ויקיפדיה

אברהם אלקנה כהנא שפירא – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
ביטול גרסה 35050609 של מביע עניין (שיחה)שינויים רבים בלתי מוסכמים והרחבה שנראית כמיותרת בערך זה. נא לדון באופן מסודר בדף השיחה.
שורה 72:
בימי השבעה על הרצי"ה דרשה קבוצת רבנים – הר"מים [[מרדכי שטרנברג]], [[עמיאל שטרנברג]], [[עודד וולנסקי]], [[יהושוע צוקרמן]] ויעקב לבנון, וכן הרב [[שלמה אבינר]] – מהרב שפירא והרב ישראלי, למנות גם את הרב [[צבי ישראל טאו]] לראש ישיבה ולהעניק לו זכות הטלת וטו בקבלת והוצאת תלמידים ור"מים, ניהול כספי, עמדות הישיבה כלפי חוץ ועוד. דרישתם לא התקבלה ונוצר מולם מתח בישיבה.{{הערה|שם=יוסף60|יוסף לקח, עמ' 60 הע' 107}} הפערים התבטאו גם בתחומים הקשורים בסוגיית הממלכתיות, שהרב טאו הוא אחד מנושאי דגלה ואילו הרב שפירא התייחס באופן ביקורתי יותר לממשלה.{{הערה|בדומה לרב [[משה צבי נריה]] והרב [[שלמה גורן]]. ראו: אברמוביץ', הביקורת המשיחית על גוש אמונים, בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 183}} חלק מתלמידי הרצי"ה הוותיקים – דוגמת הרבנים [[יעקב אריאל]], [[דב ליאור]], [[יעקב הלוי פילבר|יעקב פילבר]], [[חיים שטיינר]], [[זלמן ברוך מלמד]], [[איתן איזמן]], [[מיכאל הרשקוביץ]], [[אליקים לבנון]], [[דוד חי הכהן]] [[יהושע רוזן]] ו[[אריה שטרן]] – זוהו עם מחנהו של הרב שפירא.{{הערה|ריקלין, מאבקם של חוג תלמידי הרצי"ה בהתנתקות. בתוך: "הציונות הדתית: היסטוריה, רעיון, חברה". עמ' 40 - 41.}}{{הערה|{{יוטיוב|QX6GFWSiQKs|שם=הלווית מו"ר הרב יהושע רוזן זצ"ל|זמן=107}}}}
 
