פיטקרן

פּיטְקֵרְן (באנגלית: Pitcairn) היא קבוצת איים הכוללת את האי פיטקרן והאיים הנדרסון, דיוסי ואונו; השייכת ליבשת אוקיאניה בדרום האוקיינוס השקט שנמצאת בחסות בריטית. באי פיטקרן 47 תושבים, רובם מצאצאיהם של המורדים מהספינה באונטי. יתר האיים לא מיושבים.

איי פיטקרן, הנדרסון, דושי ואויינו
Pitcairn, Henderson, Ducie and Oeno Islands

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
המנון לאומי	המנון הממלכה המאוחדת
ממשל
משטר	הטריטוריות הבריטיות שמעבר לים
ראש הרשות המבצעת	Mayor of the Pitcairn Islands
Mayor of the Pitcairn Islands	Charlene Warren-Peu
שפה רשמית	אנגלית ופיטקרנית
עיר בירה	אדמסטאון 25°04′00″S 130°06′02″W (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	Island Council
גאוגרפיה
יבשת	אוקיאניה
שטח יבשתי	47 קמ"ר (234 בעולם)
אזור זמן	UTC -8
היסטוריה
הקמה
המרד על הבאונטי	1790
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה)	50 נפש (239 בעולם)
צפיפות	1.06 נפש לקמ"ר (236 בעולם)
כלכלה
מטבע	דולר ניו זילנדי‏ (NZD)
שונות
סיומת אינטרנט	pn
קידומת בין־לאומית	64
www.government.pn

אדמסטאון, עיר הבירה של פיטקרן

פיטקרן הוא מהאיים המיושבים המבודדים ביותר בעולם. האיים המיושבים הקרובים אליו ביותר הם איי מנגרבה, מרחק של 529 ק"מ, אי הפסחא, מרחק של 2,075 ק"מ וטהיטי במרחק של 2,325 ק"מ. ניו זילנד מרוחקת כ-5,000 ק"מ מהאי, וצ'ילה מרוחקת 5,333 ק"מ מהאי.

גאוגרפיה

פיטקרן

האי פיטקרן והאיים הסמוכים
האי פיטקרן והאיים הסמוכים
יבשת	אוקיאניה
קואורדינטות	54°36′N 2°00′W
שטח
דירוג שטח	81
שטח	243,610 קמ"ר
אדמה	241,930 קמ"ר (99.31%)
מים	1,680 קמ"ר (0.69%)
גובה
הנקודה הנמוכה	0 מטר מתחת לפני הים  (האוקיינוס השקט)
גובה ממוצע	162 מטר
הנקודה הגבוהה	347 מטר (ביג רידג')
מידע נוסף
אורך קו החוף	12,429 ק"מ
אורך הגבולות	443 ק"מ

איים באוקיינוס השקט

 

ניו זילנד

טהיטי

איי גמבייה

פיטקרן

אי הפסחא

אנטארקטיקה

אוסטרליה

הוואי

מלבד האי המרכזי המיושב יש בסביבות פיטקרן עוד שלושה איים לא מיושבים: אונו (Oeno), הנדרסון (Henderson) ודיוסי (Ducie). פיטקרן והנדרסון הם געשיים והאחרים הם אטולים.

האי היחיד המאוכלס בקביעות הוא פיטקרן, והוא נגיש רק באמצעות סירה דרך מפרץ באונטי. שטחו של פיטקרן הוא 4,500 דונם, מהם רק 360 דונם של קרקע מישורית. הנקודה הגבוהה ביותר בפיטקרן היא 347 מטר.

האי הנדרסון, המשתרע על 86% מכלל שטחה של הטריטוריה ומאופיין במגוון עשיר של בעלי חיים בחלקיו הפנימיים, ראוי אף הוא להתיישבות אנושית קטנה, למרות משאבי המים המתוקים הזעירים שבו. עם זאת, הגישה לרוב חלקי האי קשה עקב העובדה שחופיו מאופיינים בצוקי גיר תלולים ואלמוגים חדים. בשנת 1988 היה האי מועמד להיכלל כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. יתר האיים מרוחקים למעלה מ-100 קילומטרים, ואינם ראויים כלל למגורים.

