מבקשי אלוהים

"מבקשי אלוהים" הוא אלבום הדפסי עץ שיצר ראובן רוּבִּין בשנת 1923. תריסר ההדפסים – מספרם נושא משמעות סמלית – הודפסו ב-100 עותקים והם מציגים דימויים המשלבים בין מסורת יהודית לבין נופי ארץ ישראל בתקופת העלייה השלישית.

הסנה הבוער מתוך מבקשי אלוהים
Reuven rubin the burning bush 1923 wood print.jpg
הסנה הבוער
צייר ראובן רובין
תאריך יצירה 1923
טכניקה וחומרים הדפסי עץ
ממדים בס"מ 35.3 רוחב × 52.1 גובה
פרסומת לעותקי הסדרה (דואר היום 12.2.1924)

ראובן יצר את ההדפסים בדפוס "הפועל הצעיר". גודל הדפים הוא 37x55 ס"מ, אולם גודל ההדפסה אינו זהה בכולם. חלק מן הנושאים והדימויים שבההדפסים, כגון "הרוקדים ממירון" (1926), הופיע גם בציורי שמן של רובין בשנים אלו. בחלק מן ההדפסים משלבים מוטיבים מן המסורת היהודית, ומרכיבים מהמיסטיקה היהודית, לצד מיסטיקה וסממנים נוצריים (כגון תנוחת האוֹרַנְס בהדפס "הנביא במדבר"). שילוב זה אופייני לעבודותיו המוקדמות של ראובן. הדימוים מבטאים מערך נפשי-רוחני של השתוקקות וכמיהה דתית, חוויות של הקרבה ופרישות בהקשר הדתי והתנ"כי, ולצידם אמירה על זוגיות ומשפחתיות.

בפברואר 1924 שלח ראובן עותק של האלבום כמתנה לנציב העליון הרברט סמואל, כנראה בהקשר לתערוכה היחיד שנערכה במסגרת "אגודת אמנים עברית" במגדל דוד ובה הוצגה גם סדרת ההדפסים. האלבום הוחזר לראובן בטענה שהנציב אינו "רוחש כל אהדה לאסכולה זו של האמנות".[1]

במחצית שנות השישים של המאה ה-20 הוציאה "גלריה בינט" בשיתוף ראובן אלבום מסודר, חתום וממוספר של מחזור חיתוכי העץ ובו 10 מתוך 12 ההדפסים. בהקדמה למהדורה זו כתב מבקר האמנות חיים גמזו כי הניגוד החריף בהדפסים קשור להדפסים של קבוצת "הגשר" והאקספרסיוניזם הגרמני. ניגוד זה, טען גמזו, מייצג את העימות בין עולם המסורת היהודית לבין הלאומיות הציונית.

גבריאל טלפיר כתב על ההדפסים כי הדפסים אלו מבטאים את התחייה הלאומית וכי "בקשת אלוהים באותו פרק זמן ביטאה את הכמיהה המשיחית שהביאה המוני נוער לחזור אל רגבי המולדת".[2]

גם גדעון עפרת ראה בהדפסים ביטוי לבקשה לתחייה לאומית, אולם הדגיש את אווירת הדרמה ואת העובדה כי על אף הנושאים, הדימויים נוטים לאקספרסיוניזם אירופי-מיסטי, ופחות לאקזוטיקה מזרחית המאפיינת את ציורי השמן של ראובן לאחר בואו לארץ ישראל.[3]

שרגא בר און ניתח את הסדרה כמשקפת את הדרמה של "מבקשי אלהים", כמצב אמונה האופייני לתקופת התחייה. הוא הרחיב את המשמעות הסמלית של שנים עשר התחריטים על רקע הספריות היהודיות והנוצריות העתיקות ועל רקע הספרות הרוסית וספרות החלוצים המודרניות: "מבקשי אלהים נמצאו ונמצאים בכל מקום: בגולה ובארץ-ישראל, בקרב נביאים ובקרב פשוטי העם, בקרב פועלים ובתוך המשפחה, בקרב זקנים ובקרב צעירים, בקרב שומרי תורה ומצוות ובקרב פורקי עול תורה ומצוות"[4]

מהדפסי הסדרהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו: סטודיו, מס' 56, ספטמבר 1994. ללא מספרי עמודים.
  2. ^ טלפיר, גבריאל, גזית, ל"ג, ט'–י"ב, 1980–1982, עמ' 295–296. מצוטט בתוך עפרת, גדעון, "חיתוך העץ והפרימיטיביזם הארצישראלי", בספרו וושינגטון חוצה את הירדן: מבחר מאמרים, 2008-1984, ירושלים: הספרייה הציונית, 2008, עמ' 413.
  3. ^ ראו: עפרת, גדעון, "חיתוך העץ והפרימיטיביזם הארצישראלי", בספרו וושינגטון חוצה את הירדן: מבחר מאמרים, 2008-1984, ירושלים: הספרייה הציונית, 2008, עמ' 413.
  4. ^ שרגא בר און, "אל חדש שיפסיק את ייסורי האנושות" - על פיתוחי העץ 'מבקשי אלהים' של ראובן רובין ותפקידה של האומנות הפלסטית בתחייה העברית, קתדרה 154 (תשע"ה), עמ' 55-84