מורורואה

אטול בארכיפלג איי טואמוטו בפולינזיה הצרפתית שבמרכז דרום האוקיינוס השקט

מורורואה הוא אטול בארכיפלג איי טואמוטו בפולינזיה הצרפתית שבמרכז דרום האוקיינוס השקט. הוא ידוע בהיותו אחד משני אתרי הניסויים בנשק גרעיני של צרפת באוקיינוס השקט, שנערכו בשנים 1966 עד 1996.

מורורואה
Moruroa
Moruroa atoll.JPG
נתונים גאוגרפיים
מיקום האוקיינוס השקט עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 21°50′00″S 138°55′00″W / 21.83333°S 138.91667°W / -21.83333; -138.91667
שטח 15 קילומטר רבוע
אורך 28 קילומטר
רוחב 11 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 0 (נכון ל־2017)
אזור זמן UTC-10
מגלה פיליפ קרטרט עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 1767 עריכת הנתון בוויקינתונים
(למפת פולינזיה הצרפתית רגילה)
Atoll Mururoa - Map.jpg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האטולעריכה

מורורואה ממוקם בשוליו הדרומיים של ארכיפלג טואמוטו, כ-1,250 קילומטר מדרום-מזרח לאי טהיטי וכ-30 קילומטר מצפון לאתר הניסויים הגרעיניים הצרפתי השני באטול פנגטאופה (Fangataufa). אורכו של מורורואה הוא 28 קילומטר ורוחבו המקסימלי 11 קילומטר. שטח הקרקע שבו הוא 15 קילומטר רבוע ושטח הלגונה שלו הוא 148 קילומטר רבוע.

אין כל עדות לכך שבמורורואה התגוררו אי פעם תושבי קבע. הביקור המתועד הראשון בו של נוסע אירופי היה של קומנדר פיליפ קרטרה (Philip Carteret) הבריטי באונייה Swallow בשנת 1767, ימים אחדים לאחר שגילה את אי פיטקרן. בשנת 1792 נטרפה במקום אוניית ציד הלווייתנים הבריטית מטילדה. בעקבות זאת ניתן למקום הכינוי "צוקי מטילדה".

הניסויים הגרעינייםעריכה

בשנת 1962 נבחרו מורורואה ושכנו פנגטאופה לשמש כאתרי ניסויים של תוכנית הגרעין הצרפתית, ניסויים שהתקיימו לפני כן במדבר אלג'יריה. החל ב-1963 הוקמה באטול תשתית לצורך עריכת הניסויים. אטול האו (Hao), כ-450 קילומטר מצפון-מערב למורורואה, נבחר לשמש כבסיס הסיוע של הניסויים הגרעיניים.

חרף התנגדותם של 30 מחברי אספת פולינזיה הצרפתית נערך הניסוי הגרעיני הראשון במורורואה ב-2 ביולי 1966. היה זה ניסוי אטמוספירי שלו ניתן השם אלדברן (Aldebaran). לטענת ארגון גרינפיס התפזרה הנשורת הרדיואקטיבית מניסוי זה לרוחב האוקיינוס השקט, מפרו ועד ניו זילנד. עד לשנת 1974 נערכו במקום עוד 40 ניסויים גרעיניים אטמוספיריים. בשלושה מניסויים אלו מוקמו המתקנים הגרעיניים על גבי אסדות, בשלושה ניסויים אחרים הוטלו המתקנים ממפציצים, והיתר נערכו באמצעות תליית המתקנים הגרעיניים מתחת לכדורים פורחים שמולאו בהליום. רוב הניסויים נערכו בעברו המערבי של האטול. כמה מהם, קטנים יותר, נערכו בצפונו.

הניסויים עוררו מחאות בינלאומיות והביאו ללחץ בינלאומי על צרפת להפסיקם. ממשלת ניו זילנד בראשותו של נורמן קירק שלחה כמחאה לאטול ביולי 1973 את הפריגטות אוטאגו וקנטרברי. ב-1974 נטשה צרפת את הניסויים האטמוספיריים ופנתה לעריכת ניסויים תת-קרקעיים במורורואה. המתקנים הגרעיניים הורדו לפירים שנקדחו בסלע הגעשי שמתחת לאטול ופוצצו שם. המחאה נגד ניסויים אלו התמדה בחשש לערעור יציבות הסלעים ("תסמונת ההר העייף") ולהימלטות שרידי החומר הרדיואקטיבי מתוכם אל מימי האוקיינוס וזיהומם עקב כך. ב-25 ביולי 1979 גרם ניסוי תת-קרקעי במורורואה לתקרית חמורה: מתקן גרעיני שנתקע במחצית הדרך לתחתית הפיר בן 800 המטרים שאליו הורד הופעל שם וגרם למפולת תת-ימית ברכס הדרום-מערבי של האטול. המפולת גרמה לצונאמי שפגע במורורואה ופגע בעובדים שם. הפיצוץ חולל סדק באטול ברוחב של 40 סנטימטרים ובאורך של שני קילומטרים.

ב-1995 החליט נשיא צרפת ז'אק שיראק לערוך סדרה נוספת של ניסויים במורורואה, שנה בלבד לפני פתיחתה לחתימה של האמנה למניעת ניסויים גרעיניים. החלטה זו עוררה מחאה בינלאומית נרחבת ומהומות בפולינזיה. הניסוי הגרעיני האחרון נערך במורורואה ב-27 בינואר 1996. מאז נשמר עדיין האטול על ידי הכוחות המזוינים של צרפת. בסך הכל נערכו במורורואה ובפנגטאופה ביחד 175 או 181 ניסויים גרעיניים, אשר 41 מהם היו ניסויים באטמוספירה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מורורואה בוויקישיתוף