פתיחת התפריט הראשי
ויקיפדיה

אברהם אלקנה כהנא שפירא

הרב הראשי לישראל ודמות רבנית מרכזית בציונות הדתית

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (כונה בפי תלמידיו "רֵבּ אברוֹם"; י"ד באייר ה'תרע"א[דרוש מקור][1] - ט"ו בתשרי ה'תשס"ח, 12 במאי 1911 - 27 בספטמבר 2007) היה הרב הראשי לישראל בשנים ה'תשמ"ג-ה'תשנ"ג, דיין בבית הדין הגדול וראש ישיבת מרכז הרב מאז פטירת הרצי"ה קוק בתשמ"ב, ועד פטירתו שלו. דמות רבנית מרכזית בציונות הדתית.

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא
ישיבת מרכז הרב 2009 6 9 16 51 40.jpg
הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בשיעור
לידה 12 במאי 1911
י"ד באייר ה'תרע"א
ירושלים, ארץ ישראל
פטירה 27 בספטמבר 2007 (בגיל 96)
ט"ו בתשרי ה'תשס"ח
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק תלמוד, דיינות, הלכה, ארץ ישראל
רבותיו הרב משה מרדכי אפשטיין, הרב יחזקאל סרנא, הרב איסר זלמן מלצר, הרב צבי פסח פרנק, הרב יעקב משה חרל"פ
תלמידיו הרב יעקב אלעזר כהנא שפירא, הרב יהושע מגנס, הרב מנחם בורשטין, הרב חיים שטיינר ועוד
חיבוריו "שיעורי מרן הגר"א שפירא" (שישה כרכים), שו"ת מנחת אברהם (ארבעה חלקים), מורשה - שיחות לתורה ולמועדים (שני חלקים)
צאצאים יעקב אלעזר כהנא שפירא עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרב אברהם שפירא ליד הספרייה בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב צבי יהודה הכהן קוק
בנימין נתניהו מתארח בסוכתו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא

תולדות חייועריכה

נולד בירושלים לרב שלמה זלמן כהנא שפירא[2] ולהענע רייזל (לבית זקס). הוא דור שישי בעיר. למד בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים הירושלמית ב"חורבה" בעיר העתיקה, אצל הרב חיים מן והרב לייב רוחמקין (חותנו של הרב שלמה זלמן אוירבך). אחר כך למד בישיבת תפארת צבי ובישיבת חברון בראשות הרב משה מרדכי אפשטיין, אשר קירב אותו[3], ואצל הרב יחזקאל סרנא[4]. בצעירותו עמד בקשר עם רבנים בולטים כמו החזון אי"ש[5], הרב משה פינשטיין[6], הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב איסר זלמן מלצר, שהביא את חילופי המכתבים עמו בספרו "אבן האזל".

נשא את פנינה, אחותו של הרב שלום נתן רענן, חתנו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. שידך ביניהם הרב צבי יהודה הכהן קוק. בשנת תש"ה הוזמן ללמד בישיבת מרכז הרב[7], שבה לימד מעל שישים שנה[3].

בשנת ה'תשט"ז (1956) מונה הרב שפירא לחבר בית הדין הרבני בירושלים[8] על ידי הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בשנת ה'תשל"א מונה לאב בית דין. משנת ה'תשל"ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל[9].

בשנת תש"מ שימש כחבר במחלקת החקיקה שבמכון הרי פישל וכן כמבקר ראשי של מפעל 'אוצר הפוסקים'[10]. עמד באותה תקופה גם בנשיאות מכון מהרש"ל המוציא לאור כתבי גאונים וראשונים[11].

