מרדכי סתר

מרדכי סֵתֶר (סְטָרוֹמינסקי) (26 בפברואר 1916 – 8 באוגוסט 1994) היה מלחין ישראלי יליד נובורוסיסק שברוסיה, אחד מחמשת מלחיני הדור הראשון של המוזיקה האמנותית בישראל יחד עם פאול בן-חיים, עדן פרטוש, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' ויוסף טל. יצירתו העיקרית, "תיקון חצות", נחשבת לאורטוריה הישראלית הטובה ביותר, וזיכתה אותו בפרס איטליה לתוכנית רדיו ב-1962 ובפרס ישראל למוזיקה בשנת תשכ"ה-1965. בשנת 1983 זכה בפרס אקו"ם על מפעל חייו.

מרדכי סתר

לידה	26 בפברואר 1916 נובורוסיסק, רוסיה
פטירה	8 באוגוסט 1994 (בגיל 78) תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	הגימנסיה העברית "הרצליה"
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1965) פרס אנגל (1945) פרס אקו"ם

מרדכי סתר (מימין) לצד המלחין אלכסנדר אוריה בוסקוביץ' בשנות ה-40

מרדכי סתר, ינואר 1977

לוחית זיכרון על ביתו של מרדכי סתר ברחוב קרני 1 בתל אביב

חייו ויצירתו

סתר נולד בשם מרק סטרומינסקי בשנת 1916 בנובורוסיסק שברוסיה. בשנת 1926 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בגימנסיה הרצליה. בלימודי פסנתר החל בגיל שבע, עוד ברוסיה, והמשיך בהם בתל אביב אצל יעקב ויינברג, רבקה בורשטיין-ארבר ואריה אבילאה. בשנת 1932 נסע ללמוד באקול נורמל דה מוזיק בפריז (École Normale de Musique de Paris), שם למד קומפוזיציה אצל המלחין פול דיקא, תאוריה אצל ז'ורז' דַנדֶלוֹ ופסנתר אצל לזר לוי. בנוסף קיבל מספר שיעורי קומפוזיציה מהמלחין איגור סטרווינסקי. אצל המורה הדגולה נדיה בולאנז'ה למד שנתיים משפיעות ומעצבות, שבהן השתלם במוזיקה אירופאית מוקדמת ומוזיקה בת זמנו, בעיקר מוזיקת רנסאנס קולית, אימפרסיוניזם צרפתי שהשפיעו מאוד על סגנונו באותה עת. הקשר עם בולאנז'ה נפסק ב-1937 עקב הסתייגותו ממה שראה כהערצה עיוורת מצידה ליצירות סטרווינסקי ולנאו-קלאסיציזם במוזיקה.

בשנת 1937 שב לתל אביב. המפגש הראשון שלו עם הפולקלור המזרחי של ארץ ישראל קרה ב-1938 בעת שהמלחין יהויכין סטוצ'בסקי הציע לו לעיין ב"אוצר נגינות ישראל" של אברהם צבי אידלסון, ספר בן עשרה כרכים ובו מבחר נעימות יהודיות מתפוצות ישראל השונות. סתר מצא שהנעימות הספרדיות תואמות את סגנון הדיבור העברי הארץ-ישראלי והן מתאימות ביצירותיו כקנטוס פירמוס. בין השנים 1941 ל-1944 עיבד סתר 144 נעימות מזרחיות שפורסמו תחת הכותרת "ניגונים". בשנות החמישים עיבד גם נעימות תימניות. נעימות מזרחיות אלו חלחלו לכל יצירותיו העיקריות של סתר שנכתבו בין השנים 1939 ועד 1968 ואף ליצירותיו המאוחרות יותר. שימוש מובהק בתפילות המזרחיות נמצא ביצירותיו המקהלתיות משנות הארבעים "קנטטה לשבת" "מועדים" ו"שירי מועד" בתוך מסגרת של כתיבה בטכניקת רנסאנס ובהשפעת מוזיקה של סטרוינסקי ומלחיני תחילת המאה העשרים.

עשור של כתיבה למקהלה התחלף בסוף שנות הארבעים בכתיבה להרכבים כליים. אך המלוס המזרחי נשאר דומיננטי גם ביצירות אלו. מן המפורסמות בהן "פרטיטה" "סונטה" למיתרים ויצירתו המוכרת והמבוצעת ביותר בגרסאותיה השונות : "ריצ'רקר" שאף הוצגה כבלט.

