מדעי השיקום

תחום במקצועות הבריאות העוסק בתפקוד האדם עם מוגבלות, שיקומו והקשר שבינו למצב בריאותו ולסביבתו

מדעי השיקוםאנגלית: Rehabilitation Sciences) הוא תחום במדעי הבריאות העוסק בתפקוד האדם עם מוגבלות, שיקומו והקשר שבינו למצב בריאותו ולסביבתו. שיקום רפואי הוא תהליך אינטנסיבי בו משתתפים אנשי מקצוע מגוונים, המסייע לאנשים בעלי לקות (לקות פיזיות, נפשית, חושיות או קוגניטיביות) לשפר את התפקוד שלהם באופן משמעותי. מדעי השיקום מאגדים קשת רחבה של תחומי ידע בתנועה, בקוגניציה, בהתנהגות, בתקשורת, בתעסוקה, ובטכנולוגיות למיניהן.

מדעי השיקום הם נקודת מפגש בין מדעי הרפואה והבריאות, מקצועות הבריאות, מדעי ההתנהגות, הנדסה וטכנולוגיה, משפטים, חינוך וספורט[1].

על העוסקים במדעי השיקום

עריכה

חוקרים וקלינאים מתחומים שונים, כגון: רפואה (רופאי שיקום), סיעוד, מקצועות הבריאות (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת ותזונה), מדעי המוח והמחשב, הנדסה, חינוך גופני, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה ועוד, עוסקים במדעי השיקום.

על העוסקים במדעי השיקום להיות בעלי ידע נרחב בתחומים הבאים[1]:

  • הבנת גוף האדם, הפתופיזיולוגיה (אנ') של מצבים רפואיים נרכשים והתפתחותיים הגורמים ללקות (פיזית, קוגניטיבית, נפשית או תקשורתית).
  • הבנת החסמים העיקריים שהלקות והסביבה מהווים בפני תפקוד האדם, ואיכות חייו שלו ושל הסובבים אותו. הבנת הקוגניציה והפסיכולוגיה של הלקות והמוגבלות, והשפעותיהן על רמת התפקוד.
  • הבנת המהות של מטרות שיקומיות והדרכים להשיגן.
  • היכרות מעמיקה עם כלי הערכה הקיימים ושימוש בחשיבה קלינית מושכלת בעת הבחירה מביניהם את האבחון המתאים לכל אדם ואדם.
  • היכרות עם מגוון שיטות טיפול והתערבות והבנת הרקע התאורטי העומד מאחוריהן.
  • אינטגרציה בין המידע האבחוני שנאסף, הכרות עם שיטות טיפול מתאימות מבוססות ראיות (evidence based practice), ידע מעודכן מהספרות לצורך בניית תוכנית טיפול להשגת התוצאות המיטביות.
  • יישום נכון ונבון של תוכנית שיקומית טיפולית כדי להגיע למרב התוצאות.
  • היכרות תאורטית וקלינית עם תחומי הידע של בעלי המקצוע השותפים לתהליך הטיפולי, כדי לאפשר תקשורת טובה ויעילה בתוך הצוות הרב מקצוע.
  • ידע תאורטי על כל המקצועות של שאר אנשי הצוות, כדי לאפשר תקשורת טובה בתוך הצוות הרב מקצועי.

הואיל והמגבלה או המגבלות של המטופל עלולות להשפיע על היבטים מגוונים בתפקוד ובחייו של המטופל, על הקלינאי המשקם לאמץ מודל פעולה, הכולל גישה רב מקצועית (מולטי, טרנס ואינטרדיסציפלינרי), לפיה אנשי המקצוע השונים, בעלי המומחיות בתחומם, בונים יחדיו תוכנית התערבות כוללת, הרגישה ומותאמת למגוון צרכיו ורצונותיו של המטופל. על התוכנית להתבסס על הבנת הלקות והשפעתה על המטופל ועל סביבתו, ותוך הבנה של היתרונות, ותחומי הידע (המומחיות) של כל מקצוע ומקצוע[2].

לימוד מדעי השיקום

עריכה

לימודי המשך במדעי השיקום מיועדים לעוסקים במגוון מקצועות הבריאות (אח מוסמך, עובדי סיעוד, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ודיאטנים).

תואר במדעי השיקום מאפשר לקלינאי להרחיב ולהעשיר את הידע ברפואה השיקומית, בהיבטים התפתחותיים ונרכשים, ובכלל, מעבר להתמקצעות הייחודית ותחום עיסוקו/ה היומי. בוגרי התואר מקבלים כלים להתמודדות עם אתגרים עתידיים ברפואה בכלל, ובשיקום בפרט: מדעי המח, קוגניציה, שפה, למידה מוטורית, טכנולוגיות מתקדמות בתחום, מערכת הבריאות הארצית, חקיקה, נגישות, שוויון הזדמנויות ועוד. כמו כן, הם מעשירים את המרחב האבחוני, הטיפולי והתמיכתי ואת המעקב ארוך טווח.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אבי עורי, יסודות ברפואה שיקומית, דיונון הוצאה לאור, 2011
  2. ^ ynet, "חליפה אישית לכל מטופל": תואר שני במדעי השיקום, באתר ynet, 15 באוגוסט 2019