חרצית
חַרְצִית (בלועזית: כריזנתמה; שם מדעי: Chrysanthemum) היא סוג צמחים ממשפחת המורכבים.
 חרצית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | חרצית |
| שם מדעי | |
 Chrysanthemumלינאוס, 1753 | |
בסוג חרצית קיימים כ-200 מינים שרובם נפוצים באזורים הממוזגים של כדור-הארץ. פרחי החרצית ערוכים בקרקפות שבמרכזן פרחים צינוריים ובהיקפה פרחים לשוניים. הפרח מואבק על ידי חרקים. החרציות משמשות גם כצמחי-נוי.
מינים בסוג חרצית
עריכה- חרצית עטורה (Chrysanthemum coronarium) - המין הנפוץ בארץ ישראל: צמח אלרגני[1]
- חרצית הגננים (Chrysanthemum morifolium) (אנ')
- חרצית לבנת פרחים (Chrysanthemum leucanthemum) (אנ')
- חרצית שיחית (Chrysanthemum frutescens) (אנ')
- חרצית השדות (Chrysanthemum segetum): צמח אלרגני[1] (אנ')
- חרצית דביקה (Chrysanthemum viscosum)
פירוש שמה של החרצית
עריכההחרצית בתרבויות השונות
עריכהלחרצית מקום חשוב בתרבויות הודו ויפן. כמו כן, החרצית היא הפרח הלאומי של יפן והיא מופיעה גם בסמל יפן. לחרציות מקום חשוב בגנים היפניים והן גם מסמלות חג יפני ידוע.
גודל החרציות
עריכה- שלא כמו חרציות (המאופיינות במגוון עצום של גוונים וצבעים), חינניות הגדלות בשטח ובמיטות נבדלות בשילוב הקלאסי של מרכז צהוב ועלי כותרת לבנים;
- שלא כמו חרציות גבוהות, גודל שיחי הקמומיל מגיע בממוצע ל-15–60 ס"מ;
- קוטר הפרחים של קמומיל רגיל קטן בהרבה מזה של חרצית (עד 2.5 ס"מ);
- עלים של קמומיל גינה או שדה ישר, אחיד או מחט, נראים הרבה יותר "עניים" יותר מאשר עלי חרצית מגולפים להפליא;
- תקופת הפריחה של החינניות הרגילות מתחילה ביוני ומסתיימת עם בוא מזג האוויר הקר בסתיו הראשון, חרציות מעטרות גנים ומיטות עם פריחתן מיולי-אוגוסט, עד נובמבר והגעת הכפור הראשון
שימוש כקוטל חרקים
עריכה
צמח החרצית מכיל חומרים הנקראים פירטרינים (pyrethrins) שהם רעילים לחרקים, וכך מגנים עליו מפני אוכלי-צמחים. הפיריתרין משמש כחומר הדברה בקוטלי חרקים ומזיקים. השימוש בפרחים המיובשים או באבקה המיוצרת מהם ידוע מהתקופה הפרסית מהמאה החמישית לפנה"ס. האבקה הובאה לאירופה בתחילת המאה ה-19 ממקור לא ברור. בשנת 1840 הוחל לגדל את הצמח באופן תעשייתי בדלמטיה להפקת האבקה, ובשנת 1860 הגיע לארצות הברית. בשנת 1919 גילו שיטה לסנתז את המרכיב הכימי בצורה מלאכותית. כיום ממשיכים להפיק את הפיריטרין מצמחים אשר מגדלים ברחבי העולם, באזורים חמים. עיקר הגידול (למעלה מחמישים אחוז) הוא בקניה.
קישורים חיצוניים
עריכה
חרצית, באתר ITIS (באנגלית)
חרצית, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
חרצית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- חרצית, באתר Tropicos (באנגלית)
חרצית, באתר GBIF (באנגלית)
חרצית, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)- plant/mum חרצית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- חרצית - אנציקלופדיית אביב
