מיה שביט

**מיה שביט**
	שביט ב-2018
לידה	24 באפריל 1935
פטירה	5 ביולי 2021 (בגיל 86)
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	בית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה
שפה מועדפת	עברית

מיה שביט (24 באפריל 1935 – 5 ביולי 2021) הייתה מנצחת ומעבדת מוזיקלית ישראלית. היא ייסדה את מקהלת העפרוני וניצחה עליה בשנים 1980–2013.

ביוגרפיה עריכה

שביט הייתה בתם הבכורה של רחל ואברהם (בומי) תורן. אביה היה מחנך, משורר, צלם וסופר, ממייסדי החברה להגנת הטבע. את חינוכה המוזיקלי החלה בגיל 8 בלימודי חלילית. בגיל 13 החלה בלימודי פסנתר אצל ניני דניאל ובהמשך, אצל גילה אמיתי. בגיל 17 השתתפה לראשונה בקורס ניצוח בהדרכתם של אברהם דאוס, יהודה אנגל ומרדכי סתר. מיד לאחר מכן הקימה מקהלה במוסד החינוכי בקיבוץ מעברות והמשיכה להשתלם בקורס למנצחי מקהלות בהדרכת גארי ברתיני.

את שירותה הצבאי עשתה כקצינה בתפקיד סמ"פ בבה"ד 12, וגם שם הקימה מקהלה. עוד במהלך שירותה הצבאי הצטרפה למקהלת רינת, שבה שרה תחת ידיו של גארי ברתיני במשך 14 שנה. השנים הארוכות במחיצתו של גארי היוו את הקרקע להתפתחותה כמנצחת והיו המקור להתמסרותה לתחום המקהלות. עם שחרורה מהצבא, נישאה מיה לחבר הקיבוץ והתמסרה לחינוך המוזיקלי בקיבוצה, שם הקימה מקהלות אשר לקחו חלק מרכזי בחיי התרבות בקיבוץ, איתן הופיעה בחגים, טקסים ואירועים קהילתיים. לאחר שבע שנות עבודה בקיבוץ, יצאה לשנת השתלמות באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובמקביל, החלה לנצח על מקהלת הקיבוץ הארצי. בשנת 1969 נסעה עם משפחתה ללונדון, שם למדה ניצוח מקהלה בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה, אצל המנצח ג'ון אלדיס (John Alldis). בלונדון לימדה ב"ראש פינה סקול" (Rosh Pinah School) שכלל גן ובית ספר יסודי, שם התוודעה לשיר "Itsy Bitsy Spider" (אנ'), החליטה להביא אותו איתה לארץ ותרגמה אותו לעברית. עם חזרתה לישראל שנתיים אחר-כך, השתלבה כמדריכה קולית בתאטרון מחול ענבל, כמורה למוזיקה במוסד החינוכי בגן שמואל ובמסלול להוראה לגיל הרך בסמינר לוינסקי, וכן, כמנצחת של מקהלת עמק חפר.

בשנת 1980, בעקבות ביקורו בארץ של המנצח הפיני ארקי פוהיולה, הקימה מיה את מקהלת העפרוני בקריית החינוך ע"ש בן-גוריון בעמק חפר. מיה הייתה המנצחת והמנהלת המוזיקלית והאמנותית של המקהלה במשך 33 שנים, עד פרישתה ב-2013.

לאורך שנות פעילותה במקהלת העפרוני, שכולה נעשתה בהתנדבות, המשיכה מיה לקדם את תחום מקהלות הילדים והנוער. היא יזמה את תוכנית "מלחינים כותבים למקהלות ילדים" אשר במסגרתה נכתבו יצירות חדשות על ידי מלחינים ישראלים במיוחד עבור מקהלות בשטח. בשנת 1986 יזמה במרכז למוזיקה "משכנות שאננים" בירושלים את "קולות צעירים" – 26 חוברות שיצאו לאור במשך 7 שנים, המכילות רפרטואר מקהלתי בינלאומי. במקביל, לימדה מתודיקה של עבודה עם מקהלות ילדים ויסודות הניצוח בסמינר באורנים (1985–1988), באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים (1986–1993) ובמדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי לחינוך (1990–2002). בשנת 1987 הצטרפה כחברה ב-IFCM – פדרציית המקהלות העולמית שהוקמה באותה שנה, ובשנת 2005 נבחרה כחברת הנהלה שבה כיהנה לאורך 6 שנים. במסגרת זו, פעלה לקידום שיתופי פעולה עם עולם המקהלות הערבי.

בשנת 2000 הייתה שותפה להקמת "הלל" - ארגון המקהלות בישראל, שבראשו עמדה בשנים 2002–2008. במסגרת הארגון, יסדה את סמינר המנצחים השנתי של הארגון המועבר על ידי מנצח אורח מחוץ לישראל, וכן ייסדה סמינר מיוחד המוקדש למנצחי מקהלות ילדים. בשנת 2010 יסדה קורס למנצחי מקהלות יהודים וערבים במסגרת "מנצחים ללא גבולות" מטעם פדרציית המקהלות העולמית בניצוחו של Andre de Quadros. בתחילת 2010 הקימה בביתה ספריית ייעוץ למנצחי מקהלות ילדים ונוער, ספרייה המכילה ריכוז גדול של רפרטואר ישראלי ובינלאומי לקולות שווים.

בשנת 2003 קיבלה את הפרס על שם פרנק פלג על עבודה מוזיקלית אומנותית ברמה גבוהה לאורך שנים רבות, בשנת 2012 זכתה יחד עם מקהלת העפרוני בפרס מפעל הפיס לאומנויות הבמה ע"ש לנדאו, ובשנת 2020 קיבלה ממשרד החינוך את התואר יקירת הפיקוח על החינוך המוזיקלי על קידום, טיפוח והעשרת שירת מקהלות הילדים בארץ.

הייתה נשואה לעלי שביט עד למותו במרץ 2021. בנה היה עיתונאי הרכב טל שביט.

נפטרה ב-5 ביולי 2021, והובאה למנוחות לצד בני משפחתה בבית העלמין שבקיבוצה מעברות.

לקריאה נוספת עריכה

מיה שביט, 'מקהלת נוער – הזדמנות לשילוב אמנויות ויצירתיות', מפתח (כתב-עת למורי המוזיקה) 4 (2002), 7–23.

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא מיה שביט בוויקישיתוף

מיה שביט, באתר זמרשת
מיה שביט, דף שער בספרייה הלאומית
מיה שביט באתר מקהלת העפרוני
נעם בן זאב, מיה שביט פורשת, אך העפרוני ימשיך לשיר, באתר הארץ, 8 במאי 2013
מיה שביט - לזכרה