טל שביט
טל שביט (17 באוגוסט 1955 – 2 במרץ 2011) היה עיתונאי רכב ישראלי. נחשב לאבי העיתונות הדו-גלגלית בישראל.
 | |
| לידה |
17 באוגוסט 1955 מעברות, ישראל  |
|---|---|
| נהרג |
2 במרץ 2011 (בגיל 55) מחלף מורשה, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
  | |
ביוגרפיה עריכה
טל שביט נולד וגדל בקיבוץ מעברות למיה ולעלי שביט.
בשנת 1973 התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים עד לשחרורו בשנת 1983, בגיל 28, בדרגת סגן-אלוף.
בשנת 1977 החל שביט לרכוב על אופנועים. בסוף שנת 1983 החליף שביט את רמי גלבוע ככתב תחום האופנועים במגזין "טורבו". עם סגירת מגזין "טורבו", עבר ב-1986 לכתוב עבור מגזין "אוטו", שם המשיך לכתוב לטובת ענף הדו-גלגלי. בסוף שנת 1987 הקים יחד עם שותפיו רם לנדס, יורם אשהיים ורפי בן שחר את מגזין האופנועים "מוטו" שגליונו הראשון יצא לאור בפברואר 1988. שמו של שביט יצא לפניו כעיתונאי רכב וכעורך קפדן במיוחד, וכן כאושיה בתחום האופנועים והקטנועים בישראל.
שביט שימש כעורכו הראשי של מגזין "מוטו" עד לשנת 1994, אז עבר לתפקיד עורך-אחראי. מחליפו של שביט בתפקידו היה עורך-המשנה דאז, גידי פרדר. פרדר שימש כעורך המגזין עד אמצע שנת 1997, ועם פרישתו חזר שביט לתפקיד עורך המגזין. קורסי הרכיבה ששביט יזם במסגרת מגזין מוטו בשנת 1997 הועברו שנתיים לאחר מכן למסגרת חיצונית בראשותו של פרדר. בשנת 1999 פרש שביט בשנית מתפקיד עורך המגזין, והוחלף על ידי דני שטיינמן. בתחילת שנת 2000, החל שביט לעסוק בעיקר בכתיבה לענף הרכב, תחילה כמגיש בתוכנית הטלוויזיה המוטורית "אוטו בראש" ואחר כך כמקים וכעורך אתר מגזין "אוטו".
בשנת 2002 שביט שפט יחד עם גידי פרדר במירוץ הסופרמוטו הראשון שנערך בישראל, ובמשך שלוש עונות כיהן כשופט ברובם המכריע של המרוצים בתחום.
בשנים 2003–2004 כתב מספר טורים ומבחני אופנועים עבור אתר האינטרנט "פול גז (מגזין)" וכן עבור אתר מגזין "אוטו". בשנים 2004-2006 הגיש בערוץ "5 פלוס" של ערוץ הספורט תוכניות ספורט מוטורי שסיקרו את מרוצי אליפות העולם במוטוקרוס, סופרמוטו וסופרבייק. במרץ 2006, באירוע שנערך בבית ליסין בתל אביב, הוענק לשביט פרס על מפעל חיים מטעם עיריית תל אביב. ב-2007 שימש שביט כיו"ר התאחדות הספורט המוטורי. מתפקיד זה פרש בחודש נובמבר באותה שנה, לאחר שהודיע כי אין ביכולתו להמשיך ולמלאו. עם זאת, הוא המשיך לקחת חלק בוועדות ההיגוי שהקימה המדינה לתקנות חוק הספורט המוטורי.
מסוף 2008, ולמשך כשנה, חזר שביט להשתתף במגזין "מוטו" בכתיבת טור קבוע.
באפריל 2009 החל לשדר יחד עם בועז קורפל פרשנות במהלך השידורים החיים של מרוצי הגראנד פרי העולמי בערוץ 5. בשנת 2010 חזר לכתוב לטובת ענף הדו-גלגלי באופן סדיר בערוץ הרכב של אתר החדשות ynet ובשנת 2011 הקים את אתר האופנועים "דו"גרי" שאותו תפעל באופן עצמאי.
מלבד התחום המוטורי, אהב שביט מאוד להאזין למוזיקה והיה לצפר חובב.
