמיוחד למגעים לקראת הסכם השלום עם מצרים. הוא אף היה השר הממונה על פרויקט שיקום השכונות, שתיאם את פעילות משרדי הממשלה בנושא ותיאר אותו כ"מפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל... מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול."
עם זאת, מפלגת ד"ש נכשלה לחלוטין בשמירת אחדותה והתפוררה לרסיסים. בבחירות 1981 כבר לא השתתפה בצורתה המקורית, ובשנה זו פרש ידין מן הפוליטיקה.
הנצחה
עריכהעל שמו קרואים רחובות בערים רבות (ירושלים, חולון ועוד), שכונת "רמת יגאל ידין" בנתניה, מחלף בין קריית חיים לכביש 22, מוזיאון מצדה, ומחנה צריפין.
על שמו קרויה מנהרה מירושלים לכיוון מעלה אדומים.
חיים אישיים
עריכהידין היה נשוי לכרמלה, בתו של ארתור רופין. מאז שמשפחת סוקניק עברה לגור ברחביה ב-1930, השניים גרו משני עבריו של אותו הרחוב.[35] היא גרה בפינת הרחובות רמב"ן ומנחם אוסישקין. החתונה נערכה ב-21 בדצמבר 1941, בבית משפחת רופין.[36] בנותיהם הן אורלי ידין (נולדה באפריל 1949)[37] וליטל ידין (נולדה במאי 1956).[38]
ידין נפטר בירושלים ביוני 1984 כתוצאה מהתקף לב, ונטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל,[39] לצד חללי מלחמת שלום הגליל.
| עץ משפחת הכהן | ||||||||||||||||||
|
|
|
|||||||||||||||||
|
כרמלה
כרמלה
|
||||||||||||||||||
מספריו
עריכה- מגילת מלחמת בני אור בבני חושך: ממגילות מדבר יהודה, בצירוף מבוא, השלמות ופירוש, 1955. (הספר בקטלוג ULI)
- המגילות הגנוזות ממדבר יהודה, הוצאת שוקן, תשי"ח, 1958. (הספר בקטלוג ULI)
- הממצאים מימי בר־כוכבא במערת האיגרות, תשכ"ג. (הספר בקטלוג ULI)
- תורת המלחמה בארצות המקרא: לאור הממצאים הארכיאולוגיים, תשכ"ג. (הספר בקטלוג ULI)
- מגילת בן-סירא ממצדה: עם מבוא, השלמות ופירושים, תשכ"ה. (הספר בקטלוג ULI)
- מצדה: בימים ההם-בזמן הזה, בהוצאת שקמונה מעריב, תשכ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
- תפילין-של ראש מקומראן, תשכ"ט. (הספר בקטלוג ULI)
- החיפושים אחר בר-כוכבא: פרשת התגליות במערות מדבר יהודה ואיגרותיו של מנהיג המרד נגד רומא, הוצאת ויידנפלד וניקולסון, ספריית מעריב, ירושלים תשל"א 1971; מהדורה נוספת: 1977. (271 עמודים)
- חצור: "ראש כל הממלכות האלה", 1975. (הספר בקטלוג ULI)
- מגילת המקדש, תשל"ז. (הספר בקטלוג ULI)
- רשימת הפרסומים של יגאל ידין, בקטלוג הספרייה הלאומית
לקריאה נוספת
עריכה- גיא אביעד, הרמטכ"לים - ראשי המטה הכללי של צה"ל בשנים 1948–1963, הוצאת מודן, 2021
- זהבה אוסטפלד, צבא נולד, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1994.
- זאב שיף ואיתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, זמורה, ביתן, מודן, 1976.
- Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You: The Life of Yigael Yadin: Soldier, Scholar, and Mythmaker of Modern Israel, Addison Wesley, 1993
קישורים חיצוניים
עריכה
יגאל ידין, באתר הכנסת - יגאל ידין, באתר כנסת פתוחה
- ביוגרפיה של יגאל ידין, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- כרטיס אישי של יגאל ידין, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- יגאל ידין מלוחם "הגנה" וארכיאולוג לרמטכ"ל השני, באתר "IsraelDefense", 9 במרץ 2017
- 50 שנה לחפירות במצדה, בבלוג של ארכיון צה"ל
יגאל ידין בנאום לאומה, יומני כרמל ינואר 1950- יגאל ידין מבקר במעברה, יומני כרמל נובמבר 1951 (התחלה 3:05)
- יגאל ידין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יגאל ידין (1917-1984), דף שער בספרייה הלאומית- אבי שליים, יגאל ידין על מלחמת העצמאות והשיחות עם המלך עבדאללה, עיונים בתקומת ישראל 11, 2001, עמ' 582–597.
מפרי עטו
עריכה- מגילת מלחמת בני אור בבני חושך, מחניים, גיליון מ"א, תש"ך
- הקמת כוח המילואים של צה"ל, מערכות 294–295, יולי 1984, עמודים 17–19
- רשימת המאמרים של יגאל ידין באתר רמב"י
הערות שוליים
עריכה- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 5; יגאל ידין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ דוד תדהר (עורך), "יגאל ידין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1534.
- ^ כותבים שונים, מילות פרידה מוסף הספדים מיוחד לערב יום הזיכרון, באתר ידיעות אחרונות, 24 באפריל 2023
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 16
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 37
- ^ יגאל ידין, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 41
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 46
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 51
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 60
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, pp. 66-67
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 70
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 79
- ^ 1 2 3 4 5 יגאל ידין מלוחם "הגנה" וארכיאולוג לרמטכ"ל השני, באתר "IsraelDefense", 9 במרץ 2017
- ^ 1 2 Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 199
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 73
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק ט"ז.
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 81
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, pp. 138-139
- ^ בני מוריס, קורבנות, עמ' 198.
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, pp. 167-170
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב', עמ' 943.
- ^ עם זאת, לפי הביוגרפיה מאת סילברמן, עמ' 200, טקס העברת הפיקוד נערך ב-12 בדצמבר.
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 204
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 208
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 210
- ^ How Did the Great Isaiah Scroll Return to Israel?
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, pp. 215-217
- ^ 1 2 Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 231
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 234
- ^ יגאל ידין נתמנה פרופסור לארכאולוגיה, דבר, 25 באוגוסט 1959
- ^ Yadin and Perrot Share Israel Museum Archaeology Prize, באתר Bas Library
- ^ אנשי מדע בלתי מפלגתיים בעד שינוי שיטת הבחירות, דבר, 25 בספטמבר 1959
- ^ ערן אלדר, הדרך ל-77': קריסתה של הגמוניית מפלגת הפועלים, עם עובד, 2018, עמ' 200
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 76
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 77
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 198
- ^ Neil Asher Silberman, A Prophet from Amongst You, p. 231
- ^ יגאל ידין באתר GRAVEZ