עוד יצירות בלט כתב סתר ל"תאטרון מחול ענבל" של שרה לוי-תנאי ובהן הושפע אף יותר מן הפולקלור התימני. את הבלט "אשת חיל" וכן את הגרסה הראשונה של "תיקון חצות" כתב עבור להקת הבלט של מרתה גרהם וכן כתב סתר מוזיקה לבלטים "אגדת יהודית" ב-1962, "Part Real Part Dream " ב-1964 וכן את Stone of Destiny בשנת 1974. עבור רנה שיינפלד כתב את המוזיקה ל"בת יפתח".

שינוי קו סגנוני מסתמן כבר ביצירות המקהלתיות "הלל" ו"ירושלים", שתיהן מ-1966. הן מתחילות כבר לרמז על כיוון אינדיבידואליסטי, מסוגר, אך עקבי שמוביל ליצירות המאוחרות שכתובות לפסנתר או להרכב קאמרי. בהיותו אמן שכותב על סמך השראה סירב סתר לכתוב על פי הזמנה או להיות מעורב בפעילות ממסדית ובכך נבדל ממלחיני דורו האחרים.

פעילותו כמורה ומחנך החלה ב-1946 בסגל האקדמיה למוזיקה בתל אביב (לימים האקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב, באוניברסיטת תל אביב; כיום: בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה), ולימד בה עד פרישתו לגמלאות ב-1985. סתר היה מן המורים רבי ההשפעה באקדמיה למוזיקה בתל אביב. בין תלמידיו: המלחינים יעקב הולנדר (שגם הפך במשך השנים לאחד מידידיו הקרובים ביותר),^{[דרוש מקור]} צבי אבני, אריה שפירא, נורית הירש וכן המנצח גארי ברתיני, שעשה רבות לביצוע המוזיקה של מורו.

במהלך השנים 1952 ועד מותו בשנת 1994 כתב סתר גם 29 יומנים אישיים בשפות עברית, רוסית, צרפתית ואנגלית השמורים בארכיון הלאומי באוניברסיטה העברית בירושלים. תוכן היומנים הוא פרטים על יצירות, על ביצועים וקטעי ספרות בשפות השונות, אך אין בהם מידע אישי מעבר לכך.

סתר זכה בפרסים רבים והיה נערץ בקרב מלחינים, מוזיקאים, מבצעים וקהל, אולם פרסומו ירד בהדרגה עם התפתחות סגנונו המאוחר, המופנם והחידתי וביצועי יצירותיו התמעטו, אך המעמד המיתי שנוצר סביבו נותר כשהיה והתחזק עקב אישיותו הכובשת, הימנעותו מכיבודים ממסדיים והתמצאותו הבלתי רגילה בתרבויות ובמוסיקה. את הכבוד הרב שניתן לו ניתן למצוא בהחלטת התזמורת הפילהרמונית הישראלית לכלול את יצירתו "תיקון חצות" בפסטיבל המילניום לצד היצירות הגדולות - הסימפוניה התשיעית של בטהובן והמיסה בסי מינור של יוהאן סבסטיאן באך.

מרדכי סתר נפטר באוגוסט 1994 בתל אביב, בגיל 78 ונקבר בבית העלמין ירקון. הותיר אחריו את אשתו דינה לבית פבזנר (1915–2006).

סגנונו

ניתן למצוא חלוקה סגנונית ותקופתית מובהקת ביצירתו של סתר.

שנות ההלחנה הראשונות שלו כמלחין בוגר הן בין 1940 ל-1951 ובהן כתב מוזיקה מקהלתית. קנטטה לשבת היא המובהקת ביצירות התקופה. שלא כמקובל בשנים אלו היצירה היא פוליפונית והמבנה שלה רנסאנסי. את החומר התמאטי שאב המלחין מאוצר הניגונים שאסף אידלסון וניתן למצוא בה עקבות של סגנונו של סטרווינסקי המוקדם. ב-1951 נכתבה האחרונה ביצירות התקופה המקהלתית "מוטטים" ובה ניתן למצוא גם הד ליצירות מוקדמות של אוליבייה מסייאן.