פעילותו הציבורית עריכה
שביט ידוע בזכות הפעילות הציבורית שעשה לטובת בטיחות רוכבי האופנועים והקטנועים בישראל. בין המבחנים הקפדניים שערך לאופנועים ולקטנועים כעורך מגזין "מוטו" וכבעליו, הקפיד שביט לשלב את החשיבות שברכיבה נכונה ובטוחה (לרבות בניית אסטרטגיית רכיבה) וכן את החשיבות שבשימוש בקסדה ובציוד מיגון הולם עבור הרוכב. כמו כן, שביט ערך מספר כתבות עומק שעסקו ברשלנות מצד הרשויות בכל הנוגע לתחזוקת הכבישים ולתשתיות תחבורה שונות, באכיפת מהירות רכיבה מצד המשטרה וכן בלימוד אופן רכיבה נכון ובטוח. בנוסף, הקפיד שביט לערוך ראיונות עם מומחים לתאונות דרכים בהם נתנו המומחים דגשים ועצות לרכיבה בטוחה ונכונה.
בשנת 2001 הצטרף לפעילות המחאה שאורגנה על ידי גולשי פורום האופנועים ב-IOL (לימים, אתר "וואלה!") נגד הרפורמה בביטוח החובה לאופנועים שאיימה על העלאת תעריפי הביטוח. שביט היה שותף לארגון עצרות המחאה בתל אביב, לניסוחי התכנים ולפגישות עם פעילי המאבק. משנה זו ואילך היה לגולש פעיל ובולט במיוחד בפורומים של ענף הדו-גלגלי ברשת, תחילה ב-IOL, ולאחר מכן בפורומי האופנועים של האתרים "תפוז" ו"פול גז". באפריל 2009, הצטרף שביט למטה המאבק בתעריפי ביטוח החובה, כדי לתרום מניסיונו בתחום ההסברה, וכן היה לדובר המאבק בכל שלביו. בפברואר 2011, מספר שבועות לפני מותו, הגיע שביט אל משכן הכנסת והביע ביקורת על כך שמחירי ציוד המיגון והבטיחות בישראל, דוגמת כפפות רכיבה, מעיל רכיבה וקסדות ראש מוצעים למכירה במחירים גבוהים מדי עקב הטלת מכס על מוצרים אלו, וכי בשל כך נמנעים רוכבי דו-גלגלי רבים מלרכוש אותם ומסתפקים באמצעי המיגון הבסיסיים בלבד.
מותו עריכה
ב-2 במרץ 2011, בשעות הצהריים המאוחרות, נהרג שביט בתאונת דרכים שאירעה בכביש 4, סמוך למחלף מורשה הצמוד לרמת השרון.
בעת שהוא עורך נסיעת מבחן לאופנוע מתוצרת חברת קוואסאקי, נסע שביט על כביש 5 לכיוון מזרח וירד דרומה במחלף מורשה לכביש 4. כשהגיח שביט מן העקומה במחלף רכב מסוג פולקסווגן גולף שחנה בשול הימני התפרץ בפתאומיות לתוך נתיב נסיעתו של שביט במטרה להגיע אל שטח ההפרדה המקווקו בצדו השני של נתיב הכביש. מאחר שהתקרב אל הרכב במהירות שלא אפשרה לו להגיב בזמן המתאים לצורך מניעת ההתנגשות, פגע שביט בצדו השמאלי של הרכב. שביט נפצע באורח אנוש, וזמן קצר לאחר מכן נקבע מותו.
הלווייתו של שביט נערכה בקיבוץ מעברות, בתום מסע שבו השתתפו למעלה מ-1,500 רוכבי אופנועים וקטנועים ישראלים אשר ביקשו לחלוק לשביט כבוד אחרון. בטקס הלוויה של שביט הושמע לבקשת משפחתו השיר "Born To Be Wild" שמופיע בסרט "Easy rider" אשר יצא לאקרנים בשנת 1969 ואשר אותו אהב שביט מאוד.
