יאשה חפץ

כנר יהודי

יאשה חפץ (שמו המלא: יוסף רובימוביץ׳ חפץ, ברוסית: Иосиф Рувимович Хейфец, באנגלית: Jascha Heifetz;‏ 2 בפברואר 190110 בדצמבר 1987) היה כנר יהודי, מגדולי הכנרים במאה העשרים ומן המפורסמים שבהם.

יאשה חפץ
יאשה חפץ, 1920
יאשה חפץ, 1920
לידה 20 בינואר 1901 (יוליאני)
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בדצמבר 1987 (בגיל 86)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1911 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ויקטור טוקינג משין, RCA רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Florence Vidor (19254 בינואר 1947) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.jaschaheifetz.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יאשה חפץ בקונצרט בבאר שבע, 1953

ביוגרפיה עריכה

יאשה חפץ נולד למשפחה יהודית בעיר וילנה שבצפון-מערב רוסיה (ליטא); ישנם חילוקי דעות באשר לשנת הולדתו – יש הקובעים אותה שנה או שנתיים מוקדם יותר (1900 או 1899). אביו, ראובן, היה מנצח התזמורת הסימפונית של וילנה, סבו ניסן היה מורה ידוע למוזיקה בוורשה. בעקבותיהם החל חפץ לנגן בכינור בגיל שלוש. בגיל חמש החל ללמוד בבית הספר למוזיקה בווילנה וחצי שנה מאוחר יותר הופיע בקונצרט הראשון שלו בווילנה. הוא היה ילד פלא, בגיל שבע, הופיע בנגינת הקונצ'רטו לכינור של פליקס מנדלסון. בשנת 1910 או מוקדם יותר (לפי "דער מאמענט") החל ללמוד בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג אצל ליאופולד אאואר. מגיל עשר הופיע בקונצרטים רבים במוסקבה, אודסה, ורשה, לודז',לונדון, פריס, ברלין, ווינה (פרטים על ילדותו והופעותיו פורסמו בעיתון "דער מאמענט" מיום 18.10.1911 עמוד 3 ). בגיל 12 ניגן בגרמניה ובסקנדינביה, ופגש לראשונה את פריץ קרייזלר בבית פרטי בברלין (אז אמר קרייזלר, אחרי שליווה את חפץ בן ה-12 בביצוע הקונצ'רטו של מנדלסון, "עכשיו כולנו יכולים לשבור את הכינורות שלנו על ברכינו"). בעקבות הצטיינותו, הספיק חפץ לבקר בחלק גדול מארצות אירופה עוד בטרם מלאו לו עשרים.

ב-27 באוקטובר 1917 ניגן חפץ לראשונה בארצות הברית; רסיטל זה בקרנגי הול היה לאגדה. הכנר מישה אלמן התלונן, "פיו, כמה חם כאן", ועל כך השיב לו ליאופולד גודובסקי, שישב לצדו, בשלוות נפש, "לא לפסנתרנים".

חפץ נשאר בארצות הברית והיה לאזרח אמריקני בשנת 1925. כשאמר להארפו מרקס (שהיה מעריץ גדול שלו), שהוא משתכר למחייתו כמוזיקאי מאז גיל שבע, ענה לו הארפו: "ולפני כן, אני מבין, היית סתם בטלן".

את ההקלטה המסחרית הראשונה שלו עשה חפץ ב-7 בנובמבר 1917 בחברת ויקטור טוקינג משין; כל משך הקריירה שלו כמבצע המשיך להקליט, תמיד לחברת RCA ויקטור.

חפץ הזמין מספר רב של יצירות, שהידועה ביניהן היא אולי הקונצ'רטו לכינור של סר ויליאם וולטון. הוא גם עיבד יצירות רבות, כמו "הורה סטאקאטו" של גריגורש דיניקו, צועני רומני, שעליו אמר חפץ, על פי השמועה, שהוא הכנר הגדול ביותר ששמע מימיו. חפץ היה גם פסנתרן מוכשר, ואפילו ניגן ג'אז לפני חיילים במחנות של בעלות הברית באירופה במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1939 הופיע חפץ בסרט "תנו להם מוזיקה" בו הוא מופיע בתור עצמו, ככנר מפורסם המונע סגירת בית ספר למוזיקה לילדי עניים. בסרט, חפץ מופיע בעיקר בפרקי נגינה. הסרט זכה להצלחה רבה.

ברשותו של חפץ היו הן סטרדיוואריוס והן גוארנרי דל ג'זו "אקס דוד" משנת 1740, שהעדיף לנגן בו והמשיך להחזיק בו עד מותו. הגוארנרי מוצג כיום במוזיאון לגיון הכבוד בסן פרנסיסקו, לפי צוואתו של חפץ. הצוואה מתירה להוציא את הכינור ולנגן בו "בהזדמנויות מיוחדות", בידי כנרים הראויים לכבוד.

