פתיחת התפריט הראשי

אביגדור המאירי

סופר ישראלי

אביגדור המאירי (5 בספטמבר 18903 באפריל 1970) היה סופר ומשורר עברי. ספריו מתארים את מלחמת העולם הראשונה מנקודת מבטו של קצין יהודי. שיריו עוסקים, בין היתר, בביקורת על החברה הארץ-ישראלית. מייסד התיאטרון הסאטירי העברי בארץ ישראל.

אביגדור המאירי
Avigdor HaMeiri.jpg
לידה 5 בספטמבר 1890
אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 באפריל 1970 (בגיל 79)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר, מחזאי, עיתונאי, מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ישראל (1968) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אביגדור המאירי, 1936
אביגדור המאירי בשנות ה-20

תוכן עניינים

קורות חייועריכה

נולד בכפר או-דוידהאזה שליד העיר מונקאץ' (הונגריה – היום באוקראינה) כאביגדור פוירשטיין (אחיינו הוא הסופר והמבקר אמיל פוירשטיין).[1] גדל בבית סבו שם למד עברית. אביו צבי מאיר, היה מתלמידי המהר"ם שיק. למד בישיבה ובבית מדרש לרבנים בבודפשט שבהונגריה. עוד בהיותו בהונגריה, התפרסם שירו הראשון "בן עתיד" שנדפס ב"המצפה" שבעריכת שמעון מנחם לזר. בשנים 19101912 שהה בברלין ופרסם את ספר שיריו הראשון.

בשנת 1914 גויס לצבא האוסטרו-הונגרי והשתתף במלחמת העולם הראשונה כקצין בחזית האוסטרית-רוסית. ב-1916 נלקח בשבי הרוסי ועבר את שנות השבי בסיביר. שוחרר בעקבות מהפכת פברואר 1917. הגיע לקייב ולאחר מכן לאודסה, שם הצטרף לחבורת הסופרים שסבבה את ביאליק. בשנת 1921 (תרפ"א) עלה לארץ ישראל בקבוצה של סופרים עבריים כחלק מהעלייה השלישית. בסוף 1921 הוא הועמד לדין על ידי שלטונות המנדט הבריטי באשמה של העלבת האומה הערבית, בגלל חוברת ביקורת סביב מאורעות תרפ"א[2].

בתחילה עבד בעיתון הארץ. באוקטובר 1922 שינה את שם משפחתו ל"המאירי". בשנת 1927 כתב חלק גדול מהחומר בתיאטרון הסאטירי העברי הראשון, "הקומקום" (אותו יסד באותה שנה יחד עם השחקן אליעזר דונת והמעצב פסח עיר-שי). לאחר סגירתו של התיאטרון ב-1928 יסד את ממשיך דרכו, תיאטרון "המטאטא". ב-1929 יצא ספרו "השגעון הגדול" המתאר את קורותיו כקצין במלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה. בנוסף, הוא ערך מספר כתבי עת ספרותיים ("לב חדש" ו"המחר") ובשנים 1936-1935 פרסם שיריו בשבועון החיים הללו.

בשנת 1936 זכה בפרס מטעם מוסד ביאליק על ספר שיריו - "ספר השירים". המאירי המשיך לפרסם עד סוף ימיו חומרים ספרותיים מכל הסוגים: סיפורת, שירה, מחזאות, תרגום ועריכת כתבי עת. בשנים 19481958 שימש כמסגנן הראשי של פרסומי הכנסת. ב-1962 זכה בפרס אוסישקין על ספר השירה "בלבנת הספיר". ב-1968 זכה בפרס ישראל לספרות יפה.

במשך כל חייו עמד המאירי מול הממסדים הפוליטיים והספרותיים בארץ ונלחם בהם בכל הזדמנות. בשנות העשרים ותחילת שנות השלושים החזיק המאירי בהשקפות פוליטיות שדמו לאלו של הזרם הרוויזיוניסטי בציונות. מאוחר יותר חל מפנה בדעותיו והוא עבר לשמאל הקיצוני ואפילו לשמאל האנטי-ציוני.

למרות עמדותיו עמד בקשר מכתבים רציף אדמו"ר חב"ד, הרב מנחם מנדל שניאורסון, שנמצא בארכיונו במכון גנזים בתל אביב. בסוף ימיו חזר למסורת ישראל ועמד בקשר עם הרב מאיר בליז'ינסקי מרמת גן.