לקראת סיום כהונתם של הרבנים הראשיים, הרב שלמה גורן והרב עובדיה יוסף, פעל הרב שפירא להארכת כהונתם ללא הצלחה. בא' בניסן ה'תשמ"ג (15 במרץ 1983) נבחר לכהונת הרב הראשי לישראל[7]. זאת, למרות הוראת חוק הרבנות הראשית לישראל לפיה בעת הבחירה על הרב הראשי להיות מי שטרם מלאו לו 70 שנה[12]. הרב שפירא זכה ל-80 קולות מתוך 136 קולות המצביעים, כאשר המתמודדים האחרים, הרב יצחק קוליץ והרב שאר ישוב כהן זכו ב-36 קולות ו-17 קולות, בהתאמה[4]. הרב שפירא כיהן בתפקיד 10 שנים, עד לניסן ה'תשנ"ג (1993) במקביל לרב מרדכי אליהו.

הרב צבי יהודה קוק העביר אליו בשנותיו האחרונות את סמכויות ניהול ישיבת מרכז הרב[13]. בשנת ה'תשמ"ב (1982), לאחר פטירתו של הרב קוק, נתמנה לראש הישיבה לצדו של הרב שאול ישראלי. באותה תקופה ייסד את מכון הרצי"ה המוציא לאור את כתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק ובנו הרצי"ה. מראשית כהונתו נוצר מתח בינו לבין קבוצת רבנים מהישיבה בראשות הרב צבי ישראל טאו, על רקע אידאולוגי. לאחר שנים רבות, בשנת ה'תשנ"ח (1997), עזבה קבוצה זו עם כמאתיים תלמידים את הישיבה והקימה את ישיבת הר המור.

הרב שפירא נפטר ביום טוב ראשון של סוכות, ט"ו בתשרי תשס"ח (27 בספטמבר 2007) במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים.

הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים[14] בבית הקברות בהר הזיתים סמוך לקבריהם של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב צבי יהודה הכהן קוק והרב שלמה גורן.

 
יחד עם הרב מרדכי אליהו בטקס יום ירושלים בישיבת מרכז הרב

השקפתועריכה

הרב שפירא ראה את ההלכה כחובקת את הכל ומקיפה את כל תחומי החיים[15]. בניגוד לרבנים אחרים מהציונות הדתית ייחס בפסיקת ההלכה מעט מאוד חשיבות, אם בכלל, לשיקולים מטא-הלכתיים, וראה בלימודי ההגות והמחשבה כלי לחיזוק קיום ההלכה ולא דבר המשפיע על ההלכה. הוא אמנם נתן מקום לחקיקה חדשה של המדינה מתוקף תקנות הקהל המוכרות על ידי ההלכה בתנאי שאינן סותרות את ההלכה, ולתקנות של הרבנות כאשר הדבר נדרש[16], אבל העדיף את הדרך השמרנית יותר של פרשנות הלכתית והתרחקות ככל הניתן משינויים וחידושים במקומות שחשש שיבואו לפסוק בעקבותיו פסיקות מרחיקות לכת מדי. כך למשל, אמר שעל אף שיש מקום ללימוד קבלה, אין לשנות מסדרי הישיבות שנקבעו מקדמת דנא ולמרות הצורך לכסוף לבניין המקדש ולהקרבת קרבנות, אין לעלות להר הבית ואין לאהבה לקבוע הלכה[17]. בהתייחסות לפיתוח טכנולוגי הלכתי לא שלל את הפיתוח, אך הדגיש שהסתדרו בעבר גם בלעדיו[18]. עם זאת, בעת כהונתו כרב ראשי התמודד עם בעיות סבוכות, כגון ההיתר שנתן לבצע השתלת לב במגבלות הלכתיות, וכן העלאתם ארצה של יהודי אתיופיה, וזאת בניגוד לדעתם של רבנים אחרים. פסיקה בולטת נוספת שלו היא שרגע המוות אינו בזמן הפסקת פעולת הלב, כדעות רבות בהלכה, זמן שכבר אי אפשר לבצע בו השתלות, אלא כמה דקות קודם, כאשר פוסקת הנשימה[19]. כקודמיו בתפקיד הרב הראשי, הוא נלחם בניסיונות להכניס רפורמים ונשים לתוך המועצות הדתיות. עם זאת, כאשר נשאל לגבי התמודדותה של דניאלה וייס לראשות מועצה מקומית קדומים אמר שיש לבחור במועמד המתאים ביותר לתפקיד[20].

