חרצית
חַרְצִית (בלועזית: כריזנתמה; שם מדעי: Chrysanthemum) היא סוג צמחים ממשפחת המורכבים.
 חרצית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | חרצית |
| שם מדעי | |
 Chrysanthemumליניאוס, 1753 | |
בסוג חרצית קיימים כ-200 מינים שרובם נפוצים באזורים הממוזגים של כדור-הארץ. פרחי החרצית ערוכים בקרקפות שבמרכזן פרחים צינוריים ובהיקפה פרחים לשוניים. הפרח מואבק על ידי חרקים. החרציות משמשות גם כצמחי-נוי.
מינים בסוג חרציתעריכה
- חרצית עטורה (Chrysanthemum coronarium) - המין הנפוץ בארץ ישראל: צמח אלרגני[1]
- חרצית הגננים (Chrysanthemum morifolium) (אנ')
- חרצית לבנת פרחים (Chrysanthemum leucanthemum) (אנ')
- חרצית שיחית (Chrysanthemum frutescens) (אנ')
- חרצית השדות (Chrysanthemum segetum): צמח אלרגני[1] (אנ')
- חרצית דביקה (Chrysanthemum viscosum)
פירוש שמה של החרציתעריכה
החרצית בתרבויות השונותעריכה
לחרצית מקום חשוב בתרבויות הודו ויפן. כמו כן, החרצית היא הפרח הלאומי של יפן והיא מופיעה גם בסמל יפן. לחרציות מקום חשוב בגנים היפניים והן גם מסמלות חג יפני ידוע.
שימוש כקוטל חרקיםעריכה
צמח החרצית מכיל חומרים הנקראים פירטרינים (pyrethrins) שהם רעילים לחרקים, וכך מגנים עליו מפני אוכלי-צמחים. הפיריתרין משמש כחומר הדברה בקוטלי חרקים ומזיקים. השימוש בפרחים המיובשים או באבקה המיוצרת מהם ידוע מהתקופה הפרסית מהמאה החמישית לפנה"ס. האבקה הובאה לאירופה בתחילת המאה ה-19 ממקור לא ברור. בשנת 1840 הוחל לגדל את הצמח באופן תעשייתי בדלמטיה להפקת האבקה, ובשנת 1860 הגיע לארצות הברית. בשנת 1919 גילו שיטה לסנתז את המרכיב הכימי בצורה מלאכותית. כיום ממשיכים להפיק את הפיריטרין מצמחים אשר מגדלים ברחבי העולם, באזורים חמים. עיקר הגידול (למעלה מחמישים אחוז) הוא בקניה.
