פתיחת התפריט הראשי

ישראל בקר

שחקן תיאטרון ישראלי
ישראל בקר לאחר מלחמת העולם השנייה, באירופה
לוחית זיכרון על ביתו של ישראל בקר ברח' הנביאים 4 בתל אביב

ישראל בֶּקֶר (13 ביוני 1917 - 30 במאי 2003) היה שחקן ובמאי תיאטרון, תסריטאי וצייר ישראלי.

ביוגרפיהעריכה

בקר נולד בשנת 1917 בביאליסטוק שבפולין. אביו היה חזן בבית הכנסת הגדול בעיר. בהיותו בן 11 קיבל ברכה מ"החפץ חיים", והעיד על עצמו שברכתו ליוותה ועודדה אותו בהתלבטויות במהלך חייו[1].

בגיל 16 החל להופיע בתיאטרונים ביידיש. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש ביאליסטוק בידי הרוסים החליט לעזוב את פולין ויצא לברית המועצות. בשנות המלחמה למד משחק בבית הספר לאמנות הבמה במוסקבה, אצל פרופסור שלמה מיכאלס. ב-1945 שב לעירו וגילה שמשפחתו נספתה כולה בשואה ולכן עזב את פולין והגיע כפליט לגרמניה, שם ביים, כתב ושיחק בתפקיד הראשי בסרט "ארוכה היא הדרך" (אנ'), שעסק בשארית הפליטה. בין השנים 1947 ל-1948 ייסד ושימש כמנהל האמנותי של תיאטרון שארית הפליטה במינכן.

בשנת 1948 עלה לישראל והתקבל לתיאטרון "הבימה", אולם לא כחבר הקולקטיב. במלחמת העצמאות נמנה עם הלהקה הצבאית הארצית. שש שנים לאחר שהצטרף ל"הבימה", התקבל בקר גם כחבר בקולקטיב. בין הופעותיו הבולטות ניתן למנות את השטן ב"פאוסט", אוברון ב"חלום ליל קיץ", משורר החצר ב"בגדי המלך", רופא המושבה ב"דודה ליזה", בתפקיד תרזה\תרזיאס הנביא ב"אדי קינג" (תפקיד הדראג קווין הראשון על הבמה בישראל). בין היתר, שיחק גם במחזות "מעיין הכבשים", "ברווז הפרא", "מעשה בחייל", "הדוד וניה", "עלייתו הנמנעת של ארתורו אוי" ו"מחזה חלום". בסוף שנות השבעים החליף את מישא אשרוב ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף".

בקר ביים יותר מעשר הצגות בישראל ובארצות הברית. ההצגה הראשונה שביים הייתה "אני רב חובל" ב-1952. ב-1954 ביים את "חדווה ואני", שהתבססה על ספרו השני של אהרן מגד, והייתה ההצגה הראשונה שעסקה בנושא עזיבת הקיבוץ. בשנת 1956 ביים את "יומנה של אנה פרנק", שהייתה הצלחה גדולה וחשפה לראשונה את השחקנית הצעירה, עדה טל, וכן את המחזות "מעינה", ו"איי לייק מייק".

בשנת 1958 ביים את "חנה סנש", בה ליהק את חנה רובינא ומרים זוהר כאם ובתה. באותה שנה ביים את ההצגה "רחוב המדרגות" שהתבססה על ספרה של יהודית הנדל, שזכתה באותה שנה בפרס ישראל.

בשנת 1960, ביים את "מדמואזל", קומדיה צרפתית סלונית. לאחר מספר חזרות החליט בקר להחליף את רובינא בתמרה רובינס, שהצליחה לגלם דמות מצחיקה ביותר. ב-1962 ביים את המחזה "ילדי הצל" של בן-ציון תומר, שהיה הראשון שעסק ישירות בשואה. בקר ליהק את אהרון מסקין ורפאל קלצ'קין לתפקידים הראשיים והמחזה לא רק הצליח בקופות, אלא גם הצליח להשיב את הנושא לתודעה הציבורית. כמו כן ביים את הסאטירה "שמו הולך לפניו".

בנוסף, ביים בשנים 1959 ו-1961 את המחזמר "שני קוני למל". כתב את התסריט וביים את הסרט שני קוני למל ב-1966. הסרט היה בין הסרטים המצליחים ביותר בקופות עד ימינו. זכה על עבודתו זו בפרס כינור דוד בתחום הקולנוע. בשנת 1982 שיחק בקר בהצגה "הנסיכה האמריקאית" של נסים אלוני לצידו של בנו, השחקן משה בקר. בקר שיחק וביים הצגות גם ביידיש, בישראל ובארצות הברית, במסגרת התיאטרון היידי – "הפאלקס בינה".

בקר זכה בפרס שלום עליכם למשחק, פרס מאיר מרגלית לאמנות התיאטרון על עיצוב תפקיד תרזה ב"אדי קינג" ויקיר העיר תל אביב לשנת 1999. זכה בפרס לרנר לתרבות יידיש על מפעל חייו.

משנת 1975 החל לצייר את בני משפחתו שניספו ואת נופי ילדותו בפולין. הציג את עבודותיו במספר תערוכות ציור. היה נשוי לפנינה פרח, שחקנית גם היא, ואביו של משה בקר.

נפטר בגיל 86 בבית החולים איכילוב בתל אביב, ונטמן בבית העלמין בהרצליה. הותיר אחריו את רעייתו, שני בנים ונכדים.

בעיר לנדסברג אם לך שבבוואריה, בה צולם הסרט "ארוכה היא הדרך", נקרא רחוב על שמו של בקר.

המרפסתעריכה

בשנת 2000 יצא סרט תיעודי על חייו של בקר בבימויה של רות וולק בשם "המרפסת", המספר על חייו של בקר מילדותו ועד לאחרית ימיו. "המרפסת", שהופק על ידי יעל פרלוב וצולם במשך שנה, שודר בפסטיבל "דוקונגה" של חברת נגה תקשורת.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ציטוט מספרו "תמצית חיי", מובא בבלוג "עם הספר"
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.