בשנת 1972 הפסיק להופיע בקונצרטים ולהקליט, אם כי כישרונו כמבצע נותר כשהיה בעיני הקהל, לאחר יותר מיובל שנים. בשנים הבאות לימד באוניברסיטת דרום קליפורניה עם חברו גרגור פיאטיגורסקי. הוא נפטר בלוס אנג'לס מדום לב.

נכדו דני חפץ הוא מוזיקאי אמריקאי שהיה המתופף של להקת "מיסטר באנגל".

סגנון עריכה

לחפץ הייתה טכניקה ללא דופי וויבראטו אצבעות מהיר. הטכניקה הכמעט-מושלמת שלו והתנהגותו השמרנית על הבמה עוררו מדי פעם טענות שנגינתו מכנית מדי, אפילו קרה. אף על פי כן, רוב המבקרים תמימי דעים שהוא החדיר בנגינתו רגש וייראת כבוד לציפיות המלחין.

חפץ נהנה לנגן מוזיקה קאמרית ועשה זאת לעיתים קרובות. מבקרים שונים גורסים, שעל פי קנה המידה הביצועי של נגינתו כסולן, הצלחתו בהרכבים קאמריים הייתה מוגבלת משהו, כיוון שאישיותו האמנותית נטתה להאפיל על עמיתיו לנגינה. בין ביצועיו הקאמריים היו ההקלטות משנת 1940 של שלישיות מאת בטהובן, שוברט וברהמס עם הצ'לן עמנואל פויירמן והפסנתרן ארתור רובינשטיין, כמו גם הקלטה משותפת מאוחרת יותר עם רובינשטיין ועם הצ'לן גרגור פיאטיגורסקי, עמם הקליט שלישיות של ראוול, צ'ייקובסקי ומנדלסון.

הופעותיו בישראל עריכה

חפץ ביקר בארץ ישראל לראשונה באפריל 1926 ובביקור זה תרם כסף לבניית אולם קונצרטים שיישא את שמו. "אולם ישה חפץ" בתל אביב הפך לימים ל"קולנוע מתמיד" ולבסוף נהרס ובמקומו נבנה בנין מגורים[1].
ב-1933 בא לביקורו השני בארץ ישראל, והופיע בבימה מאולתרת בקיבוץ עין חרוד לפני בני הקיבוצים מכל האזור.
במאי 1950 הגיע לביקורו השלישי לכבוד מלאת שנתיים למדינה הצעירה. בביקור זה ניגן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית את הקונצ'רטו לכינור של יוהנס ברהמס בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין. זו הייתה הפעם היחידה בה הופיעו שניהם בצוותא[2].

בביקורו הרביעי בישראל, בשנת 1953, כלל חפץ ברסיטלים שלו את הסונאטה לכינור מאת ריכרד שטראוס[3]. באותו זמן ראו רבים בשטראוס מלחין נאצי, ויצירותיו היו אסורות, באופן לא רשמי, להשמעה בישראל, יחד עם אלה של ריכרד וגנר. אם כי עברו אז פחות מעשר שנים מאז השואה ועל אף פנייה של הרגע האחרון מצד שר החינוך הישראלי, חפץ טען כי "המוזיקה עומדת מעל גורמים אלה... לא אשנה את התוכנית שלי. יש לי זכות לקבוע את הרפרטואר שלי." במשך מסע הופעותיו התקבלה הסונאטה של שטראוס בדממת מוות. חפץ הותקף אחרי הרסיטל שלו בירושלים ליד מלון המלך דוד שבו שהה, על ידי אדם שחבט בזרועו הימנית במוט ברזל. כשהתוקף החל לברוח, הזעיק חפץ את מלוויו, שהיו חמושים, "תירו באיש הזה, הוא ניסה להרוג אותי". התוקף נמלט ומעולם לא נמצא. התקרית הגיעה לכותרות העיתונים וחפץ הכריז שהוא לא יפסיק לנגן את שטראוס. איומים המשיכו להגיע, מכל מקום, והוא השמיט את שטראוס מן הרסיטל הבא ללא הסבר. הקונצרט הבא שלו בוטל לאחר שזרועו הימנית החלה לכאוב. הוא עזב את ישראל ולא חזר אליה עד 1970.

במאי 1970 בא חפץ לישראל בפעם האחרונה, ביחד עם הצ'לן גרגור פיאטיגורסקי. הם הופיעו במשותף עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בביצוע הקונצ'רטו הכפול של ברהמס, ללא ניצוח.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא יאשה חפץ בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה