מגדל דוד

מצודה עתיקה בחומות העיר העתיקה בירושלים
Disambig RTL.svg המונח "מגדל דוד" מפנה לכאן. לערך העוסק בתקופה באמנות הישראלית החדשה, ראו תקופת מגדל דוד.

מגדל דוד הוא הכינוי שניתן למצודה ימי-ביניימית, הממוקמת במערב העיר העתיקה של ירושלים, בקרוב לשער יפו. למרות שמה של המצודה, הקשר בינה ובין דוד המלך הוא קשר סמלי בלבד, ושמה זה ניתן לה בתיאוריו של יוסף בן מתיתיהו את ארמונו של המלך הורדוס, אשר שכן במקום.

מגדל דוד, המוזיאון לתולדות ירושלים
סמליל המוזיאון לתולדות ירושלים
מגדל דוד.jpg
מידע
סוג מוזיאון להיסטוריה
תאריך הקמה 1989
מיקום שער יפו, ירושלים, ישראל
קואורדינטות 31°46′34″N 35°13′40″E / 31.776111111111°N 35.227777777778°E / 31.776111111111; 35.227777777778
http://www.tod.org.il
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
מגדל דוד
מגדל דוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חומת העיר העתיקה הנוכחית במקטע שבין מגדל דוד לשער ציון.
מגדל דוד משתלב בחומות ירושלים
חצר מצודת דוד בלילה

המצודה שוכנת באחד המקומות הגבוהים בעיר העתיקה, מעל נקודת ההשקה של גיא בן הינום ונחל צולב. נקודה אסטרטגית זו היוותה עילה להקים ביצור במקום, במטרה להגן על העיר ממערב. המבנה הקיים היום משויך ברובו לתקופת ממלכת ירושלים הצלבנית, בה עברה המצודה (או הטירה) הרחבה ניכרת במיוחד, כאשר הייתה צמודה למתחם הארמוני של המונרך (במתחם הקישלה של היום).[1] בנוסף לתקופה הצלבנית, ישנם גם שרידים מהתקופה הרומית המאוחרת, הביזנטית, המוסלמית הקדומה, הממלוכית והעת'מאנית.[2] כיום שוכן במבנה, מוזיאון המוקדש לתולדותיה של ירושלים.

היסטוריהעריכה

העת העתיקהעריכה

המלך הורדוס בנה במקום שלושה מגדלי שמירה, מהם נותרו שרידים רק באחד, כנראה כמגדל פצאל, הגדול מבין השלושה. בזמן המרד הגדול, מצודה זו הייתה הנקודה האחרונה שעמדה בפני הרומאים (החומה נבקעה בי"ז בתמוז, בית המקדש הועלה באש בט' באב, העיר העליונה נפלה בח' באלול, ומגדל דוד נפל בכ"ח באלול). על חורבות מגדליו של הורדוס הקימו הרומאים אחרי החורבן את מחנה הלגיון העשירי פרטנסיס, שממנו נמצאו בחפירות ארכאולוגיות רעפים ולבנים עם טביעות חותם של הלגיון.

ממלכת ירושלים והתקופה הנוצרית השנייהעריכה

בתקופה הערבית המוקדמת המבצר היה קטן ביחס לגודלו הנוכחי. עם זאת לפני ההרחבות הצלבניות הנרחבות הספיק לבקר בירושלים האב דניאל ב-1107, אשר התרשם מהמגדל כבר אז:

בנוי בצורה מעניינת באבנים כבדות, גבוה מאוד... הוא נראה כאילו אבן אחת מבסיסו ומעלה. יש בו הרבה מים, חמישה שערי ברזל ומאתיים מדרגות המובילות לפסגה. קשה מאוד לכבשו והוא מהווה את הביצור העיקרי לעיר. הוא נשמר בזהירות מרובה ואסור בשום פנים להכנס אליו אלא בהשגחה. בחסד אלהים, על אף שלא הגיע לי נתנו לי להכנס למגדל הקדוש הזה...[3]

המצודה עצמה היוותה בסיס צבאי חשוב לממלכה הנוצרית, ומאידך גם לעיר ירושלים הנוצרית של אותה התקופה, כאשר המצודה עצמה הייתה לרכושו האישי של המונרך, ואף על כן היוותה לסמלו הגדול ביותר לאחר מעברו לאזור זה של העיר מהמתחם הכנסייתי והארמוני שעל הר הבית. ראש המצודה נקרא הקסטלאן, והיה לדמות מפתח בחשיבותו הפוליטית בעיר אשר נשאה כבוד רב. סביר להניח שרוב השינויים המהותיים במבנה וההרחבות הגדולות קרו באזור שנות השישים של המאה ה-12, עקב תיאורו של תיאודוריך מ-1172, כי המגדל היה מלווה בחפירים, ברביקן ואף הארמון שהיה קיים כבר אז בסמוך למצודה. רוב הבנייה הייתה מערבה וצפונה ביחס למבנה הראשוני מהתקופה הערבית הקדומה וכאשר נחל המצודה שעבר במקום הוסב לחפיר. קודם לכן הכניסה המערבית הייתה באזור "מגדל דוד" עצמו (להבדיל מהשם המתייחס למצודה כולה), כאשר לאחר ההרחבות הגדולות הכניסה עברה למקום שער יפו כיום. המצודה לא עברה שינויים מרובים גם תחת ידיו של צלאח א-דין, ואף לא בעת הפגיעה בביצורי החומה בתקופה המוסלמית שלאחר מכן ב-1219. עם זאת כן ישנה אפשרות להמשך בנייה מסוימת בידי הנוצרים בתקופה הצלבנית השנייה בין 1229-1244.[1]

לאחר התקופה הצלבניתעריכה

בשנת 1538, בנה סולימאן המפואר, הידוע כבונה חומות ירושלים, את קיר החומה במגדל דוד, באורך כ-50 מטר, על אדמת חפיר, תעלת שפכים עמוקה, שנועדה להגן עליה הן מתוקפים מבחוץ, והן מפני מרידות תושבי העיר מבפנים.

