ישיבת מרכז הרב – הבדלי גרסאות

המאבקים בין שני המחנות בישיבה התחדדו סביב כמה הבדלים אידאולוגיים. הרב טאו ותלמידיו הדגישו את מורשת הרב צבי יהודה קוק ואילו הרב שפירא נקט בדרך עצמאית יותר. נושא לימודי אמונה הודגש יותר במשנתם של הרב טאו ותלמידיו, ואילו הרב שפירא התמקד יותר בלימודי הגמרא, אם כי שמר על כך שלימודי האמונה בישיבה יימשכו כפי שהיו.{{הערה|{{אתר ישיבה1|1=חיים אביהוא שוורץ|3=13388|2=ראש ישיבת 'מרכז הרב' (פרק ג')}}}} הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית ה[[ממלכתיות (ציונות דתית)|ממלכתיות]], שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי הרבה יותר לממשלה.{{הערה|{{המכון הישראלי לדמוקרטיה|יאיר שלג|אחרי רבים – להטות? עמדות רבנים בישראל כלפי הדמוקרטיה|books/4975|2006}}, בעמ' 78}} הרב [[שאול ישראלי]], הרב [[משה צבי נריה]] והרב [[שלמה גורן]],{{הערה|אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 183}} וכן חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים [[דב ליאור]], [[יעקב הלוי פילבר|יעקב פילבר]], [[חיים שטיינר]], [[זלמן ברוך מלמד]], [[איתן איזמן]], [[מיכאל הרשקוביץ]], [[אליקים לבנון]], [[דוד חי הכהן]] ו[[אריה שטרן]] -– היוצידדו קרוביםבמחנהו בעמדתםשל לרבהרב שפירא.{{הערה|ריקלין, מאבקם של חוג תלמידי הרצי"ה בהתנתקות. בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 40 - 41}}{{דרושה הבהרה}}

מתח זה הוביל לפיצול הישיבה בראשית שנת [[תשנ"ח]] ([[1997]]). קודם לכן, בקיץ [[תשנ"ז]] ([[1997]]), הציעה הנהלת הישיבה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה. בעקבות זאת, פרסמוטענו הרב טאו והרבנים שאיתוהקשורים מכתבאליו, תקיףכי בוהנהלת התנגדוהישיבה 'להכנסתמתכוונת להקים מכון ללימודי הוראה לתוךאשר הישיבה',יפעל כלשונםבישיבה – מה שעלול היה בעיניהם לפגוע בחירות הלימוד בה. במכתבהרב כתבושפירא הרבניםהכחיש את הדברים.{{הערה|ריאיון עיתונאי עם הרב שפירא שהודפס בספר שהרצי"המורשה" כינהחלק אתא'}} הקבוצה פרסמה מכתב פומבי תקיף ובו האשמת הישיבה והרב שפירא בתכנון כזה, והתנגדות לאפשרות זו, בטענה ש[[משרד החינוך]] הוא "לכל הפחות [[עבודה זרה]] [[ייחוד השם|בשיתוף]]" ועלשאסור כן איןלישיבה לשתף עמו פעולה, ושבהסכמהוהישיבה לתוכניתעם ישהרב חשששפירא גדולהואשמו לחילולב[[חילול השם]].{{הערה|1=לדרך הקודש, נספח ראשון}} לקראת [[זמן אלול]] הושעו החותמים על המכתב מתפקידם בישיבה עד להתנצלות מצידם,<ref>שיחה מאת הרב צבי טאו שניתנה בתחילת זמן אלול ה'תשנ"ז, בתוך החוברת '''קובץ שיחות''' – פנימי, שהוציאה לאור ישיבת הר המור, ללא שנת דפוס, עמ' 6. </ref> עד להתנצלות מצידם, הם מצידם קיבלו החלטה לעזוב, ובתחילת [[זמן חורף]] [[תשנ"ח]] (1997) הקימו את [[ישיבת הר המור]], שם מכהן הרב צבי טאו כנשיא, והרבנים מרדכי שטרנברג ועמיאל שטרנברג, כראשי הישיבה. הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים.<ref>הרב יוסף בדיחי, '''יוסף לקח''', ירושלים תשע"ב, עמ' 60–61</ref> במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב [[מרדכי אליהו]] הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו.{{הערה|{{כיפה|חדשות כיפה|הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל"|חדשות/הרב-יעקב-שפירא-על-פרישת-הר-המור-אבי-הקפיד-מאוד-עליהם-ולא-מחל/|03 באוקטובר, 2017 18:13}}, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46}} בראיון שנערך עמו אמר הרב שפירא שלא הייתה לו כוונה להקים מכון למורים, ולדבריו החולקים עליו 'רצו לכבוש את הישיבה'.{{הערה|ריאיון עיתונאי עם הרב שפירא שהודפס בספר "מורשה" חלק א'}}

