מחנה העקורים לנדסברג

מחנה העקורים לנדסברג (בגרמנית: DP-Lager Landsberg) היה מחנה עקורים שהוקם בגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ובו התרכזו עובדי כפייה ששרדו עבודת כפייה תחת שלטון גרמניה הנאצית וכן ניצולי השואה לפני עזיבתם את גרמניה ועלייתם לארץ ישראל או הגירתם מגרמניה.

הקמה

המחנה הוקם בסוף אפריל 1945 בבסיס הצבא הגרמני מחנה זארבורג בעיירה לנדסברג על הלך, מערבית למינכן, באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה. בתחילה רוב תושביו היו עקורים לא יהודים, בעיקר עובדי כפייה רוסים ופולנים.

התארגנות יהודית

ביולי 1945 הקימו השורדים היהודים במחנה ועד לשם שיפור תנאי חייהם ולהשגת הכרה אמריקאית בזכותם למחנות נפרדים עקב האנטישמיות שהפגינו יתר האסירים המשוחררים, הלא יהודים, כלפיהם. במחנה לנדסברג נערכו בחירות לוועד המחנה. הוועד קיבל על עצמו את האחריות על חיי היהודים במחנה. ארל הריסון נפגש עם נציגי הניצולים בלנדסברג לקראת הדו"ח שפרסם באוגוסט 1945.

באוגוסט 1945 נבחרו לוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באזור הכיבוש האמריקני בבווריה שלושה יהודים מלנדסברג (מתוך 11 חברי ועד). בראש הוועד עמד שמואל גרינגאוז מלנדסברג. במחנה היה מטה אורט (ארגון לשיקום ולהכשרה,  Organisation for Reconstruction and Training). באוגוסט 1945 השיג אורט מאונרר"א מכונות עבור המחנה והוקמה כיתת תלמידים מקצועית.

בספטמבר 1945 הוצב במחנה גדוד רגלים אמריקאי בפיקוד קצין יהודי ששיפר את התנאים במחנה. הוסר הכורח לבקש אישור מהצבא לשם יציאה מהמחנה והיהודים קיבלו אוטונומיה מנהלית.

לנדסברג - מחנה לעקורים יהודים בלבד

באוקטובר 1945 פונו תושבי המחנה הלא יהודים. חלקם הועברו לארצותיהם וחלקם - למחנות אחרים. במחנה העקורים לנדסברג נותרו ניצולי השואה. אליהם התווספו אלפי ניצולים ממזרח אירופה, רובם ניצולי דכאו. ב-21 באוקטובר 1945 התקיימו בחירות לוועד היהודי במחנה. "האיחוד הציוני" בראשות גרינגאוז ניצח, וגרינגאוז נבחר לראש הוועד. הוא ייסד את עיתון מחנה לנדסברג והיה אחד מעורכיו. העיתון הופץ בעשרות אלפי עותקים בגרמניה

באוקטובר נפתח במחנה העקורים לנדסברג בית ספר יסודי, ובהמשך - גן ילדים. שפות ההוראה היו בדרך כלל יידיש ופולנית, מכיוון שלעיתים התלמידים, המורים או שניהם לא ידעו עברית. בדצמבר 1945 החלו חיילי הבריגדה לסייע בהוראה. במחנה פעלו תלמוד תורה וישיבת קלויזנבורג, מועדוני ספורט, בית חולים ובית ספר לאחיות, תיאטרון, קולנוע ובתי קפה. אחד הניצולים שהגיעו למחנה היה שמואל בק.

במחנה הוסרט חלק מהסרט ארוכה היא הדרך בכיכובו של ישראל בקר.

הגירת היהודים וסגירת המחנה

עד 1949 עברו קרוב ל-23,000 יהודים במחנה העקורים לנדסברג. הם היגרו לארץ ישראל ולמדינות נוספות ומחנה העקורים לנדסברג נסגר בתחילת 1951.

הנצחה

בשנת 1989 יזם אנטון פוסט , יחד עם עמותת אזרחי לנדסברג, הצבתו של לוח זיכרון בכניסה למחנה העקורים. בכתובת על הלוח נזכר השימוש במקום לפני 1945 בידי הוורמאכט ובהמשך על ידי הבונדסוור. כמו כן מוזכרת הקמת אחד ממחנות העקורים הראשונים שהיה שמור בלעדית לעקורים יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה. אל"ם א. ד. אירווינג היימונט, מפקדו הראשון של המחנה, תרם את הלוח, והצבתו נתמכה על ידי העיר לנדסברג והבונדסוור. הנואם הראשי בעת חנוכת השלט היה ד"ר אברהם י' פק (Abraham J. Peck) מהארכיון היהודי האמריקאי, יליד המחנה. דובר נוסף היה ד"ר סימון סנופקובסקי (גר'), ניצול השואה, תושב לשעבר במחנה העקורים לנדסברג ונשיא הקהילות היהודיות בבוואריה.

מבני המחנה שופצו ברובם, והם כיום מרכז מגורים ושירותים (משרד המס של העיירה לנדסברג). במחנה פועלת הנהלת משרדי שימור המורשת התרבותית , שאירחה את הפרויקט התרבותי הגרמני "קוורה" (גר').

קישורים חיצוניים

• הפגנה ציונית במחנה העקורים בלנדסברג, נובמבר 1947, באתר יד ושם
• יהודים במחנה העקורים לנדסברג, פברואר 1948, באתר יד ושם
• ניצולי שואה בצעדה במחנה העקורים לנדסברג לציון הקמתה של מדינת ישראל, 16 במאי 1948, באתר יד ושם

ערך זה הוא קצרמר בנושא השואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.