מידורי (כנרת)
מידוֹרי (ביפנית: 五嶋 みどり נולדה ב-25 באוקטובר 1971) הוא שם הבמה של מידורי גוטו, כנרת אמריקאית ילידת יפן. הופעת הבכורה שלה, בגיל 11, הייתה עם הפילהרמונית של ניו יורק כסולנית-אורחת בהפתעה בקונצרט הגאלה של ערב ראש השנה ב-1982. ב-1986 הגיעה הופעתה בפסטיבל המוזיקה בטנגלווד, ביצירה מאת ליאונרד ברנשטיין ובניצוחו, לכותרות הניו יורק טיימס ווושינגטון פוסט.[1] מידורי הייתה לילדת פלא מהוללת ולאחת הכנרות הבולטות בעולם בבגרותה. [2][3]
 | |
| לידה |
25 באוקטובר 1971 (בת 52) אוסקה, יפן  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| תקופת הפעילות |
מ-1982 |
| פרסים והוקרה |
עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים |
|
www | |
  | |
מידורי זוכה לכבוד כמחנכת ועל יוזמותיה למען הקהילה. בהיותה בת 21, הקימה את קרן "מידורי וחברים" להנחלת חינוך מוזיקלי לצעירים בקהילות מקופחות בניו יורק וביפן. הקרן התפתחה לארבעה ארגונים נפרדים שחוללו שינוי ברחבי העולם. בשנת 2007 התמנתה מידורי ל"שליחת שלום מטעם האו"ם". ב-2018 הצטרפה לפקולטה לכינור במכון קרטיס למוזיקה. היא מחזיקה גם בקתדרת פרופסור למוזיקה ע"ש השופט וידני בבית הספר תורנטון למוזיקה. ב-2012 נבחרה לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. [4]
ביוגרפיה עריכה
ילדות עריכה
מידורי נולדה כמידורי גוֹטוֹ באוסאקה, יפן, ב-25 באוקטובר 1971.[5] היא הסירה את שם המשפחה של אביה משם הבמה שלה לאחר גירושי הוריה בשנת 1983, ותחילה הופיעה בשם מי דורי, אחר בחרה במילה יחידה - מידורי. אביה היה מהנדס מצליח ואמה, סטסו גוטו, הייתה כנרת מקצועית. סטסו נהגה לקחת את מידורי הקטנה לחזרות התזמורת שלה, שם ישנה הפעוטה בשורה הראשונה של האולם כשאמה ניגנה בחזרות על הבמה. באחד הימים שמעה סטסו את מידורי בת השנתיים מזמזמת קונצ'רטו מאת באך, שהתזמורת חזרה עליו יומיים קודם לכן.[6] מידורי ניסתה שוב ושוב לגעת בכינור של אמה, ואפילו טיפסה על ספסל הפסנתר המשפחתי בניסיון להגיע אל הכינור, שהיה מונח על גבי הפסנתר. ליום הולדתה השלישי של מידורי, נתנה לה אמה כינור 1/16.[7] והחלה ללמד אותה לנגן.
קריירה עריכה
מידורי הופיעה לראשונה בפומבי בגיל שש, בנגינת 24 קפריצ'י לכינור סולו מאת ניקולו פאגאניני, באוסאקה, עיר הולדתה. ב-1982 עברו היא ואמה לניו יורק, שם החלה מידורי ללמוד אצל דורותי דיליי במכינה לקולג' של בית הספר ג'וליארד, ובפסטיבל המוזיקה ובית הספר למוזיקה של אספן. בבחינת הקבלה שלה ניגנה מידורי את הפרטיטה מס' 2 (שאקון) של באך, יצירה באורך 13 דקות, הנחשבת לאחת מיצירות הסולו הקשות ביותר לכינור. באותה שנה, הופיעה לראשונה עם הפילהרמונית של ניו יורק בניצוח זובין מהטה. ב-1986 ניגנה בהופעה, שהייתה לאגדה, בנגינת "סרנדה" של ליאונרד ברנשטיין בטנגלווד, בניצוח המלחין. בשעת ההופעה, פקע מיתר מי בכינורה, והדבר קרה שוב בסטרדיוואריוס של הכנר הראשי, שאותו שאלה ממנו. היא סיימה את הופעתה על הגואדניני של סגן הכנר הראשי וזכתה לתשואות נלהבות מן הקהל, שקם על רגליו להריע לה. בכותרת הניו יורק טיימס למחרת היום נכתב, "נערה בת 14 כוכבשת את טנגלווד ב-3 כינורות.[8]
בשנת 1987, בת 15, עזבה מידורי את המכינה לקולג' של ג'וליארד, לאחר ארבע שנים, והייתה לכנרת מקצועית במשרה מלאה. [9] באוקטובר 1989 חגגה מידורי את יום-הולדתה ה-18 בבכורה התזמורתית שלה בקרנגי הול, שם ניגנה את הקונצ'רטו השני לכינור של בלה ברטוק. הרסיטל הראשון שלה בקרנגי הול התקיים ב-100, ארבעה ימים לפני יום הולדתה ה-19. שתי ההופעות זכו לשבחי הביקורת.[10]
ב-1990 גם סיימה את "בית הספר לילדים מקצוענים", שם למדה מקצועות עיוניים.