התקופה השנייה, שראשיתה בסוף שנות הארבעים ושיאה ב-1957 יוחדה ליצירות קאמריות שבהן בולטת "ריצ'רקאר" להרכבים שונים של כלי מיתר שאותם ראה המלחין כקרובים ביותר לקול האנושי. עוד מאותה תקפה ה"פרטיטה" לכינור ופסנתר 1950, הסונטה לשני כינורות 1952 והסונאטה לכינור מ-1954. יצירות התקופה השנייה מייצגות כבר את הייחודיות הסגנונית שהתגבשה אצל סתר במקביל לעברות שמו מסטרומינסקי לסתר ב-1950. יצירתו אז מתחילה את ההתרחקות מהסגנון הים תיכוני השולט שמאפיין את בכירי מלחיני התקופה, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', פאול בן-חיים, מנחם אבידום, מרק לברי ואף את עדן פרטוש מתקופתו המוקדמת. ב"ריצ'רקר" מצוטט נושא מזרחי אותנטי ומתווספים אליו שני נושאים מקוריים בסגנון זה. הכתיבה פוליפונית, עם פוגה משולשת ויש בה מימד תיאטרלי חבוי, כדרמה שבה משחקות שלוש דמויות. ואכן הריצ'רקר הוצג כבלט בלהקות המחול בת-שבע "תיאטרון המחול האמריקאי" ו"בלט רמברט". מבחינה מוזיקלית יש בה חותם מובהק של המלחין, שהוא תוכן דרמטי קלאסי המולבש על מבנה קשיח יותר רנסאנסי/בארוקי.

תקופת יצירה זו מסמלת גם את המרד של הטרויקה: פרטוש, בוסקוביץ', סתר שהאידאולוגיה הלאומית של בארטוק וקודאי מנחה אותם, כנגד הסגנון הים תיכוני של פאול בן-חיים ומרק לברי. סתר מוצא את צורות המוטט מהמאות השלוש עשרה והארבע עשרה, הקנטטה, הפסקאליה והשקון כצורות קרובות הן למוזיקה מזרחית והן למוזיקה מודרנית.

את התקופה השלישית ביצירתו של סתר מאפיינת כתיבה תזמורתית. המפנה חל ביצירות "סינפונייטה" ב-1957 ו"וריאציות" ב-1960 בהזמנת התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

יצירתו המרכזית בתקופה זו ובפעולתו כמלחין בכלל היא האורטוריה תיקון חצות (1961-1957), שלה חמש גרסאות. תחילתה כבלט צנוע ממדים, שהוזמן על ידי שרה לוי-תנאי עבור להקת ענבל. היצירה מתארת חיזיון קבלי ובו גאולת ציון הלאומית המתרחשת בחצות הליל למול מתפלל יחיד החוזה בה בהשתאות. התמות המוזיקליות לקוחות מהפולקלור היהודי תימני ומעובדות לסולם מוזיקלי. האורטוריה מוחצנת באופיה, דרמטית וסוערת ומשקפת היטב רגשות לאומיים במתכונתם הטהורה כפי שחוו אותם ישראלים באותן שנים.

גרסתה הרביעית של היצירה היא רדיופונית, אורכה 31 דקות והיא לא ניתנה לביצוע חוזר, מאחר שהופעלו בה אפקטים שניתן להשיג רק באולפן. אלון שמוקלר עמד בראש צוות, שהשקיע 1200 שעות עבודה בהכנת הגרסה הרדיופונית. זו שודרה בגרסה סטראופונית ראשונית בקול ישראל ונשלחה לתחרות פרס איטליה, בה זכתה בפרס (1962). גרסתה החמישית והאחרונה היא אורטוריה קונצרטית לסולן (טנור או אלט) שלוש מקהלות ותזמורת. יצירה זו זיכתה את סתר בפרס ישראל ב-1965.

