מורכבים

משפחה של צמחים

מורכבים (שם מדעי: Compositae, שם נרדף: Asteraceae) משפחה גדולה של דו-פסיגיים, שבה 1706 סוגים [1], ולפי הערכה אחרת עד 1886 סוגים וכ- 33,867 מינים[2]. רובם צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים, רב-שנתיים ומיעוטם בני שיח, שיחים, מטפסים ועצים, קצתם מכילים מוהל חלבי ורובם מכילים שמנים ארומטיים. למרות רבגוניות של במבנה האברים הלא מיניים ניכרת אחידות בתבנית התפרחת המורכבת (מכאן שמה הנרדף) המאפיין את המשפחה.

קריאת טבלת מיוןמורכבים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
שם מדעי
Asteraceae
ברכטולד ופרסל, 1820

משפחה זו מיוצגת בישראל וסביבתה על ידי 325 מינים (בעלת הייצוג הגדול ביותר בישראל), וביניהם נדירים מאוד או נדחים[3]. לפי אתר "צמח השדה" מצויים לבטח 285 מינים בתחומי ישראל[4]. משפחת המורכבים נחשבת לגדולה במשפחות מכוסי הזרע ותפוצתה משתרעת כמעט בכל רחבי העולם, ענייה ביערות הטרופיים ועשירה במיוחד במספר מינים ו/או במספר פרטים באזורים צחיחים וצחיחים למחצה של קווי רוחב הסובטרופיים ושל קווי הרוחב הממוזגים הנמוכים עד בינוניים. בשים לב לגודל המשפחה אין למיניה חשיבות כלכלית בולטת, והשימוש העיקרי בהם הוא לנוי. רבים מהם בולטים בנוף הטבעי ומקומות מופרים. מרבית הצמחים הקוצניים בישראל הם ממשפחה זו.

מורפולוגיה של התפרחת והפרי עריכה

להבנת המורפולוגיה של מיני משפחת המורכבים מובאים כאן מונחים הנכונים לכל מיני המשפחה. להגדרת הסוגים והמינים של משפחה זאת דרושים צמחים בעלי פרחים ופירות גם יחד.

הפרח - הנראה לעין - אינו פרח, וכמו כל בני משפחת המורכבים, הוא אינו אלא תפרחת - מקבץ של פרחים רבים, 5 עד 300 ויותר, לעיתים נדירות רק אחד, שיושבים (ללא עוקץ) על מצעית משותפת. מקבץ זה קרוי קרקפת. התפרחות בלתי מסוימות, כלומר הפרחים הבוגרים בהיקף והצעירים במרכז ובהתאם פריחתם הוא מהדור החיצוני אל הפנימי ביותר. הקרקפות יושבות או כל אחת נישאת על עוקץ; הקרקפות נישאות בודד על עמוד התפרחת או בדרך כלל צורת ההסתעפות היא מסוימות (הקרקפת מסיימת את הציר הראשי וקרקפת צדדית ממשיכים לצמוח מתחתיה), לעתים נדירות צורת ההסתעפות היא בלתי מסוימות.

פני המצעית ייתכן ויהיו חשופים או מכוסים מוצים (קשקשים מוארכים) או שערות או זיפים, על פי רוב פני המצעית חלקים או לפעמים הם עשויים כעין חלת דבש.

הקרקפת מרובת הפרחים עטופה בדרך כלל בבסיסה בדור אחד או יותר בחפים היוצרים יחד מעטפת. שתי צורות לפרחי התפרחת: צורה צינורית כלומר הכותרת מאוחה לצינור בעל 4 או 5 שיניים (לעיתים רחוקות 2 או 3  שיניים) וצורה לשונית, כלומר הכותרת מעין רצועה (לשון). יש קרקפות שכל פרחיהן צינוריים או לשוניים, ויש כאלה שבהם הפרחים המרכזיים (הפנימיים) צינוריים וההיקפיים (החיצוניים) לשוניים[5].

