ישיבת מרכז הרב – הבדלי גרסאות

בימי השבעה על הרצי"ה דרשו הרב צבי טאו ושישה מהרבנים בישיבה – הרבנים [[מרדכי שטרנברג]], [[עמיאל שטרנברג]], [[עודד וולנסקי]], [[יהושע צוקרמן]] ויעקב לבנון, וכן הרב [[שלמה אבינר]] – מהרב שפירא והרב ישראלי, למנות גם את הרב [[צבי ישראל טאו]] לראש ישיבה ולהעניק לו זכות הטלת וטו בקבלת והוצאת תלמידים ור"מים, ניהול כספי, עמדות הישיבה כלפי חוץ ועוד. דרישתם לא התקבלה.{{הערה|שם=יוסף60|יוסף לקח, עמ' 60 הע' 107}} בהמשך מינה הרב שפירא ר"מים חדשים, כמו בנו הרב [[יעקב אלעזר כהנא שפירא|יעקב שפירא]], בן אחיינו הרב [[שלמה שפירא (דיין)|שלמה שפירא]], ותלמידיו הרב [[יהושע מגנס]] והרב [[יגאל לרר]]. הישיבה התנהלה במשך חמש עשרה שנה כשבתוכה מלמדים רבנים משני המחנות.

 

 

מתח זה הוביל לפיצול הישיבה בראשית שנת [[תשנ"ח]] ([[1997]]). קודם לכן, בקיץ [[תשנ"ז]] ([[1997]]), הציעה הנהלת הישיבה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה. בעקבות זאת, טענו הרב טאו והרבנים הקשורים אליו, כי הנהלת הישיבה מתכוונת להקים מכון ללימודי הוראה אשר יפעל בישיבה – מה שעלול היה בעיניהם לפגוע בחירות הלימוד בה. הרב שפירא הכחיש את הדברים,{{הערה|ידיעה בעיתון הצופה, ה' חשוון תשנ"ח. ריאיון עיתונאי עם הרב שפירא שהודפס בספר "מורשה" חלק א'}} ואת דבריו גיבו גם [[משרד החינוך]] ו[[משרד התרבות]] שהודיעו כי לא הייתה כל כוונה כזו{{הערה|עיתון [[הצופה]], ה' חשוון ה'תשנ"ח}}. משרד החינוך פרסם גם הכחשה בכתב רשמי{{הערה|שם=מוסף שבת|הצופה, מוסף שבת, ז' חשוום תשנ"ח}}. הקבוצה פרסמה מכתב פומבי תקיף ובו התנגדות לאפשרות זו, בו כונה [[משרד החינוך]] "לכל הפחות [[עבודה זרה]] [[ייחוד השם|בשיתוף]]" שאסור לישיבה לשתף עמו פעולה.{{הערה|1=לדרך הקודש, נספח ראשון}} לקראת [[זמן אלול]] הושעו החותמים על המכתב מתפקידם בישיבה,<ref>שיחה מאת הרב צבי טאו שניתנה בתחילת זמן אלול ה'תשנ"ז, בתוך החוברת '''קובץ שיחות''' – פנימי, שהוציאה לאור ישיבת הר המור, ללא שנת דפוס, עמ' 6. </ref> ובעקבות זאת עזבו אותה בתחילת [[זמן חורף]] [[תשנ"ח]] (1997) והקימו את [[ישיבת הר המור]], בהּ מכהן הרב צבי טאו כנשיא, והרבנים מרדכי שטרנברג ועמיאל שטרנברג, כראשי הישיבה. זאת למרות שהוברר שאין במרכז הרב מכון ולא מתעתד להיות{{הערה|שם=מוסף שבת}}. הרב שפירא ותלמידיו סברו שעל פי ההלכה אסור היה להם להקים ישיבה בעירו של הרב שפירא, שלדעתם הוא גם רבם של הפורשים.<ref>הרב יוסף בדיחי, '''יוסף לקח''', ירושלים תשע"ב, עמ' 60–61</ref> והרב שפירא אף אמר כי ללא שיחזרו בתשובה על המעשה הפ פסולים להוראה, כדין תלמיד החולק על ישיבתו של רבו.{{הערה|הצופה, ה' חשוון תשנ"ח}}

קבוצת רבנים מוותיקי תלמידי הרצי"ה המשיכה ללמד בישיבה אחרי הפיצול ואחרי פטירת הרב שפירא, ביניהם: הרב [[חיים שטיינר]], הרב [[יעקב פילבר]], הרב [[יהושע רוזן]], הרב [[מיכאל הרשקוביץ]], הרב [[יצחק בן שחר]], הרב [[חיים אביהו שוורץ]]. וכן אלו בעקבות הפיצול חידשו את שיעוריהם בה - הרב [[יעקב אריאל]], הרב [[אריה שטרן]] והרב [[דוד חי הכהן]].

 

 

====התייחסויות לפיצול====