אי / אטול	סוג	שטח יבשתי (קמ"ר)	שטח כולל (קמ"ר)	אוכלוסייה (אפריל 2022)	קואורדינטות
דיוסי	אטול	0.7	3.9	0	24°40′09″S 124°47′11″W
הנדרסון	אי אלמוגים	37.3	37.3	0	24°22′01″S 128°18′57″W
אונו	אטול	0.65	16.65	0	23°55′26″S 130°44′03″W
פיטקרן	אי געשי	4.6	4.6	47	25°04′00″S 130°06′00″W
בסך הכל		43.25	62.45	47	23°55′26″ - 25°04′00″S, 124°47′11″ - 130°44′03″W

אקלים

פיטקרן ממוקם דרומית לחוג הגדי, ונהנה ממזג אוויר חם בכל ימות השנה. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 25–35 מעלות צלזיוס, בחודשים אוקטובר-אפריל, ואילו בחודשי החורף הטמפרטורה הממוצעת 17–25 מעלות צלזיוס. הלחות הממוצעת בקיץ עשויה לעלות על 95%. העונה הגשומה היא מנובמבר עד מרץ. באי יורדים 2,000 מילימטר גשם בשנה, שרובם בשברי ענן.

היסטוריה

ארכאולוגים מעריכים כי האי יושב לראשונה במשך תקופות מסוימות עד המאה ה-15 על ידי מתיישבים פולינזים. האיים הנדרסון ודוצ'י התגלו לראשונה למערב על ידי הפורטוגזי פדרו פרננדז דה קוירוס בחיפושיו אחרי טרה אוסטרליס אינקוגניטה, ב-26 בינואר 1606, והם היו בלתי מיושבים. דה קוירוס קרא לאי הנדרסון בשם "סן חואן באוטיסטה" (יוחנן המטביל), ולאי דוצ'י בשם "לה אנקרסיון" ("ההתגלמות"). 161 שנה מאוחר יותר, ב-3 ביולי 1767, נתגלה האי מחדש על ידי צוות של הספינה הבריטית "סנונית", בפיקודו של קפטן פיליפ קרטרט. האי נקרא על שמו של הצוער רוברט פיטקרן, נער בן 15, שהיה הראשון מחברי הצוות שהבחין באי. קרטרט, שהפליג ללא עזרת הכרונומטר הימי המדויק שהומצא זה מקרוב, טעה לגבי קו האורך שבו ממוקם האי, בשיעור של שלוש מעלות. עובדה זו הפכה את פיטקרן קשה לאיתור, דבר שבא לידי ביטוי בכשלונו של קפטן ג'יימס קוק לאתר את האי ביולי 1773.

בשנת 1790 הגיעו לאי המתיישבים המערביים הראשונים שלו, המורדים מהאוניה "באונטי" והנשים שהכירו בטהיטי. הם בקושי מצאו את האי מכיוון שהוא היה משורטט במפות במיקום לא נכון, במרחק 320 ק"מ ממיקומו האמיתי. הטעות הזו העלתה את קרנו של האי בעיני המורדים שכן כך פחתה הסכנה שספינות בריטיות יגלו אותם ויענישו אותם על המרד. לאחר שנחתו על האי ורוקנו את הספינה, הם שרפו אותה כדי שהיא לא תראה למרחוק. שרידיה של הספינה נתגלו מתחת למים בשנת 1957, על ידי חוקר ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", לואיס מרדן.

האוכלוסייה כללה בתחילתה תשעה מורדים, שישה גברים פולינזים, 12 נשים פולינזיות ותינוק אחד. במשך 18 שנה הם היו מבודדים לחלוטין על האי, והתקיימו על חקלאות ודיג. תקופה זו התאפיינה במתחים פנימיים קשים, אלכוהוליזם, רצח ומחלות. במהלך השנים הללו נרצחו או התאבדו שמונה מתוך תשעת המורדים. המורד האחרון שנשאר, ג'ון אדמס, הדגיש את חשיבותו של התנ"ך (שעותק ממנו נישא על ה"באונטי" ושרד בידיו), כשייסד מערכת חברתית חדשה, שוחרת שלום. הנשים הפולינזיות התנצרו אף הן. אדמס הנהיג את הקהילה ותחתיו היא פרחה. הוא דאג לחינוך הילדים ובניית כנסייה. עיר הבירה נקראת על שמו.

