פתיחת התפריט הראשי
מוזלמנים שניצלו
פסל של מוזלמן באתר מחנה הריכוז נוינגמה בהמבורג

מוּזֶלְמָן ("מוסלמן", מילולית ביידיש: מוסלמי) היה כינוי נפוץ בקרב אסירי מחנות הריכוז היהודים בשואה לתיאור מצבו של אסיר הנמצא על־סף מוות מחמת רעב, תשישות גופנית ונפשית, והשלים עם גורלו.

כנראה שמקור הכינוי "מוזלמן" הוא בהתמוטטות המוזלמנים התשושים כשם שמוסלמי משתטח בעת התפילה, או מעבר לתפיסת עולם פטאליסטית (שקושרה לעיתים עם אסלאם). המוזלמן הוא מעין מת־חי, שכבר איבד כל רצון לחיות. על גופו אין כמעט שומן, אלא רק עור, ומוחו אינו מיטיב לתפקד. על כן לרוב למוזלמנים מבט חולמני, והם אינם מטיבים לתקשר עם סביבתם. אדם שהגיע להיות מוזלמן כבר לא היה כשיר לעבודה, ולכן בסלקציה היה נשלח להשמדה.

למצב זה הגיעו במחנות הריכוז אסירים רבים זמן קצר לאחר הגיעם למחנה. היו אלו בעיקר אסירים שהיו רגילים קודם לכן לרמת חיים גבוהה והתקשו להסתגל לתנאי החיים הקשים במחנה. כך החלו אותם אסירים לדעוך, משקל גופם פחת וגופם התנוון עד כי הגיעו להיות מוזלמנים.

מוזלמנים רבים הגיעו למצב זה היות שלא עמדו בתנאים ששררו במחנה הריכוז והוכנעו על ידי העבודה הקשה, הרעב, העונשים הגופניים והמאמץ הפיזי. רבים אחרים הגיעו לכך עקב מחלה, היות שחששו לפנות לבית החולים, ממנו היו עלולים להישלח בסלקציה אל מותם.

תיאור המוזלמן על פי עדויותעריכה

דמותו של המוזלמן מתוארת מספר פעמים בספרו של ק. צטניק, "סלמנדרה":

"מוזלמן" - פרח המאה העשרים. פאר יצירתה. וזה טיבו ומהותו: במשך שבועות היו האסירים לחוצים ודחוסים זה לזה על אִצטבות־הקרשים. אותם סמרטוטים שחולקו להם בהגיעם – אותם לבשו יומם ולילה עד בוא אחריתם. מתוך כך פרו ורבו הכינים ששרצו על קרשי האיצטבות, על התנור ועל הקרקע, אלא שאת משכנותיהן איוו להן על גופי האנשים. שם דרו והתרבו. הכינים גרמו לחפפית. האסירים קרעו בשרם בציפורניהם, התגרדו ושרטו את עורם בפיות פעורים מרוב תענוג. הם נשמו ונשפו מעוצם ההנאה, מרטו את הגוף המכוסה חפפית, ותוך כך נתהוו בו פצעים פתוחים, והכינים זחלו וחדרו לתוך החורים הללו ואכלו את בשרם לתיאבון. והנה התחילו להתגלות ראשוני המוזלמנים: בני אדם שמשקלם כמשקל עצמותיהם, ומעיהם דקיקים כקורי עכביש. המוזלמן לא חש עוד רעב ולא יכול לאכול. זהו סימנו המובהק: כשראו אחד נושא איתו שתי מנות־לחם, ידעו כי אסיר זה כבר היה למוזלמן. לא שנפל לו פתאום בירושה אוצר גדול כזה, אלא להפך: עתיד הוא להורישו לאחרים. אך בלע המוזלמן אל קרביו, מיד התריז. לפיכך היו המוזלמנים שרויים על־הרוב במחראה, מכנסיהם מלוכלכים תמיד בצואה רירית, בידם האחת לופתים הם בכל כוח את מנת-הלחם, ובידם האחרת מקנחים את שלשולם. מתוך פיהם וחוטמם, מתוך עיניהם ומתוך כל פתחי-גופם זבה הייתה ליחה. אל המוזלמן צריכים היו לדבר פעמים מספר עד שהגיעו הדברים אל מוחו. אך על לחמו הוסיף לשמור מכל משמר. תת-ההכרה שלו, זה חוש־הקיום האושוויצרי המיוחד קודם הגיעו לדרגת מוזלמן, היה ער בקרבו לשמור על מְנת־לחמו לבל יגנבוהָ. אף כי עדיין לא אכל את מנת־אתמול, ולא יאכלנה עוד.