פרחי הקרקפת דו-מיניים (מכילים אבקנים ושחלה), או נקביים או בעלי אבקנים מתפקדים (השחלה אינה מתפקדת ואינה פורשת את האונות) או פרחים עקרים.

השחלה תחתית, בת שתי עלי שחלה, מגורה אחת, ביצית הפוכה אחת, אַנְאַטְרוֹפִּית (Anatropous) – הקודקוד של גוף הביצית מופנה אחורה בכיוון לבסיס העוקץ שלו. עמוד שחלה אחד בכל סוגי הפרחים מוקפת בבסיסה בצופן.

עמוד השחלה מסתיים על פי רוב בשתי אונות ארוכות. נביטת גרגרי האבקה נעשה באזור העליון והפנימי במקום ששתי האונות נפרדות זו מזו.

האבקנים 5, ניצבים במסורג לעלי הכותרת[6]. הזירים מפורדים, המאבקים מאוחים על פי רוב לצינור ויוצרים צינור סביב עמוד השחלה והם נפתחים כלפי פנים. כל מאבק מסתיים בתוספת בולטת של קונקטיב[7].

לעיתים קרובות מלווים הפרחים בחפיות על פני המצעית.

גביע הפרח חסר או על פי רוב מצויים במקומו בראש השחלה שערות, זיפים, או מוצים (קשקשים מוארכים), או בצורת נזר או אוזנית.

הפרי הוא זירעון (cypselae, achene) בעל קליפה עבה יחסית וקשיחה, שעיר או חלק על פי רוב בעל תוספת, למשל של שערות או זיפים מנוצים או פשוטים, כתר ועוד. התוספות המוכרות הן ציצית ומקור. הזרע חסר אנדוספרם. וקליפתו מעורה לרוב בקליפת הפרי[8]. הצלקת בקליפת הזרע במקום שהיה החיבור של הזרע למצעית מכונה טבורית (hilum).

פירות (מבחינה טכנית cypslae, שנקראים היסטורית achenes) מתייבשים בדרך כלל עם קליפה עבה יחסית וקשיחה, לפעמים בעלי מקור ו/או מכונפים, לעתים קרובות מופצים באמעות ציצית. זרע אחד בכל פרי, ללא אנדוספרם; עוברים ישרים.

 
חמנייה
 
ניסנית דו-קרנית, צמח ממשפחת המורכבים
 
הפרח Gazania Cultivars
 
Taraxacum officinale
 
Centaurea montana
 
Gerbera jamesonii

המורפולוגיה של האברים הלא מיניים עריכה

השמחה מקיפה צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים, רב-שנתיים או בני-שיח, שיחים, מטפסים או עצים.

השורש על פי רוב שורש שיפוד (שורש יחיד ההולך ומתחדד כלפי מטה, מסתעף לצדדים), לעיתים רחוקות ציצת שורשים (צרור שורשים סיביים שדומים זה לזה בצורתם ובגודלם, וכולם יוצאים מבסיס הגבעול).

הגבעולים בדרך כלל זקופים, לפעמים משתרעים עד מזדקפים (הגבעולים תת-קרקעיים לפעמים גבעולים מעוצים או קנה שורש ולפעמים מעובים).

עלים על פי רוב מסורגים או נגדיים, לפעמים מרוכזים בבסיס הצמח (שושנת), לעתים נדירות בדורים; לעתים רחוקות הלוואים קיימים, בדרך כלל בעלי פטוטרת, לפעמים יושבים, לפעמים בסיסיהם סורחים על פני הגבעול או לופתים את הגבעול;

הטרפים פשוטים (תמימים, משוננים, או שסועים לאונות פעם או פעמיים, כשהמפרצים מגיעים עד לרבע מרוחבו של העלה או הטרף בצורת כף היד, בעלת אונות עם מפרצים  מגעים עד מחצית הדרך לעבר הפטוטרת) או לעיתים נדירות מורכבים.

אנטומיה עריכה

מלבד המבנים של איברי הצמח, ישנם מבנים אנטומיים דומים למינים של משפחת המורכבים.