ב-1992, הקימה את "מידורי וחברים", ארגון ללא מטרות רווח, שמטרתו להנחיל השכלה מוזיקלית לילדים בניו יורק וביפן, אחרי שנודע לה על קיצוצים חמורים בחינוך למוזיקה בבתי הספר בארצות הברית. ארגון שיתוף המוזיקה שלה החל בטוקיו כסניף של "מידורי וחברים" ואושר כארגון עצמאי בשנת 2002.[11] שיתוף מוזיקה מתמקד בהוראת מוזיקה קלאסית מערבית ומוזיקה יפנית מסורתית לצעירים, לימודים הכוללים הדרכה בכלי נגינה לבעלי מוגבלויות. "התוכנית הבינלאומית לשיתוף קהילתי" של הארגון היא תוכנית הכשרה למוזיקאים נבחרים מרחבי העולם, לקידום חילופי תרבויות ושיתוף קהילתי.[12]
בשנת 2000 סיימה מידורי בהצטיינות יתרה (magna cum laude) את בית ספר גאלאטין באוניברסיטת ניו יורק בתואר ראשון בפסיכולוגיה ובלימודי מגדר. את לימודי התואר השלימה תוך חמש שנים, שבמהלכן המשיכה להופעי בקונצרטים. ב-2005 קיבלה תואר שני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת ניו יורק. עבודת המאסטר שלה עסקה בחקר הכאב. ב-2001 חזרה מידורי לבמה וקיבלה משרת הוראה בבית הספר מנהטן למוזיקה. באותה שנה ייסדה, בכספי זכייתה בפרס אוורי פישר, את תוכנית "שותפים לביצוע", שהתמקדה בארגוני מוזיקה קלאסית בקהילות קטנות. ב-2004 יזמה מידורי את תוכנית מוזיקאי הבית בארצות הברית, לתזמורות נוער, תוכנית שהורחבה ב-2010 לכלול שיתופי פעולה עם תזמורות מחוץ לארצות הברית.[13]
ב-2004 התמנתה מידורי לפרופסור בבית ספר תורנטון למוזיקה באוניברסיטת דרום קליפורניה, בקתדרת יאשה חפץ. ב-2006 הייתה לתושבת קבע בלוס אנג'לס, לאחר תקופה של מעברים בין החוף המזרחי למערבי, וקודמה למשרת ראש מחלקת כלי המיתר ב-2007.[14] ב-2012 התמנתה לפרופסור בכיר באוניברסיטת דרום קליפורניה נבחרה לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים וקיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ייל.[15] מידורי הוזמנה להרצות כפרופסור אורח של "תוכנית הומניטאס" למוזיקה קלאסית וחינוך מוזיקלי באוניברסיטת אוקספורד בשנת הלימודים 2014-2013.[16] היא הצטרפה לסגל המורים של מכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה בשנה האקדמית 2019-2018 והיא ממשיכה בכהונתה בפקולטה לכינור של בית ספר תורנטון למוזיקה של אוניברסיטת דרום קליפורניה כפרופםור למוזיקה בקתדרת השופט וידני.[17] בשנת 2007 מונתה לשגרירת שלום מטעם האו"ם.
