מדוזה (מיתולוגיה)
מֵדוּזָה (ביוונית: Μέδουσα, בתעתיק לעברית מֵדוּסָה) הייתה דמות נשית מפלצתית במיתולוגיה היוונית, שהמביט בה ישירות היה הופך לאבן. פירוש שמה ביוונית הוא "שומרת", "מגינה".
 | |
| מדוזה מאת הצייר האיטלקי קאראווג'ו, אחרי 1590. | |
| אב |
פורקיס  |
|---|---|
| אם |
קטו |
| אחים |
סתינו, אוריאלה |
| בן או בת זוג |
פוסידון |
| צאצאים |
קריסאור, פגסוס |
  | |
על פי סיפורי המיתולוגיה, מדוזה הייתה אחת משלוש הגורגונות, שהיו מפלצות מיתיות בעלות ידי מתכת, ניבים חדים, עיניים כחולות ושיער העשוי מנחשים חיים וארסיים. אחיותיה של מדוזה, סתינו ("האדירה") ואריאל ("הנודדת למרחוק") היו בנות אלמוות, אך מדוזה עצמה הייתה בת תמותה, ואכן, בסופו של דבר, ראשה נכרת על ידי הגיבור פרסאוס.
הגרסה הנודעת ביותר של המיתוס מספרת שמדוזה הייתה נערה יפהפייה, בעלת תלתלי זהב ועיניים כחולות שמצאה חן בעיני פוסידון, אל הים, שאנס אותה במקדשה של אתנה (אלת החוכמה ותכסיסי המלחמה) וכך טימא את המקדש. בין פוסידון לאתנה שררה יריבות רבת שנים, עוד מהזמן שבו העדיפו האתונאים את אתנה כאלה הפטרונית של עירם, על פני פוסידון. כשגילתה האלה שמקדשה חולל, היא קיללה את מדוזה, והפכה אותה למפלצת המוכרת, ששיערה נחשים ושהמביט בה מתאבן. לאחר מכן, מדוזה גורשה אל מעבר לאדמות ההיפרבוראניות, שבהן שרר אור שמש נצחי.
גורלה של מדוזה נחרץ כשהמלך פולידקטס הטיל על פרסאוס להביא לו את ראשה של מדוזה. לעזרתו של פרסאוס נחלצו אתנה והרמס, שליח האלים, שהעניקו לו, בין היתר, סנדלים מכונפים, מגל ומגן עם מראה בצידו הפנימי. על ידי הסתכלות בהשתקפותה של מדוזה במגן שלו יכול היה פרסאוס להתקרב אליה בבטחה, וכך הוא ערף את ראשה. מצווארה הכרות של מדוזה בקעו צאצאיה מפוסידון: הסוס המכונף פגסוס והענק כריסאור. פרסאוס השתמש בראשה של מדוזה כדי להציל את אנדרומדה מהמפלצת שאיימה עלייה, להרוג את פולידקטס ועל פי מספר גרסאות, גם לאבן את הטיטאן אטלס. לאחר מכן, העניק פרסאוס את הראש הכרות לאתנה, שהטביעה אותו על שריון חזה. על פי המיתולוגיה היוונית ראשה של מדוזה הוחבא והוסתר במקדש רומי עתיק באי קורסיקה. בחקר ארכאולוגי שנערך באי ניתן להבחין בעדויות אדריכליות לכך שנמצאות במנזר סנט הארלי שככל הנראה הוקם על יסודות המקדש הרומי העתיק. במרבית משטחי הפסיפס ופסלי המנזר ניתן להבחין במדוזה כמוטיב עיצובי חוזר ובכך מצדיק את סיפורי המיתולוגיה ומבסס את החקר הארכאולוגי שנערך במנזר.
בימי קדם נהגו לטבוע את ראשה של מדוזה, לרוב עם נחשים מתפתלים במקום שיער ועם לשון מגיחה מבין הניבים, על דלתות בתים, קירות, מצבות, מטבעות, מגנים ושריונות חזה, מתוך תקווה להדוף את הרשע ולהשאירו מחוץ לטווח סכנה.
שמה של מדוזה הוענק, בין היתר, לספינה צרפתית מפורסמת ששקעה אל מול חופי סנגל ב-1816 (שמה הוא לה מדוז ואף צויר עליה ציור בשם רפסודת המדוזה מאת תאודור ז'ריקו), וכן לאסטרואיד 149 שהתגלה בשנת 1875. ראשה של מדוזה משמש גם כאחד מסמליו הרבים של בית האופנה ורסצ'ה.
המדוזה מופיעה גם כמפלצת בעולם הצללים של ממלכות נשכחות בספר "The last treshold" ועובדת בשביל דרייגו קוויק.
כיום מדוזה מסמלת נפגעי אלימות מינית. על פי הגרסה המוכרת, מדוזה הייתה קורבן לאונס ובעקבות כך הפכה למפלצת. הנפגעים נוהגים לקעקע את דמותה של מדוזה על גופם כסימן הזדהות עם סיפורה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- מדוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מדוזה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