נפטר ב-3 באפריל 1970 ונטמן בחלקת הסופרים בבית הקברות קריית שאול.[3]

יצירתועריכה

 
שביל על שם המאירי בגן הבוטני הלאומי בהר הצופים בירושלים

יצירתו של המאירי היא מגוונת ביותר וכוללת: רומאנים, סיפורים קצרים, מחזות, מערכונים, מסות, פובליציסטיקה, זכרונות ורשמי מסע, מדרשי לשון, מדע פופולרי, פזמונים, ספרי ילדים, תרגום, עריכת כתבי עת ואפילו כתיבת תסריט. מול השפע העצום של החומר הכתוב, קיימים פערים גדולים באיכות עבודתו של המאירי. במיוחד בולט הדבר בתחום הסיפורת שבו הגיע לשיאו בתיאורי חוויותיו במלחמת העולם הראשונה ובשבי, אך הרומאנים שפרסם בשנים הבאות נפלו באיכותם ולא זכו לפרסום רב.

המאירי נחשב כשייך בשירתו לזרם האקספרסיוניסטי. שירתו של המאירי מתאפיינת בלהט נפשי סוער, שיריו מלאי פאתוס ועמוסים בניגודים עזים ובקיצוניות. שיריו מלאים בביקורת ומחאה על החיים והחברה בארץ ישראל אשר נכשלת בניסיונה לעצב חיים חדשים המושתתים על יופי, התלהבות ועקרונות נעלים. השירים כתובים לא פעם בסגנון תוכחה המקשר את עצמו לנביאים התנכיים.

ספריו של המאירי על קורותיו בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה הם התיאור הספרותי העברי הראשון של לוחם יהודי. אמנם גם אורי צבי גרינברג, שאול טשרניחובסקי ועוד סופרים ומשוררים עבריים לחמו בחפירות ב"מלחמה הגדולה", אך יצירתם אינה מושפעת מהאירועים הללו כפי שהיא באה לידי ביטוי ביצירתו של המאירי. ספריו אלו דומים בסגנונם ליצירות האחרות שהתפרסמו לאחר מלחמת העולם הראשונה, ואשר מתאפיינות בנימה האנטי מלחמתית, ואפילו הפציפיסטית אשר שולטת בהן. אפשר למצוא נקודות דמיון רבות, למשל, בין "השגעון הגדול" של המאירי ובין במערב אין כל חדש של אריך מריה רמרק. אם כי, סגנונו של רמרק הוא מאופק ואירוני לעומת הפאתוס וההתלהבות של המאירי, כפי שהדבר ניכר גם בשמות הספרים. נקודה נוספת המבדילה את ספריו של המאירי מהספרות האנטי מלחמתית הזרה בין שתי מלחמות העולם, היא ההתייחסות ללוחם היהודי. סיפורי המלחמה שלו מדגישים את גבורת היהודים הנלחמים מלחמה לא להם, לעיתים מול אחיהם הנמצאים בחפירות בצד האויב וזאת תוך כדי נאמנות למסורתם, גם עד כדי קידוש השם. המסגרת הסיפורית בספרים אלו אינה חזקה אך הסופר שואף למסור את רשמי הרגע בצורה העזה ביותר.

המאירי כתב את התסריט לסרט האנימציה הראשון בארץ "הרפתקאותיו של גדי בן סוסי" (1931), שהופק על ידי ברוך אגדתי וכן את התסריט לסרט המדבר העברי הראשון "זאת היא הארץ" (1935), גם הוא של אגדתי.

כמו כן, חיבר פזמונים שהושרו ביישוב ובהם הפזמונים "שני מכתבים" (..לבני הטוב בירושלים/ אביך מת, אמך חולה,/בא הביתה, בן חביב...) ו"חלוץ, בנה!" (הי, הי, הי נעלים/בלי סוליות נעלים.../הי, הי, הי מכנסים/בלי כיסים מכנסים...) שהולחנו על ידי יואל אנגל. בין הספרים שכתב מצוי גם ספר לילדים ונוער בשם "חכמת הבהמות", שיצא לאור בשנת 1933, אותו אייר אריה נבון. אחת הבהמות, בספר איגיון עברי ראשון זה לילדים, הוא האדם. חיבר את מילות השיר "ירושלים" (עיבוד לעברית של השיר חצות של ברוך שפיר), הנודע בשם "מעל פסגת הר הצופים", וזה חלק מהשיר:

מעל פסגת הר הצופים
אשתחוה לך אפיים
מעל פסגת הר הצופים
שלום לך ירושלים!
מאה דורות חלמתי עלייך,
לזכות, לראות באור פנייך!