לגבי רכישת כרטיסי פיס סבר שאין בזה חשש גזל של "המשחק בקוביא", משום שחז"ל אסרו רק כשהפרס מונח לפני המהמרים והם מטילים גורל מי יקבל את הכסף, ובמצב כזה המהמר מניח שכספו המונח לפניו יוחזר לו עם תוספת הרווח; ואילו כאן המפקיד את הכסף יודע שכסף זה לא יוחזר אליו, והדבר דומה יותר להשקעה בעסק[21].

כדיין בבית הדין הרבני הביע את עמדתו שבתי הדין צריכים להתרכז בטיפול בנושאי נישואים וגירושין כדי למנוע סחבת לבאים בפניהם. על כן, הוא סירב לדון בנושא הגנת הדייר, בו חוקי מדינת ישראל לא נתנו לבתי הדין סמכויות אכיפה, בטענה שספק אם הצדדים יבצעו את פסק הדין, ועל כן הדיון בנושא אינו אלא בזבוז זמן שיפוטי[22].

הביע דעות ציוניות, וראה את מדינת ישראל כ'אתחלתא דגאולה'[23] ואת הקמת המדינה כביטול הגלות. לגבי הבחירות לכנסת העשירית אמר שיש להצביע למפלגה דתית ולא למפלגה של דתיים וחילוניים התומכת בשלמות הארץ.

ביחסו אל הפוליטיקאים התבטא באמון כלפיהם שהם ממלאים את תפקידם כיאות. כך למשל אמר שחוק שחברי הכנסת הדתיים לא התנגדו לו הוא מן הסתם כשר שכן חברי הכנסת הדתיים מן הסתם היו מתנגדים לחוק לא כשר[16], ולגבי מלחמת שלום הגליל אמר שהמדינה מן הסתם פועלת כיאות ואינה יוצאת למלחמות סתם[24]. אולם כאשר המפד"ל קבלה החלטה בניגוד לדעת מועצת גדולי התורה בעניין בניית בית מלון על בית קברות בטבריה, בו ראה הרב שפירא בעיה הלכתית טהורה, נזף בחברי הכנסת של המפד"ל[25].

בזמן הסכמי אוסלו היה הרב שפירא בין מקימי "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל" שקבע שמסירת שטחים שבשליטת ישראל לנכרים, אפילו תמורת הסכם שלום, מנוגדת להלכה. הוא קרא לחיילים שלא להישמע לפקודות המורות למסור שטחים לנכרים, בהן ראה פקודות שסותרות את התורה. על פסק-הלכה זה היו חתומים גם הרב משה צבי נריה והרב שאול ישראלי, כאשר לפניהם הוציא הרב שלמה גורן פסק דומה. באותה תקופה עורר העניין פולמוס רב. בראיון שנערך עמו[26] תהה הרב שפירא איך אדם שמפנה יישובים או שקורא לפנות יישובים יכול לקרוא לעצמו "דתי" אם באותו זמן הוא סבור שפינוי שכזה מנוגד להלכה. שימש גם כנשיא של תנועת קוממיות. אנשי מפלגת איחוד הלאומי-מפד"ל נהגו להתייעץ בו וברב מרדכי אליהו[27][28].