מן הלאומיות שברקע המוסיקה בתקופת יצירתו השלישית, עשה המלחין מעבר סגנוני אל התקופה הרביעית שלו, שבה אמירה אישית מופנמת ובחירה בז'אנר קאמרי או אינסטרומנטלי מאפיינות את יצירותיו החל משנות השבעים עד 1987. כמחצית מגוף יצירותיו הכולל נכתבה באותן שנים. מחציתן לפסנתר סולו ומחציתן להרכב קאמרי. עקב אופיין המופנם והחידתי, שפתן השמרנית ושונותן מן האוונגרד שרווח באותן שנים, מועטים הם הביצועים של יצירות אלה ובחוסר הזה בולטת לטובה עבודתה המבורכת של הפסנתרנית אורה רותם-נלקן שביצעה בכורות ליצירות מהתקופה ואף הקליטה שני דיסקים, שיצאו לאור עוד בימי חייו של המלחין. המוסיקה של התקופה נתפסת על ידי רבים כייחודית לגמרי: "סתרית" שאין בינה לבין המוזיקה של תקופתו דבר. מלחינים ומוזיקאים מעריכים את גדולתה וייחודה. מוזיקולוגים אחרים, בהם בולטת ד"ר רונית סתר, מוצאים את הקשר בין יצירות אלו לבין המוזיקה של ארנולד שנברג, איגור סטרווינסקי ואוליביה מסיאן, בעיקר מתקופתו המוקדמת.

השינוי הסגנוני בתקופה הרביעית בא במקביל לשינוי אישי. החל משנות השבעים סירב סתר לכתוב יצירות על פי הזמנה, הפחית את קשריו עם נגנים ודחה הצעות לתפקידים ממסדיים. הוא כיהן רק כפרופסור למוזיקה באוניברסיטת תל אביב עד פרישתו ב-1985. החל מ-1987 ועד מותו ב-1994 חדל לכתוב מוזיקה חדשה.

"היצירה המוזיקלית הישראלית: בחיפוש אחר הזהות האישית"

לציון יובל למדינה סיכם המוזיקולוג פרופ' חנוך רון את מקומו של מרדכי סתר במילים אלה:

מקום מיוחד שמור לו, למרדכי סתר, בדור המייסדים. סתר ניצב בנקודת הגבול שבין האסכולה הים-תיכונית, לבין המגמה של האוניברסליות במוזיקה. סתר לא היה דומה לאיש. הכול אצלו היה מקורי, חד-פעמי. מלא רגישות מעודנת. טיפול בחומרים מוזיקליים שמקורם במזרח, אבל יצוקים בצורה נפלאה בתוך צורות מוזיקליות מערביות, במיוחד בהשראת תקופת הרנסאנס.

פרסים

• 1945 – פרס אנגל, על ה"קנטטה לשבת".
• 1954 – פרס אנגל, על "סונטה לשני כינורות".
• 1961 – פרס מילוא.
• 1962 – פרס איטליה לשידור רדיו, על הגרסה הרדיופונית של "תיקון חצות".
• 1965 – פרס ישראל, על הגרסה הקונצרטית של "תיקון חצות".
• 1983 – פרס אקו"ם למפעל חיים.

רשימת יצירותיו

א. מוזיקה ווקאלית

I: יצירות מקהלתיות ואורטוריות

• תיקון חצות (ליברטו: מרדכי טביב), גרסאות מ-1957 עד 1984
• רפסודיה על נושאים תימניים, 1957
• קנטטה לשבת, 1940
• ירושלים, 1966
• ספרי שירים תימניים (שאול בן עמרם), 1968
• שירים לילדים (אהרן אמיר, חיים נחמן ביאליק), אופ' 12, 1937-1939. עיבוד לתזמורת 1970.
• מחזה לחנוכה, אופ' 11, 1938 (אבד)
• מחזה לפורים (לוין קיפניס), אופ' 10, 1938 (אבד)