השמנים אתריים מכילים ססקוויטרפנים, ואינם מכילים אירידואידים. בצמחים מסויימים ממשפחת המורכבים והפעמונתיים מצוי האינולין הוא רב-סוכר המצוי כחומר אחסון, בניגוד לעמילן הוא מצוי רק בתמיסה.

החללים הבין תאיים של ביבי ההפרשה של המורכבים מוארכים והם מתפתחים באופן סכיזוגני, על ידי התמוססת המחיצה בין התאים ולא תאים שלמים[9].

ברוב המינים המואבקים על ידי חרקים ממשפחת המורכבים (כגון, חמנית, סביון, צפרני חתול) הצופן נמצא רק על בסיס עמוד השחלה[9]. במשפחת הסוככיים משותף הצופן לבסיס עמוד השחלה ולכנית.

הזירעון הוא פרי חד-זרעי המתפתחת משחלה תחתית והרי שהיא עטופה גם ברקמות של הפרח, בנוסף לדופן השחלה. הזירעון הוא בעצם פרי מדומה.

האבקה עריכה

מרבית המינים במשפחת המורכבים הם מואבקי חרקים ומיעוטם מואבקי רוח (למשל לכיד ולענה). התפרחות מהוות יחידת האבקה גדולה המפתה את החרקים להיכנס לפרחיה באמצעות אבקה וצוף.

במיני המורכבים האבקנים מבשילים ומשחררים את האבקה הרבה זמן לפני הצלקת (פרוטאנדיה), האבקה הנושרת מהמאבקים אל תוך צינור המאבקים ונערמת בתוכו על גבי עמוד השחלה. אחר כך, האבקה נדחפת על ידי עמוד השחלה, שמתארך עוד טרם בשלה צלקתו, אל מחוץ לצינור המאבקים והופכת זמינה למאבקים. הצלקת מסוגלת לקלוט גרגרי אבקה רק בשלב הבא, כאשר שתי האונות מתפשקות ונביטת גרגרי האבקה נעשה באזור הפנימי במקום ששתי האונות נפרדות זו מזו[8].

מנגנון ההפרדה בזמן שתואר למעלה הוא התאמה למניעה או להפחתה של האבקה עצמית בפרחים הדו-מיניים בקרקפת. חרף ההתאמות להאבקה הדדית, ידועים מקרים רבים של האבקה עצמית ספונטנית, ונפוצה האבקת שכנים בין פרחים בני גילים שונים באותה תפרחת. לא כל הפרחים נפתחים בו זמנית, והפריחה מתרחשת מהדור החיצוני כלפי פנים, כאשר הדור הפנימי ביותר נפתח, מגיע שלב הקמילה.

סוגי בר נפוצים (רשימה חלקית) עריכה

  1. אֶזְנָב מָצוּי (Urospermum picroides) - מין יחיד בסוגו בישראל. ראו ערך מורחב.
  2. זקן-תיש (Tragopogon) - ראו ערך מורחב.
  3. מרור (Sonchus) - ראו ערך מורחב.
  4. ניסנית (Crepis) - ראו ערך מורחב.
  5. סביון (Senecio) - ראו ערך מורחב.

מינים בעלי ערך לאדם עריכה

מספר מינים של מורכבים הם בעלי ערך לאדם. ברשימה זו מינים שבהם נעשה שימוש נרחב. במינים רבים אחרים נעשה שימוש מצומצם יותר, במיוחד באזורים הטרופיים, כמזון וכתרופות טבעוניות, שיעילותן ובטיחותן לא הוכחו מדעית.

שמנים עריכה

מזון עריכה

נוי עריכה

צמחי מרפא עריכה

תעשייה עריכה

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מורכבים בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Asteraceae Bercht. & J.Presl, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, ‏20-4-2024
  2. ^ Asteraceae Giseke, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏12-2023
  3. ^ משפחת המורכבים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, ‏20-4-2024
  4. ^ משפחת המורכבים, באתר צמח השדה, ‏20-4-2024
  5. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 435-7
  6. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 442
  7. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 661
  8. ^ 1 2 עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 129-130
  9. ^ 1 2 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 104, 531