הטורקים הפכו את המצודה לקסרקטין, הוסיפו לה רחבת תותחים, ובמאה ה-17 אף עיטרו אותה במינרט (צריח המסגד), שהפך לסמל ירושלמי.

בשנת 1898 מולא חלק מחפיר זה באדמה, בחלק הצמוד לשער יפו, וקטע קטן מחומת החפיר הוסרה, כדי ליצור מעל המילוי מעבר נוח למרכבתו של קיסר גרמניה, וילהלם השני.

שם המצודהעריכה

השם "מגדל דוד" מקורו בכתבי יוסף בן מתתיהו: ״והעיר ירושלים הייתה מוקפת בשלוש חומות בצורות מכל עבריה... כי שם נמצאה רק מצודה אחת. בעיר נוסדה על שתי גבעות צופות ועמק מפריד ביניהן בתווך... האחת, אשר נמצאה עליה העיר העליונה, היא גבוהה הרבה מאחותה... על חוסנה נקראה הגבעה הזאת בשם "מצודת דוד המלך"״ (מלחמת היהודים ה, ד, א).

עם זאת, ייתכן שהיה מבנה גדול בירושלים של ימי בית המקדש הראשון שנקרא גם הוא "מגדל דוד" ומוזכר במגילת שיר השירים: "כְּמִגְדַּ֤ל דָּוִיד֙ צַוָּארֵ֔ךְ בָּנ֖וּי לְתַלְפִּיּ֑וֹת אֶ֤לֶף הַמָּגֵן֙ תָּל֣וּי עָלָ֔יו כֹּ֖ל שִׁלְטֵ֥י הַגִּבֹּרִֽים׃" (פרק ד' פסוק ד')

המוזיאון במגדל דודעריכה

  • הבריטים היו הראשונים שהשתמשו במצודה למטרות שלום, כאשר הפכו אותה למוזיאון קטן. בין השנים 19211932 הוצגו במבנה מספר תערוכות, המכונות כיום "תערוכות מגדל דוד", שהציגו את האמנות החזותית הארצישראלית הצעירה. מדינת ישראל המשיכה בקו זה, ועד היום משמשת המצודה כמרכז תרבות ותיירות.
  • ב-1989 נפתח במגדל דוד המוזיאון לתולדות ירושלים. תצוגת הקבע כוללת מיצגים חזותיים שונים, לרבות הולוגרמות, מודלים תלת ממדיים ואמצעי מדיה הממחישים אירועים שונים בהיסטוריה הארוכה של העיר, מתקופת בית המקדש הראשון והשני ועד תקופת המנדט ומדינת ישראל. כל חדר במצודה מוקדש לתקופה אחרת.
  • בנוסף, המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות ואף יצירות אמנות סביבתיות (כגון פסלי הזכוכית של האומן דייל צ'יהולי). בחצר המצודה, המכילה ממצאים ארכאולוגיים, מתקיימים קונצרטים ואירועים ציבוריים שונים.
  • בשנת 2008 נחנך החיזיון הלילי[4] במוזיאון, שבו מסופר סיפורה ההיסטורי של העיר ירושלים בדימויי-ענק על חומות המצודה והשרידים הארכאולוגיים בה.

חפירות ארכאולוגיותעריכה

במתחם מגדל דוד סמוך לקישלה נמצא חלל תת-קרקעי גדול (50x9מ') שנבנה על ידי העות'מאנים לצורך מגורי חיילים, ושימש בתקופה הבריטית כבית מעצר. חפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום זה חשפו שרידים מחומת חזקיהו מהמאה ה־8 לפני הספירה, לצד שרידי חומה חשמונאית ויסודות לארמון הורדוס. שרידים אחרים שנתגלו הם בריכות ששימשו לצביעת בדים בימי הביניים.

בנוסף, נמצא, שאין לחומה בסיס חזק, ושלמעשה היא הוקמה על תעלה עמוקה של שפכים הנקראת חפיר, ובה נמצאו חפצים עתיקים, עצמות של בעלי חיים, רימון יד, מטבעות ועוד. לכן, בהמלצת מומחים לשימור עתיקות, ובמימון משרד התיירות, משרד ירושלים ומורשת, עיריית ירושלים ותורמים פרטיים, נערכו בשנים 2020-2021, עבודות לחיזוק החומה, הוקמו 70 כלונסאות בטון בעומק של 17 מטר, וכל החומה רושתה בחיישנים, שעקבו אחר התזוזות שלה בזמן השיפוץ, מחשש לקריסתה.[5]

גלריית תמונותעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 בעריכת: יהושע פראוור, חגי בן-שמאי, ספר ירושלים; התקופה הצלבנית והאיובית 1099–1250, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, עמ' 68-71
  2. ^ Denys Pringle, Secular Buildings in the Crusader kingdom of Jerusalem; an Archeological Gazetteer, Cambridge University Press, עמ' 54-55
  3. ^ לפי ד. בהט, ירושלים, אוסף מקורות, עמ' 128, מצוטט ב- אייל מירון (עורך) - ירושלים וכל נתיבותיה - הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, 1996
  4. ^ "מגדל דוד | החיזיון הלילי". מגדל דוד (בעברית). בדיקה אחרונה ב-8 ביוני 2017. 
  5. ^ ככה לא בונים חומה: תיקון נערך אחרי כ-500 שנה, ynet, ‏2021-05-10