הבית השלישי בשיר מקונן על ריבוי העדות והסכסוכים בעם ישראל. בגרסה המולחנת הושמטו הבית השני והשלישי. בגרסה זו, שיר זה שימש (ועדיין משמש, בצד שירה של נעמי שמר, ירושלים של זהב) המנון לירושלים.[4]

בתרבות הפופולריתעריכה

שירו של אברהם חלפי, "שיר על התוכי יוסי" (נדפס לראשונה בדבר ב-13 בספטמבר 1935, ולימים התפרסם בלחנו של מיקי גבריאלוב ובביצועו של אריק איינשטיין), מושפע מן הפואמה האוטוביוגרפית של אביגדור המאירי, "חלומות של בית רבן".

"השיר על התוכי יוסי":

אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי.
עמו אשוחח עת איש לא ישמע
...
התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי.
צפוי לך מוות שקט,
כה שקט.
ואז אנוכי בתוגת המאירי.
אלחש לקירות: יוסי מת,
יוסי מת.

"תוגת המאירי" על מותו של התוכי, שחלפי מזכיר, מתוארת בשיר "חלומות של בית רבן":

שלושה מתים היו בחצרנו
שלשום ותמול:
תוכיינו יוסי, רעי הטוב – 
מריה הכסופה, המחייכת בבכי – 
ופטר הקטן בעל פני הקוף
...
והוא (התוכי) מילל: פטר הלך!
עצי היער ממרחק אט שמָמָו
והוא נאנח – ועיניו נעצָמו
ופתאום נאלם
ויפול אחורנית מעל-גבי הבד – 
ככה נשארתי לגמרי בדד 
בתוך העולם.

אביגדור המאירי

כתביועריכה

ספריועריכה

  • משירי אביגדור פוירשטיין (1912)
  • תוכנית הנשף (1923)
  • תחת שמים אדומים (1925)
  • חלב אם (1925)
  • קשת יעקב (1926)
  • עץ השדה (1927)
  • בשם רבי ישו מנצרת (1928)
  • כתבי אביגדור המאירי (1929)
  • השגעון הגדול (1929)
  • בין שני האדם (1930)
  • בגיהנום של מטה (1932)
  • מצדה (1933)
  • חכמת הבהמות (1933)
  • ספר השירים (1933)
  • תנובה (1934)
  • על הדם (1936)
  • לקראת מדינה עברית או גלות יהודה? (1938)
  • המוכשרים (1938)
  • מסע באירופה הפראית (1938)
  • העברי הקדמון (1942)
  • בין לילה ללילה (1944)
  • המוקד הרן (1944) - על ספר זה זכה מאירי בפרס נורדאו של התאחדות עולי הונגריה בארץ ישראל[5]
  • חלומות מבית רבן (1945)
  • העולם ללא שומר (1946)
  • המשיח הלבן (1947)
  • פינוקיו בארץ-ישראל (1950)
  • המהפכה ביער-עד (1951)
  • מבחר סיפורים (1954)
  • סודו של סוקרטס (1955)
  • ילדים וחגים בישראל (איירה מרים ברטוב)(1957)
  • בואו לאכול: סיפור קטן לילדי הגן (1957)
  • אשרי הגפרור: חזון הגבורה והתהילה של חנה סנש (1958)
  • בלבנת הספיר (1962)
  • יוסלי טגלשי (1967)
  • סיפורי מלחמה (1971)
  • ילקוט שירים (1976)
  • הגוף הגאוני (1980)
  • Avigdor Hameiri כתביו בשפה ההונגרית, בהונגרית, הוצאת "עבר ועתיד" (Mult es Jovo), בודפשט (2006)

עריכה והוצאה לאור של כתבי העת הספרותיים "לב חדש" ו"המחר"

תרגום לעברית של עשרות ספרים ומחזות. בין הידועים שבהם: החייל האמיץ שוויק, מסעי הברון מינכהויזן, צ'יבי (ספר ילדים מפרי עטו של בלה סנש אביה של חנה סנש). כמו כן, ב-1952 תרגם לעברית את ספרו הראשון של אפרים קישון בישראל, "העולה היורד לחיינו"

מילים לשירים ופזמונים

  • ירושלים (מעל פסגת הר הצופים)
  • חלוץ בנה (היי נעליים)
  • עולם הפוך
  • תן כתף
  • לא נלך מפה

אוסף מכתביו נמצא בעיזבון יצחק כץ במרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל, ירושלים

הנצחתועריכה

על שמו נקרא שביל להולכי רגל החוצה את הגן הבוטני הלאומי בהר הצופים בירושלים ובאמצעו אבן ועליה שלט עליו כתוב שירו המפורסם "מעל פסגת הר הצופים". קרויה על שמו הכיכר בכניסה הראשית לאוניברסיטה העברית בירושלים ממנה יוצא השביל הקרוי על שמו, וכן רח' בשכונת קריית קרניצי ברמת גן ורחוב ברובע כרמל צרפתי בחיפה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אביגדור המאירי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה