מושבות הברון הירש בארגנטינה

מושבות הברון הירש בארגנטינה הן מושבות חקלאיות של יהודים שהוקמו בארגנטינה בסוף המאה ה-19. המושבות הוקמו בתמיכת הברון מוריס הירש וארגון יק"א ויושבו בעיקר על ידי יהודים ממזרח אירופה. הברון הירש ראה בהתיישבות היהודית בארגנטינה פתרון לאנטישמיות שחוו יהודי מזרח אירופה.

בית הכנסת Novibuco 1 אשר הוקם ב-1895 במושבה לוסיינוויל (בסווילבסו)

המתיישבים היהודים, אשר כונו "הגאוצ'וס היהודים" ("gauchos judíos" בספרדית), הקימו מספר מושבות ולצד אורח החיים החקלאי ניהלו חיים יהודיים והקימו בתי כנסת, בתי ספר, ספריות ומוסדות תרבות.

עד שנת 1896 נקלע פרויקט יישוב היהודים בארגנטינה לקשיים רבים. גם לאחר מותו של הירש באפריל 1896 יהודים המשיכו להגר לארגנטינה וארגון יק"א המשיך בהקמת מושבות חדשות.

במרוצת השנים עזבו מרביתם של בני הדור הצעיר את המושבות ועברו לערים הגדולות (בעיקר לבואנוס איירס) או לישראל. כיום נותרו יהודים מעטים ביישובים.

רקע עריכה

 
בית הכנסת "הברון הירש" במוזסוויל

לקראת סוף המאה ה-19 החלו היהודים אשר התגוררו ברחבי האימפריה הרוסית לסבול מגילוי אנטישמיות רבים, לצד הגבלות שונות מצד השלטון. יהודים רבים מתחומי מזרח רוסיה החלו להגר למקומות שונים בעולם. במקביל, ארגנטינה, אשר הוקמה ב-1816, נקטה בסוף המאה ה-19 במדיניות של דלת פתוחה כדי לעודד הגירה אליה וליישב את שטחיה הריקים. צירוף נסיבות זה הביא להגירה של יהודים רבים ממזרח אירופה לארגנטינה. המדינה הצעירה הבטיחה לתושבית חופש דת, דבר שקסם ליהודים שסבלו מאנטישמיות במזרח אירופה. חלק מהיהודים פנו להתיישבות חקלאית וראשונת המושבות היהודיות הייתה מוזסוויל, אשר הוקמה ב-1889 (עוד לפני תמיכתו של הברון הירש).

בשנת 1891 הגה הברון מוריס הירש תוכנית לפיה שטחיה העצומים והריקים של ארגנטינה יוכלו להוות פתרון לבעיית היהודים במזרח אירופה. הירש ביקש לפתור את הבעיה היהודית לא באמצעות התארגנות לאומית, אלא באמצעות עידוד יוזמה כלכלית אינדיבידואלית ותוך שימת דגש על רווחיות ולא על מתן צדקה.[1]

המושבות הראשונות עריכה

באוגוסט 1891 הקים הברון הירש את חברת יק"א, שאנשיה היו מוסמכים לאתר שטחים ליישוב היהודים. בסוף השנה נרכשו מידי ממשלת ארגנטינה שטחים בצפון המדינה, אולם לבסוף לא יצא רעיון זה אל הפועל.

בשנת 1892 החל תכנון המושבות החדשות באופן מסודר. הירש הגיע להסכם עם ממשלת הצאר אשר התיר ליהודים לעזוב את רוסיה. במקביל, החל במיון המתיישבים העתידיים. נבחרו מתיישבים בעלי ידע בחקלאות, שמשפחתם כללה לפחות עוד שני צעירים בגיל העבודה. המתיישבים אורגנו בקבוצות של 50 משפחות. הפרויקט תוכנן כמפעל עסקי שרווחיו יופנו להמשך ההתיישבות. חברת יק"א סיפקה למתיישבים את הקרקע, הציוד והתמיכה בשלב הראשון כהלוואה אותה יצטרכו להחזיר.

בינתיים החלו יהודים ממזרח אירופה להגיע בכוחות עצמם אל ארגנטינה והירש נאלץ ליישב אותם עוד בטרם הושלם התכנון. ראשונת המושבות שהוקמה בתמיכת הברון הירש הייתה מאוריסיו (הוקמה ב-1891) ונקראה על שמו של הברון, ואחריה המושבות סן-אנטוניו ווילה קלרה (על שם רעייתו של הברון, קלרה הירש). במקביל, סייע הברון באותה שנה למושבה מוזסוויל שנקלעה לקשיים והעביר אותה תחת חסותו.