תושבי פיטקרן דיווחו כי בחמש השנים הראשונות לשהותם באי, לא נצפתה ממנו ולו ספינה אחת. רק ב-27 בדצמבר 1795 נראתה מהאי ספינה, שלא התקרבה אליו. ספינה שנייה נראתה בשנת 1801, ואף היא לא יצרה קשר עם תושבי האי. ספינה שלישית התקרבה לאי במידה שאפשרה לנוסעיה להבחין בבתים על האי, אך אנשי צוותה לא שיגרו סירה אל חופיו, והאי נותר מנותק. לבסוף, ספינת הסוחר האמריקנית "טופז", בהנהגתו של מייהו פולגר, עגנה בחופי האי בפברואר 1808, ואנשי צוותה שהו באי במשך 10 שעות. פולגר שיגר דו"ח שדיווח על שהותם של מורדי הבאונטי בפיטקרן, וציין מחדש את מיקומו המדויק של האי.

ב-1825 הגיעה אוניה בריטית לאי והעניקה חנינה רשמית לתושבים. ב-30 בנובמבר 1838 צורפו האי והאיים מסביבו לאימפריה הבריטית. פיטקרן הייתה מן הטריטוריות הראשונות שהעניקו זכות בחירה לנשים.

בשנת 1855 אוכלוסיית האי הגיעה ל-200 איש והיה קשה לכלכל אותם ולאכלסם באזור השטוח של האי שכולל רק 360 דונם. שנה מאוחר יותר העניקה המלכה ויקטוריה את האי נורפוק, השוכן כ-6,500 ק"מ ממערב לפיטקרן, לתושבים. ב-3 במאי 1856, הפליגו 193 בני פיטקרן מערבה, על סיפונה של "מוריישייר". הם הגיעו לנורפוק ב-8 ביוני, לאחר מסע קשה בן חמישה שבועות. אולם שנה וחצי לאחר מכן, 17 מהמהגרים החליטו לחזור לפיטקרן. חמש שנים מאוחר יותר, חזרו לפיטקרן עשרים ושבעה איש נוספים. כיום מתגוררים בנורפוק, ששייך לאוסטרליה, 1,000 צאצאים של אלו שנשארו שם. מלבד תושבי פיטקרן, הם היחידים בעולם שדוברים את השפה המקומית, פיטקרנית.

בשנות ה-90 של המאה ה-19, בעקבות פעילותם של מיסיונרים אדוונטיסטים, חל שינוי דתי באי. התושבים עברו לכנסיית האדוונטיסטים של היום השביעי, נטשו את האלכוהול ואת החזיר ואת יום המנוחה ציינו בשבת.

בשנים שלאחר פתיחת תעלת פנמה ב-1914, נהנה האי מקרבתו לנתיב האוניות שהיו חוצות את האוקיינוס השקט לאוסטרליה. בשנים שלאחר מכן שגשגה האוכלוסייה והגיעה לשיא של 233 תושבים ב-1937. בשנים שלאחר מכן החלה הגירה לניו זילנד וכך האי כולל כיום רק 56 תושבים.

משנת 1999 מטולטלת אוכלוסיית האי בפרשיה של ניצול מיני ואונס לאחר ש-13 מתושבי האי הועמדו למשפט בניו זילנד. התביעה החלה לאחר שתושב פיטקרן הואשם באונס ילדה בעת שביקר בניו זילנד בשנת 1999. בעקבות זאת החל בירור שהעלה טענות על מסורת של ניצול מיני של נערות באי. 47 התושבים שנשארו באי ניסו לבטל את המשפט וטענו שהרשעה תהיה מכת מוות לאוכלוסייה באי. לטענתם, מה שנראה מבחוץ כניצול מיני הוא חלק מתרבותם ונובע מהבידוד. התושבים מחזיקים ברובים שבאמצעותם הם מפילים פירות מהעצים, ונדרשו להביאם אל הרשויות מחשש להתלקחות בעקבות הדיון המשפטי. המשפט, שלפי דרישת התושבים התקיים באי ולא בניו זילנד, התנהל באוקטובר 2004. כדי לחמוק ממנו העלו פרקליטיהם של הנתבעים את הטענה שפיטקרן עצמאית ואינה כפופה למרות החוק הבריטי, אך זו נדחתה. החיכוכים שהתגלו סביב החקירה המקדימה היו רבים ובפעם אחת אפילו סירבו אנשי פיטקרן לסייע למשפטנים ולשוטרים לרדת מספינתם, סנקציה קשה באי שהמבנה שלו אינו מאפשר לספינה לעגון אלא במרחק מה מהחוף. בסופו של דבר נידונו ארבעה גברים לעונשי מאסר, ביניהם מנהיג התושבים. השופט ציין שהקל בעונשים כדי לאפשר את המשך התנהלות החיים באי.