ק. צטניק, סלמנדרה, עמ' 151–152

תיאורים נוספים מופיעים בספרו השני של ק. צטניק, "בית הבובות":

"למן האות הראשון של המוזלמניות, ועד הסוף הממשמש ובא. העיניים. עיני־המוזלמן הנודעות, צילום־הרנטגן של איש המחנה: בתחילה משתקפת בהן הנשמה המסתיידת והולכת, ואחר־כך – הסתיידות־הגוף".[1]
"אין נשמתו של אדם נעשית מוזלמנית, אלא ברגע שהוא מתחיל להתהלך יחף במחנה".[2]
"מעולם אין המוזלמן עוצם את עיניו. משהתחיל להביט בהן כ'פילוסוף' – שוב אינו פוסק מלהביט כך... אימתי מת המוזלמן? כלום רק אז, כשמטילים אותו לתוך המשאית, או בעודנו מסתובב במחנה כ'פילוסוף'? ושמא אין המוזלמן מת כלל, שכן המת אינו יכול למות?... (המוזלמנים) אינם שומעים כשמדברים אליהם, אלא רק מביטים בוהים".[3]

תיאור מצמרר של המושג "מוזלמן" מופיע בעדותו של מרק מאיר דבורז'צקי, שניתנה במשפט אייכמן:[4]

היה אדם בין החיים ובין המוות, וצעדיו הם אטיים. תנועותיו הן אט אט; הוא צריך לשים את הכף אט אט; בשעה שהוא שומע שאלה - הוא אומר כעבור 5 דקות מפני שהמחשבה היא לאט לאט; זהו אדם המפריש צואה 30 עד 40 פעם ביום מתוך חולשה, עד שהוא הולך וגווע כנר, כבה כמו נר. הנה הוא עומד ומדבר, והנה - איננו.

מוזלמן ואוריינטליזםעריכה

השימוש במושג "מוזלמן" - מילולית, מוסלמי, הוביל את עבד אל-והאב אל-מסרי לתאר את המונח כביטוי לאוריינטליזם ששלט, כביכול, בשוכני אושוויץ. במאמר שהתפרסם ב"אל אהראם" המצרי, הציג אל-מסרי את הטיעון לפיו האירופאי לעולם מזהה את ה"אחר" שלו בראש ובראשונה בדמות המוסלמי - גם ובעיקר כאשר מדובר בשואת היהודים. זהו יישום ישיר של המשוואה שפותחה על ידי אדוארד סעיד, לפיה בתרבות ה"אירופאית", ההפך מאירופאי הוא ערבי, או מוסלמי.

We see here an epitome of one central dimension of the Western mentality. Whenever it destroys its victims it perceives them as "other," and the other, since the time of the Crusades, has always been the Muslim.

ניתן לשער כי תהיה אשר תהיה, הסיבה לשימוש במונח "מוסלמי" התאפשרה בעיקר בגין מיעוט מוסלמים באושוויץ. בנוסף, נראה כי אל-מסרי טועה בהניחו (במובלע) כי מי שהנהיג את המונח "מוזלמן" היו הגרמנים.


מוזלמן במחנות העבודהעריכה

בין מחנות העבודה, היה גם מחנה ההשמדה אושוויץ בירקנאו (שהיה גם בין מרכזי עבודות הכפייה הגדולים ביותר באירופה הכבושה בידי הנאצים) שמשם נשלחו אסירים רבים לעבודות כפייה כגון יצור תחמושת, מכרות פחם ועוד. הגרמנים השתמשו בעבודות הכפייה כניצול הפועלים מצד אחד, והמתה על ידי עבודה של אלה שכבר לא יכלו לעבוד. באמצעות עבודת כפייה חסרת רחמים. השיטה כונתה "השמדה באמצעות עבודה".

התנאים במחנות העבודה הייו קשים מנשוא, מנות המזון היו קטנות והאסירים חיו ברעב ואף מתו מרעב. הלבוש היה מועט, וכמעט ברוב המחנות טיפול רפואי לא היה קיים כלל. הרבה מהשומרים במחנות התעללו בעובדי הכפייה באכזריות יתרה.

בעקבות תנאים אלו, אנשים איבדו צלם אנוש, והפכו ל"מוזלמנים". המוזלמן הוא אדם על סף מוות, הסובל מרעב נורא, תשישות פיזית ונפשית ודועך לאט עד למותו. תנועותיו של המוזלמן היו איטיות, פניו נפולות, הוא לא שלט על הפרשותיו, ונראה כשלד. המוזלמן אף התקשה לעמוד, ובעת מסדרים חבריהם היו צריכים להשעינם על הקיר, ועדיין התקשו לעמוד מבלי להתנדנד מצד לצד.

המוזלמנים לא שרדו יותר מכמה ימים, או שבועות ולכן הגרמנים היו שולחים אותם להשמדה, כיוון שהם אינם מועילים יותר.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ק. צטניק, בית הבובות (הדפסה שביעית, תשנ"ח 1998), פרק 18, חלק א, עמ' 206.
  2. ^ ק. צטניק, בית הבובות (הדפסה שביעית, תשנ"ח 1998), פרק 18, חלק א, עמ' 209.
  3. ^ ק. צטניק, בית הבובות (הדפסה שביעית, תשנ"ח 1998), פרק 18, חלק ב, עמ' 214.
  4. ^ עדות מאיר דבורז'צקי, במאגר עדויות ממשפט אייכמן, באתר "סנונית"