בשנת [[ה'תשנ"ח]] ([[1997]]) עזבה קבוצה זו עם כמאתיים תלמידים את הישיבה והקימה את [[ישיבת הר המור]], לאחר שהנהלת הישיבה הציעה בפני התלמידים אפשרות ללימודי הוראה במקביל ללימודי הישיבה. <ref>"ויכוחבעקבות עז שניטש בישיבה בין ראש הישיבה הגר"א שפירא לבין הגר"צ טאו מראשי הישיבהזאת, כשעלטענו הפרקהרב עמדה סוגיית הקמתו של מכון להוראה בישיבה" (שבועון "יום השישי", "טאו במדברוהרבנים בישימוןהקשורים דרך..."אליו, ז'כי חשוון השתנ"ח). "העילה למשבר האחרון במערכת היחסים בין שפירא ומקורביו לבין מי שמכונים בישיבה קבוצת הרמי"ם (רבנים מחנכים), בראשותו של טאו, היתה פרסום תוכניתו של הראשון להקמת מכון להכשרת מורים במסגרתהנהלת הישיבה, כמומתכוונת במרבית ישיבות-ההסדר" (אנשיל פפר, "הפילוג בישיבת מרכז הרב", [[כל העיר]], ז' בחשוון תשנ"ח, עמ' 52)</ref> הרב טאו התנגד לכל קשר שהוא , אפילו עקיף, שיפגע לדעתו ב"לשם שמיים" של הלימוד; בעוד הרב שפירא אמנם התנגד שתוכנית הלימוד שללהקים מכון ההוראה,ללימודי שמקורההוראה במשרדאשר בחינוך, תקבע את סדרי הלימודיפעל בישיבה, אך– חיפשמה נוסחהשעלול שתאפשרהיה בכלבעיניהם זאתלפגוע הוצאתבחירות תעודתהלימוד הוראהבה.<ref>"קרע בלב ליבה של הציונות הדתית", מקור ראשון, ז' חשוון תשנ"ח, עמ' 2-1</ref> ניסיונות להגיע לפשרה, לפני ואחרי הפיצול, לא צלחו.<ref>"השבוע התפלגה ישיבת מרכז הרב, לאחר חודשיים בהם נעשו נסיונות בלתי פוסקים על ידי רבנים, תלמידים לשעבר ותלמידים בהווה, ליישב את המחלוקת" ("קרע בלב ליבה של הציונות הדתית", מקור ראשון", ז' חשוון תשנ"ח, עמ' 1). ""מי לא ניסה", הרב חיים דרוקמן, ראש ישיבת אור-עציון, הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן. ובכל זאת, מסבירים שם,  אין כיום אדם "שיכול להעיר לרב שפירא שהוא עושה טעות". אין, כי הרבנים האחרים עדיין רוחשים לו הערכה רבה כתלמיד חכם" (אנשיל פפר, "הפילוג בישיבת מרכז-הרב", ז' בחשוון תשנ"ח). "הרוחות שככו ובחשאי מנסים להשיג עתה הסדר של פשרה. העילה המרכזית לפילוג, הקמת מכון להכשרת מורים בישיבה, הוסרה אחרי שהגר"א שפירא ויתר על הרעיון למרות שמשרד החינוך כבר הקצההכחיש את כל התקציביםהדברים. בימים אלו קיבל המשרד הודעה שלישיבת מרכז הרב אין עוד עניין במכון ועל בסיס הודעה זאת פירסם השבוע מנכ"ל משרד החינוך בין ציון דל מכתב הממוען לרב שפירא ובו הוא קובע נחרצות כי "אין מכון להכשרת מורים בישיבת מרכז הרב ולפי מיטב ידיעתי הבדוקה, אין גם כוונה להקים מכון להכשרת מורים". הנושא הזה לא ישמש עוד, איפוא, למכשלה" (א. גנוסר, "מרכז הר(י)ב", שבועון "יום השישי", י"ד חשוון תשנ"ח, עמ' 22). "</ref> בראיון שנערך עם הרב שפירא{{הערה|1=מורשה, שיחות ומאמרי הגר"א שפירא}} טען כי הוא נחשב כ"רבם המובהק" של הפורשים, ובשל כך היה אסור עליהם מצד ההלכה לחלוק עליו ולהקים ישיבה בעירו.{{הערה|לפירוט ראה יוסף לקח, עמ' 61 הערות 111-116}} הוא גם טען כי עד שישובו בתשובה על המעשה - הם אסורים להורות הלכה. כדין תלמיד החולק על ישיבתו של רבו{{הערה|הצופה, ה' חשוון תשנ"ח}}.
 
במכתב שעליו חתמו כמה רבנים מבוגרי הישיבה נקראו הרבנים הפורשים ותלמידיהם לשוב לישיבה ולבקש מחילה מהרב שפירא. הרב [[מרדכי אליהו]] הוסיף בתחתית המכתב דברים בשבחו של הרב שפירא ובחומרת איסור ההתפלגות מהישיבה בראשותו.{{הערה|{{כיפה|חדשות כיפה|הרב יעקב שפירא על פרישת 'הר המור': "אבי הקפיד מאוד עליהם ולא מחל"|חדשות/הרב-יעקב-שפירא-על-פרישת-הר-המור-אבי-הקפיד-מאוד-עליהם-ולא-מחל/|03 באוקטובר, 2017 18:13}}, מבוסס על גיליון "שביעי" מס' 276, עמ' 46}} מכתב נוסף פורסם בעיתון [[הצופה]] הטוען שההתפלגות מנוגדת לחינוכו של הרצי"ה לאחדות, לכבוד תלמידי חכמים ולכבוד התורה. החותמים כתבו כי "מתוך אחריות ורצון לשמור על שלמותה של הישיבה, מחזקים אנו את ידי מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שליט"א, המוסר נפשו למען הגדלת התורה ושלמות עמנו וארצנו" וסיימו בעידוד ללומדי הישיבה ש"סופגים מרוחם של רבותינו הגדולים". בין החותמים על מכתב זה נמצאים הרבנים [[דוב ליאור]], [[זלמן מלמד]], [[יעקב אריאל]], אמנון שוגרמן, [[גדעון פרל]], [[יהודה פליקס]], [[ישעיהו מייטליס]], [[יהושע בן מאיר]], [[שמואל יניב]], [[מנחם פליקס]], [[שבתי זליקוביץ]], [[עמנואל זרביב]], [[יוסף טולדאנו]], [[שמחה שטטנר]], [[שבתי סבתו]], [[יוסף אלנקווה]], [[חיים אביהוא שוורץ]], [[דוד חי הכהן]], ועוד. בראש החותמים הופיע הרב אליהו שלמה רענן (בנו של הרב [[שלום נתן רענן]]), בתואר "נכד מרן הראי"ה"{{הערה|הצופה, י"ד חשוון תשנ"ח}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אברהם_אלקנה_כהנא_שפירא"