פרסים ואותות הוקרה עריכה
- 1988 - תואר אמנית השנה מאת ממשלת יפן
- 1993 - פרס סנטורי למוזיקה
- 2001 - פרס אוורי פישר
- 2002 - פרס נגנית השנה של אמריקה
- 2002, 2003 - פרס חברת התקליטים הגרמנית
- 2010 - מדליית זהב לאמנויות של מרכז קנדי
- 2012 - פרס מלון להוראה והדרכה
- 2012 - פרס הבדולח היוקרתי מן הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס על "20 שנות מסירות לעבודת שיתוף קהילתית ברחבי העולם"
- 2021 - תואר כבוד של מרכז קנדי[18]
- 2022 - העניק נשיא מועצת התרבות של אסיה למידורי ולצייר קאי גואו-אויאנג את פרס ג'ון ד. רוקפלר השלישי. פרס זה ניתן ליחידים מאסיה או ארצות הברית על תרומות משמעותיות להבנה, עיסוק או מחקר בינלאומי של אמנויות חזותיות או אמנויות הבמה של אסיה.[19]
חיים אישיים עריכה
בספטמברס 1994 ביטלה מידורי במפתיע את הקונצרטים שלה ונעלמה מעיני הציבור. היא אושפזה ואובחנה לראשונה כחולת אנורקסיה. בשנות העשרים לחייה, נאבקה מידורי עם אנורקסיה ודיכאון, מצב שגרם למספר אשפוזים. בהמשך כתבה של קשיים אישיים אלה בספר הזכרונות שלה משנת 2004 Einfach Midori ("פשוט מידורי"), שיצא לאור בגרמנית אך לא באנגלית. הספר עודכן ויצא מחדש בארצות דוברות גרמנית בשנת 2012. אחרי החלמת, המשיכה מידורי להופיע וכן למדה פסיכולוגיה ולימודי מגדר באוניברסיטת ניו יורק. למשך זמן מה שקלה פסיכולוגיה כקריירה אלטרנטיבית, בדגש על עבודה עם ילדים.
אחיה למחצה של מידורי, ריו גוטו, ואביה החורג מאקוטו קאנשירו (אביו של ריו, לשעבר עוזר לדורותי דיליי), שניהם כנרים.[20]
כתבים עריכה
- Midori (2004). Einfach Midori. Berlin: Henschel. ISBN 9783894874643.
- מהדורה מעודכנת משנת 2012: Midori (2012). Einfach Midori (2 ed.). Leipzig: Henschel. ISBN 9783894877217.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מידורי
הערות שוליים עריכה
- ^ וושינגטון פוסט "הכנרת מידורי באה לאלכסנדריה (וירג'יניה) לנגן וללמד מוזיקאים צעירים" 20 במרץ 2012
- ^ [Limelight (magazine) אנגוס מקפרסון, מגזין "אורות הבמה". מידורי גוטו, "לא תמיד אנחנו צריכים מילים כדי למצוא חברים"
- ^ אורחים בפקולטה, גוטו מידורי,כינור
- ^ סטראד-קרטיס, "מידורי תצטרף למכון קרטיס למוזיקה בפקולטה לכינור ב-2018" 26 ביוני 2017
- ^ "מוזיקאים עכשוויים", הוצאת גייל 2004, אנשים/ביוגרפיות של אנשי ספרות ומוזיקה
- ^ רוברט שוורץ, ניו יורק טיימס, "גליסנדו"24 במרץ 1991
- ^ שוורץ, ניו יורק טיימס
- ^ נערה, 14, כובשת את טנגלווד ב-3 כינורות 28 ביולי 1986
- ^ דונה פרלמוטר, לוס אנג'לס טיימס, "מידורי: "מילדת פלא לאמנית: שלא כילדי פלא רבים, הכנרת היפנית מצליחה במעבר מסוכריות על מקל ללימוזינות" 8 באפריל 1990
- ^ מידורי, כמעט בוגרת בת 19, מנגנת רסיטל בכורה 23 באוקטובר 1990
- ^ על שיתוף מוזיקה
- ^ קנדי סנטר
- ^ אוניברסיטת דרום קליפורניה: פרס קהילתי למידורי בשווייץ 4 בינואר 2012
- ^ דייוויד נג, לוס אנג'לס טיימס: "מידורי אוהבת את לוס אנג'לס 11 בינואר 2013
- ^ בית הספר למוזיקה של ייל 21 במאי 2012
- ^ מרכז המחקר במדעי הרוח של אוקספורד
- ^ "מידורי גוטו" 28 בנובמבר 2012
- ^ דיק ואן דייק, גארת' ברוקס, ג'ואן באאז, דבי אלן בין מקבלי אות הכבוד של מרכז קנדי 13 בינואר 2021
- ^ מועצת התרבות של אסיה מחלקת את פרס רוקפלר לאמנויות הבמה של אסיה 14 באפריל 2014
- ^ כריס שול, ויצ'יטה איגל:"נגינה בכינור כעסק משפחתי" 11 באוקטובר 2009