הקבוצות המאורגנות הראשונות שהגיעו לארגנטינה הקימו את המושבה לוסיינוויל (בסווילבסו כיום) המנציחה את זכר בנו היחיד של הברון, לוסיין, אשר נפטר ב-1887.

המתיישבים היהודים נתקלו בקשיים רבים, אשר כללו תנאי אקלים קשים בהם לא היו מורגלים, אסונות טבע שהשמידו את היבולים בשנים הראשונות, ומתחים רבים בין המתיישבים לפקידי הברון בבואנוס איירס.

בשנת 1895 נפגש הברון הירש עם בנימין זאב הרצל בפריז, והשניים דנו ביישוב היהודים בארגנטינה.[2] מאוחר יותר דן הרצל בשאלת מיקומה של המדינה העתידית בספרו "מדינת היהודים" בפרק "פלשתינא או ארגנטינא?".[3]

 
מתיישבים יהודים במושבה אביגדור

אחרית דבר עריכה

באפריל 1896 הלך הברון הירש לעולמו, ואיתו גם החזון של התיישבות יהודית בארגנטינה. עד שנה זו הצליח מפעלו של הברון להביא לארגנטינה כ-10,000 יהודים, וכשני שלישים מהם נקלטו במושבות (היתר עזבו את המושבות לאור הקשיים הרבים). מספר זה דומה לכמות היהודים שהתיישבה באותן שנים בארץ ישראל.[4]

רעייתו של הברון, קלרה, המשיכה את התמיכה ביק"א ובמתיישבים. המתיישבים הקימו בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות תרבות אשר שימשו את הקהילה היהודית, ושמרו על קשר עם הציונות.

יהודים מאירופה המשיכו להגר לארגנטינה בעשורים הבאים ובתמיכת יק"א הוקמו מושבות חקלאיות נוספות, בעיקר בפרובינציות אנטרה ריוס, סנטה פה ובואנוס איירס. עם התגברות האנטישמיות בגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון החלה הגירה של יהודים מגרמניה. יהודים התיישבו במושבות רבות, ביניהן אביגדור, קולוניה לאפין (אנ'), פלאסיוס (Palacios), וילה דומינגז (אנ'), ווילגוואי (אנ'), ריברה (אנ'), וכן בכמה עשרות יישובים נוספים.[5]

במרוצת השנים עזבו בני הדור הצעיר את החיים הקשים במושבות המרוחקות לטובת מגורים בערים הגדולות, בעיקר בואנוס איירס. חלקם העדיפו לממש את החזון הציוני באמצעות עלייה לישראל, כך שעם השנים התמעט מספרם של היהודים במושבות. באזורים רבים ניתן למצוא בתי כנסת ומבנים של הקהילה, חלקם נטושים וחלקם מתוחזקים על ידי הקהילה היהודית הקטנה שנותרה ביישובים.

המושבות עריכה

גלריה עריכה

לוסיינוויל עריכה

מוזסוויל עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • חיים אבני, ארגנטינה 'הארץ היעודה' - מפעל ההתיישבות של הברון דה הירש בארגנטינה, הוצאת מאגנס, 1973.
  • חיים אבני, מביטול האינקוויזיציה ועד חוק השבות - תולדות ההגירה היהודית לארגנטינה, הוצאת מאגנס, תשמ"ב. (הספר בקטלוג ULI)
  • חיים אבני, אמנציפציה וחינוך יהודי - מאה שנות ניסיונה של יהדות ארגנטינה, 1984-1884, מרכז זלמן שזר, תשמ"ו. (הספר בקטלוג ULI)
  • אלברטו גרשונוף, גאוצ'וס יהודים, שגרירות ארגנטינה בישראל, 1997
  • Sinay, Javier (2022). The murders of Moisés Ville: The Rise and Fall of the Jerusalem of South America. Translated by Robert Croll. Brooklyn, New York. ISBN 978-1-63206-298-7. OCLC 1295103711

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Matthias Lehmann, Baron Hirsch, the Jewish Colonization Association and the Future of the Jews, Jewish Studies Quarterly 27, 2020, עמ' 98 doi: 10.1628/jsq-2020-0006
  2. ^ חיים אבני, פלשתינה או ארגנטינה?, עת-מול 253
  3. ^ "מדינת היהודים", טקסט מלא בפרויקט בן-יהודה
  4. ^ חיים אבני, מביטול האינקוויזיציה ועד חוק השבות - תולדות ההגירה היהודית לארגנטינה, עמ' 94-96.
  5. ^ List of Jewsih Colonization Association colonies in Argentina with their geographical location