פוליטיקה

פיטקרן הוא טריטוריה בריטית מעבר לים, עם ממשל מקומי. מלך בריטניה (צ'ארלס השלישי) מיוצג על ידי מושל, המחזיק בנוסף בתואר הנציב העליון הבריטי לניו זילנד, ומושבו באוקלנד. הממשל באי מבוסס על דמוקרטיה ייצוגית פרלמנטרית של שטח תלוי. בפיטקרן ראש העיר ממלא את תפקיד ראש הממשלה. לאי יש חוקה שנכנסה לתוקפה בשנת 1964. במונחים של אוכלוסייה פיטקרן נחשבת לדמוקרטיה הקטנה בעולם.

המועצה המחוקקת של האי מורכבת מעשרה מושבים. במועצה חברים:

• ארבעה תושבים הנבחרים בבחירה ישירה.
• יושב הראש (נבחר).
• ראש העיר (נבחר).
• ממונה אחד על ידי הנבחרים וראש המועצה.
• שני ממונים של המושל, אחד מהם המזכיר הכללי.
• מתאם פעולות בין המושל למועצה.

הבחירות נערכות כל שנה ב-24 בדצמבר ובגלל המספר הקטן של התושבים אין באי חלוקה למפלגות.

צבא

מעמדו של פיטקרן, טריטוריה בריטית מעבר לים, מטיל את הגנת האיים על הכוחות המזוינים של הממלכה המאוחדת. בשנת 2004, היו באי כ-20 רובים. אלה נלקחו מן התושבים כשהועמדו לדין באשמת תקיפה מינית.

כלכלה

במשך שנים התקיימו תושבי פיטקרן רק הודות לקרקע העשירה ולדיג. הדגה העשירה שמסביבם והגידולים החקלאיים ספקו להם שפע יחסי של מזון.

מקור הכנסה נוסף של תושבי האי הוא התיירות. מכיוון שאין באי שדה תעופה או מנחת מגיעים המבקרים רק מספינות ששטות בין ניו זילנד לחוף המערבי של אמריקה. מכיוון שגם נמל אין באי, מגיעים אליו התיירים באמצעות סירות קטנות שמופעלות על ידי התושבים. באי מוזיאון, נקודות תצפית וחנות מזכרות.

תושבי האי גילו מקורות הכנסה נוספים מההתעניינות העולמית בהם. הם מוכרים לאספני בולים הוצאות מיוחדות של בולים שנושאים את שם האי ובשנים האחרונות אפילו כרטיסי חיוג של הטלפון הציבורי היחיד באי שמופעל על ידי לוויין (מספרו: 872-762-337-766+). כמו כן הם מוכרים את הזכות להשתמש בסיומת האינטרנט שלהם (pn.) לאתרים.

באי גם תעשייה קטנה של דבש ובניית דגמי אוניות זעירים מעץ.

דמוגרפיה

האוכלוסייה באיים ירדה באופן חד מאז 1940, והמשך קיומה מוטל בספק. בשנים האחרונות עשתה הממשלה מאמצים למשוך מהגרים חדשים לאי, אך אלה לא הועילו. האוכלוסייה באי מונה 50 תושבים (נכון ל-2020), ועמם עוד 9 אנשי מקצוע המגיעים מחוץ לאי, ומתחלפים מדי מספר חודשים. שיעור גידול האוכלוסייה עומד על 0%. קיים קושי באיסוף הנתונים המדויקים והעדכניים עקב הגירה סמויה. רוב התושבים הם מצאצאי הניצולים של המרד על הבאונטי ואחרים שמוצאם מטהיטי. האוכלוסייה מורכבת מלבנים ובני תערובת. קיים שיעור גבוה של נישואי קרובים.