הפילוג פגע קשות בישיבה, אך היא הצליחה להשתקם, ונותרה אחת הישיבות הגדולות והחשובות של הציבור ה[[דתי לאומי]]. עללפי פיבדיקה התרשמותושערך מרשימתעיתונאי הבוגרים[[מקור שלראשון]] הישיבה[[יהודה שמונויפרח]] לתפקידיבקרב רבנותהמתמנים ודיינות, כתב עיתונאילתפקידי [[מקור ראשוןרב]]נות ו[[יהודהדיין יפרח(הלכה)|דיינות]] שהישיבהבציונות היאהדתית הוא הסיק שמפרספקטיבה מאוחרת - הפיצול לא גרם להיחלשות הישיבה, ועודנה "בית הגידול הגדול והמשמעותי ביותר לתפקידי רבנות בציונות הדתית".{{הערה|שם=סברה1}} לדברי הרב [[איתן איזמן]]בנוסף, בפרספקטיבהישיבת רחבהמרכז הפיצולהרב לאנחשבת פגעבעיני בישיבה.{{הערה|שם=סברה1}}הציבור הרבלממשיכת [[דודדרכו חישל הכהן]]הרצי"ה, מהרמי"םרוב שחזרוזקני ללמדתלמידיו בישיבהשל לאחרהרצי"ה הפילוג,התנגדו כתבלדרכו שלדעתו ההבדלשל בין הישיבות מתבטא בעיקרהרב בהדרכהטאו מעשיתומחנהו, ואיןהם שוניסוברים ממשישהיא בלימוד.אינה לדבריו ישנו ערך רב לישיבת הר המור והיא משמרתתואמת את הסגנון שהיה בימיהדרכת הרצי"ה, אךופילוג "רובהישיבה הציבורנראה כואבלדעתם את כאב הפרישה שנראית כלא מוצדקת" ודרכו של הרצי"ה "נמשכת דווקא בישיבת מרכז הרב", מכיוון שהיאמעשה פעילהבלתי במאבקמוצדק עלואף הארץמזיק.{{הערה|{{ערוץ 7|ישי קרוב|על מה היה הפיצול ב'מרכז הרב'?|239501}}}}

לאחר פטירתו של הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא|אברהם שפירא]] בשנת [[תשס"ח]], נמסר כי ב[[צוואה|צוואתו]] הוא הוריש את תפקידו לבנו הרב [[יעקב אלעזר כהנא שפירא|יעקב שפירא]]. בן נוסף, שמואל, הוא מנהל הישיבה. קבוצת רבנים מוותיקי תלמידי הרצי"ה המשיכה ללמד בישיבה אחרי הפיצול ואחרי פטירת הרב שפירא, ביניהם: הרב [[חיים שטיינר]], הרב [[יעקב פילבר]], הרב [[מיכאל הרשקוביץ]], הרב [[דוד חי הכהן]], הרב [[יצחק בן שחר]], הרב [[חיים אביהו שוורץ]].