לקריאה נוספת

• וילי אליאס, הריצ'רקאר למרדכי סתר: (היבטים מוסיקליים ודרמטיים), עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת תל אביב – הפקולטה למדעי הרוח – החוג למוזיקולוגיה, תשל"ד.
• רונית סתר, סתר: הנגלה על הנסתר: המודוס ופרישתו ביצירותיו המאוחרות 1973–1987, עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת בר-אילן
• הערך (Mordecai Seter (1916-1994 ב-The Grove Dictionary of Music and Musicians, נכתב על ידי ד"ר רונית סתר.
• הערך [Seter Mordecai [Starominsky Mark ב (Die Musik in Geschichte und Gegenwart (MGG, נכתב על ידי ד"ר רונית סתר.
• יובל שקד (עורך), מרדכי סתר: מן הקולקטיבי אל האינטימי, תל אביב: המכון למוסיקה ישראלית, המרכז למידע למוסיקה בישראל, 1995. (ספרון, כולל מאמר של פאול לנדאו, קורות חיים, רשימת יצירות, דיסקוגרפיה, פרסים וביבליוגרפיה נבחרת)
• הרי גולומב, 'זיכרון למרדכי סתר', אופוס 12 (1995), 88–93.
• הלת בן-קנז, מרדכי סתר: מעבר המלחין משימוש בפולקלור לסגנונות כתיבה במאה העשרים, עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת תל אביב, 2002.
• אבנר בהט, 'תיקון חצות: גלגולם של פיוטים מהמסורת היהודית אל אולם הקונצרטים', תהודה (ביטאון האגודה לטיפוח חברה ותרבות תיעוד ומחקר) 25 (תשס"ח 2008), 49–56.
• מדריך להאזנה: "בת יפתח" למרדכי סתר, מאת צבי אבני. גתית 84 (מאי 1987), עמ' 7-6 ^{[דרוש מקור]}
• אסף שלג, "יש שקט סופי, נקודה אחרונה, שאינה ולא כלום, ועם זאת עוצמתה רבה עד כדי כך, שממנה יכולים להיברא עולמות", הארץ, 18 באפריל 2018, תרבות וספרות, עמ' 3.
• רונית סתר ואורי גולומב, מרדכי סתר: תיקון אישי, תיקון לאומי (כותרת זמנית). בהשתתפות: אבנר בהט, יוסי גולדנברג, מיכל גרובר-פרידלנדר. ירושלים: הוצאת מאגנס (בהכנה). זוכה פרס אנגל לשנת 2023

Ronit Seter, 'East and west in the motets by Mordecai Seter, 1951', World Congress of Jewish Studies 10,D, vol. 2 (1989), 181-188.

Ronit Seter, 'Yuvalim be'Israel: Nationalism in Jewish-Israeli Art Music, 1940-2000, dissertation, Cornell University, 2004.

Ronit Seter, "Israelism: Nationalism, Orientalism, and the Israeli Five", Musical Quarterly 97/2 (Summer 2014), pp. 238-308. https://doi.org/10.1093/musqtl/gdu010. See esp. pp. 271-278 ("Mordecai Seter’s 'What and How' of 'East and West'").

Ronit Seter & Uri Golomb. "Mordecai Seter’s Midnight Vigil (Tikkun Ḥatzot, 1961): Dconstructing Israelism, National and Biographical Myths", Journal of Musicological Research 38/3-4 (2019), pp. 329-347. https://doi.org/10.1080/01411896.2019.1649543

Ronit Seter, "Mordecai Seter" in "Israeli Art Music", on Oxford Bibliographies (accessed 9 April, 2024)

קישורים חיצוניים

• מרדכי סתר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• מרדכי סתר, באתר Discogs (באנגלית)
• מרדכי סתר, דף שער בספרייה הלאומית
• ביוגרפיה, מסמכים, תמונות ופרטים על ארכיונו האישי של מרדכי סתר במרכז המוזיקה של הספרייה הלאומית
• מרדכי סתר(הקישור אינו פעיל, 23.1.2024) באתר WorldCat Identities
• רשימת הפרסומים של מרדכי סתר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רונית סתר, מרדכי סתר, באתר המרכז לחקר המוסיקה היהודית, 2006 (באנגלית)
• משה ברונזפט, קומפוזיטורים ארץ-ישראליים: מרדכי סטרומינסקי, דבר, 12 ביולי 1946
• מנשה רבינא, מרדכי סתר – ביטוי מוסיקלי לקיבוץ גלויות ולמיזוג עדות, דבר, 7 במאי 1965
• חנוך רון, לבקש את האורגאני ביצירה: ריאיון עם המלחין מרדכי סתר, דבר, 1 באפריל 1977 (לכבוד ביצוע הבכורה של ה"טריו")
  • קטעים מתוך הראיון נדפסו שוב בתוך: חנוך רון, מרדכי סתר הלך לעולמו, מחול בישראל (רבעון לענייני מחול) 5 (1995), 34–36, באתר "יומני מחול" של רות אשל
• עודד אסף, צליל הולך ואובד, באתר הארץ, 31 ביולי 2009
• לירן גורקביץ', "תיקון חצות": למה שכחנו את מרדכי סתר?, באתר nrg‏, 4 ביוני 2013