מספר התושבים באי לאורך ההיסטוריה

שנה	אוכלוסייה	שנה	אוכלוסייה	שנה	אוכלוסייה	שנה	אוכלוסייה	שנה	אוכלוסייה	שנה	אוכלוסייה
1790	27	1880	112	1970	96	1992	54	2002	48	2012	48
1800	34	1890	136	1975	74	1993	57	2003	59	2013	56
1810	50	1900	136	1980	61	1994	54	2004	65	2014	56
1820	66	1910	140	1985	58	1995	55	2005	63	2020	50
1830	70	1920	163	1986	68	1996	43	2006	65	2021	47
1840	119	1930	190	1987	59	1997	40	2007	64
1850	146	1936	250	1988	55	1998	66	2008	66
1856	193	1940	163	1989	55	1999	46	2009	67
1859	16	1950	161	1990	59	2000	51	2010	64
1870	70	1960	126	1991	66	2001	44	2011	67

כל התושבים משתייכים ל"כנסיית ההתגלות של היום השביעי". הם הצטרפו אליה בשלהי המאה ה-19, ולכנסייה זו נודע חלק חשוב בעיצובה של החברה הפיטקרנית. בשנים האחרונות חלה ירידה ברמת האדיקות של האוכלוסייה, כאשר רק שמונה מתושבי האי מבקרים בכנסייה באופן קבוע, וחלקם הגדול מבקרים בה רק באירועים מיוחדים. שבת הוא יום המנוחה. גילויי חיבה פומביים אינם מקובלים, ומכירת אלכוהול אסורה.

באי מונהג חוק חינוך חובה חינם בגילאי 5–16. מערכת החינוך באי מצומצמת, ולכן נשלחים הילדים לפנימיות בניו זילנד ובאוסטרליה. רבים מעדיפים שלא לשוב, וכתוצאה מכך יורד כוח העבודה באי, והוא הוערך בשנת 2004 ב-15 איש בלבד. פרנסת התושבים מתבססת על מסחר זעיר עם תיירים ותרומות.

התושבים מקיימים קשרים חברתיים עם תושבי האי נורפוק, ולרבים מהם גם קרובי משפחה שם. בספטמבר 2003 נולדה תינוקת באי, לראשונה מזה 17 שנה, ותינוקת נוספת נולדה במרץ 2007. בשנת 2005 נישא באי הזוג הראשון אי פעם שאינו יליד המקום וקיבל אזרחות של האי.

השפה המדוברת באי היא שפה קריאולית הנגזרת מן האנגלית של המאה ה-18 ושפת טהיטי. עבור ילידי האי זוהי שפת אם, והיא נלמדת בבית הספר המקומי, לצד האנגלית הרגילה. היא קשורה קשר הדוק לשפה הקריאולית המדוברת בנורפוק, כי האי נורפוק אוכלס במאה ה-19 על ידי ילידי פיטקרן.

הדגל והסמל

ערכים מורחבים – דגל פיטקרן, סמל פיטקרן

הסמל מסמל שלט הרלדי המציג את העוגן והתנ"ך מהספינה הבאונטי. אלמנטים אלה מזכירים את ההיסטוריה של המתיישבים הראשונים באי - מורדי הבאונטי משנת 1789. במרכז השלט משולש ירוק על רקע פס צהוב ורקע כחול. צבעים אלה מייצגים את האי וחופיו על רקע האוקיינוס השקט. בראש הסמל מופיע פרח של עץ הפורטיה ומריצה המסמלת את החקלאות באי.

הסמל מופיע על דגל פיטקרן ועל דגל מושל האי.

למושל פיטקרן דגל משלו: יוניון ג'ק שבמרכזו סמל האי. הדגל מורכב מנס כחול ובו יוניון ג'ק ברביע העליון הקרוב לניצב הדגל (הקנטון), וסמל פיטקרן במרכז הדגל.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של פיטקרן (באנגלית)
• שירות הידען, ‏מעבדת גנים צפה, באתר "הידען", 15 בספטמבר 2001
• ynet, מחצית מגברי אי בפסיפיק מואשמים באונס, באתר ynet, 1 באוקטובר 2004
• אתר של אחת מהמשפחות באי