כחלק מחקירת התאונה - ימים בודדים לאחר שאירעה - פרסמה עמותת אור ירוק דו"ח על אודות התאונה ובו חוות דעתה על מידת האשמה של שני המשתתפים בה. בדו"ח שהוציאה נטען כי שביט נהג שלא כנדרש מאחר שייתכן שלא הכיר היטב את מגבלותיו ואת התנהגותו המלאה של האופנוע אותן בחן במהלך נסיעת המבחן, וכי ייתכן שאם היה מודע למגבלותיו היה מתכנן את מהירות נסיעתו ואת גישתו למחלף באופן שונה. באשר לנהג הרכב, נכתב בדו"ח כי מלבד עבירה של אי-ציות לתמרור בהעמדת הרכב על שטח הפרדה, דבר המהווה מפגע תעבורתי כשלעצמו, לא הייתה לנהג הרכב אחריות נוספת בגרימת התאונה וכי יתר האחריות מוטלת על שביט, רוכב האופנוע. מנגד, יש שטענו כי שביט נהג כנדרש וכי היה מודע למגבלות הכלי אותו בחן במהלך נסיעת המבחן, וכן כי נהג הרכב אשר חצה שני נתיבים בצורה פתאומית וללא כל התראה מוקדמת הוא האשם הבלעדי בתאונה.
במהלך החודשים שלאחר התאונה, ומשלא הצליחו לשנות את עמדתה של עמותת "אור ירוק" שמיהרה לטענתם לפרסם דו"ח בעייתי בטרם חקרה לעומק את נסיבות האירוע ובטרם פרסמה משטרת ישראל עצמה את הדו"ח המקצועי מטעמה, ניסו רוכבים מנוסים וחבריו של שביט, חברי מועדון האופנועים הישראלי, לערוך שחזור מצולם של התאונה בה נהרג שביט במטרה להבין מהי מידת האשמה של שביט בתאונה, אם הייתה כזו. מסקנתם הייתה כי מהלך הנסיעה של נהג הרכב שהתפרץ מן השול הימני לשטח ההפרדה בצדו השמאלי המרוחק של הכביש היה חריג ובלתי-סביר, וכי לא ניתן היה למנוע את התאונה.
ב-2 ביוני 2011, שלושה חודשים לאחר מותו, ולאחר ביקורת נוקבת שאותה הפנו רבים מקהילת רוכבי האופנועים בישראל כלפי עמותת אור ירוק, מנכ"ל העמותה, שמואל אבואב, פנה אל משפחתו של שביט ואל קהילת הרוכבים בישראל, התנצל ואף חזר בו מפרסום הדו"ח שפרסמה העמותה אשר לפיו על שביט מוטלת האחריות למותו. אבואב הוסיף כי תפורסם כמו כן התנצלות בגופי התקשורת בממדים רחבים יותר.
בנובמבר 2013, נגזר דינו של נהג הרכב, חיים ברעם. השופט דחה את גרסתו של נהג הרכב, וקבע כי מידת הרשלנות והאחריות של נהג הרכב בתאונה היא רבה. השופט הוסיף כי הוא התרשם לשלילה מניסיונות ההתנערות מן האחריות של נהג הרכב ומהטלת האחריות לתאונה על שביט. העונש שנגזר על נהג הרכב היה קנס בגובה 20,000 ש"ח (או 100 ימי מאסר תמורתם), מאסר בפועל של 14 חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים (למשך שלוש שנים), פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 13 שנה וכן פיצוי למשפחתו של שביט בשיעור 30,000 ש"ח.[1]
שביט היה אב לבן ולבת.
קישורים חיצוניים עריכה
- אילן ציוני, "בזכותך אנחנו חיים - פרידה מטל שביט", אתר "מוטובייק", מרץ 2011
- טל שביט איננו, מגזין "אוטו", מרץ 2011
- האופנוען מס' 1 נהרג בתאונה, ישראל היום, מרץ 2011
- אבי אשכנזי וערן סויסה, הכהן הגדול של עולם האופנועים בישראל נהרג בתאונת אופנוע, באתר nrg, 2 במרץ 2011
- נעמה כהן פרידמן, נהג הואשם בגרימת מותו של האופנוען טל שביט, באתר ynet, 31 במאי 2011
- דוג'רי - האתר של טל שביט
- אדוארד אטלר, מאמר לזכרו של טל שביט, בירחון "הגה" ובבלוג "מכונית הנפש"
הערות שוליים עריכה
- ^ נעמה כהן פרידמן ויוליה פורטוס, 14 חודשי מאסר על הדורס של טל שביט, באתר ynet, 12 בנובמבר 2013