בסמוך ליישום תוכנית ההתנתקות קרא הרב שפירא לאנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה, ובראיון עמו[29] אמר כי יש איסור תורה גמור להעביר קרקע של ישראל לנוכרי ואסור להשמע לפקודה כזו ואף לסייע לה. כשבעים רבנים תמכו בפסק הלכה זה[30]. בפסק הלכה מפורט[31] שנכתב סמוך להתנתקות עצמה, כתב הרב שמי שישתתף בגירוש לא יינקה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואסור להישמע לרבנים שאינם "גדולי תלמידי החכמים שבדור", שאם הם פוסקים בעניינים הללו, הרי הם בגדר "רשע שוטה וגס רוח", ואינם נחשבים לדעה הלכתית בנושא זה. על התנגדותו הנחרצת למסירת שטחי ארץ ישראל לזרים חזר גם במכתבו האחרון, שעליו חתם, יחד עם הרב מרדכי אליהו, ימים ספורים קודם לפטירתו[32].

לקראת שנת השמיטה ה'תשס"ח, חתם עם הרבנים מרדכי אליהו, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד ויעקב אריאל על קריאה לציבור להצטרף לאוצר הארץ "התומך בחקלאים יהודים שרוצים לשמור שמיטה למהדרין", כלשונם. לקריאה זו הצטרפו מאות מרבני הציונות הדתית[33].

 
ביחד עם הרב משה פינשטיין בביקור הרבנים הראשיים בארצות הברית

הרב שפירא סבר שהשיעורים בישיבה נועדו על מנת לפתח כיוונים חדשים, אך את עיקר הלמידה צריך כל בחור לעשות באופן עצמאי המתאים לאופיו. על כן יש לצמצם את מספר השיעורים שאליהם נכנסים התלמידים, הן בגמרא והן באמונה. עם זאת הוא ראה מעלה בשמיעת מספר סגנונות של שיעורים. גישה זו מיושמת עד היום בישיבת מרכז הרב.

משפחתועריכה

אביו של הרב שפירא היה בנו של הרב צבי אשר, מראשי ישיבת המקובלים שער השמים. הרב שפירא הוא דור 27 לרש"י.

משפחתו של הרב שפירא היא משפחת דיינים. הרב שפירא עצמו שימש כחבר בית הדין הגדול ואחר כך כנשיאו. אחיו הרב שמואל היה אב"ד בירושלים. אחיינו הרב אליעזר שפירא היה גם דיין בבית הדין הגדול, ובנו של הרב אליעזר, הרב שלמה שפירא, משמש היום בתפקיד זה.

הרב שפירא היה נשוי לפנינה בת הרב יעקב אלעזר הירשוביץ, אחותו של הרב שלום נתן רענן, מנהל ישיבת מרכז הרב וחתנו של הרב קוק (נפטרה בה'תשע"ט[34]). לזוג נולדו ארבעה בנים: שלמה זלמן, הרב בן ציון (מחבר הספר "פני אברהם"[35] ומשמש כראש מכון הרצי"ה), והתאומים הרב יעקב אלעזר (שירש, על פי צוואת אביו, את מקומו בראשות הישיבה), והרב שמואל צבי (שנבחר בצוואת אביו למנהל הישיבה).

מתלמידיו הבולטיםעריכה

מספריועריכה

  • שיעורי מרן הגר"א שפירא - סדרת ספרים של השיעורים הכלליים בתלמוד שנתן הרב שפירא בהיכל ישיבת מרכז הרב ונערכו על ידי הרב בנימין רקובר בשישה כרכים על אחת עשרה מסכתות: בבא בתרא, שבת-פסחים, כתובות-קידושין, יבמות-גיטין, בבא קמא-נדרים, בבא מציעא-סנהדרין. סדרת ספרים זו זכתה בפרס ירושלים וכן בפרס השר שפירא.
  • מנחת אברהם - לקט מתוך פסקיו ומאמריו ההלכתיים של הרב שפירא (בארבעה כרכים).
  • זכר יצחק - ספרו של רבי איצל'ה מפוניבז', שהוהדר על ידי הרב שפירא בצעירותו (ויצא לאור שנית בהוצאת מכון ירושלים עם חלקים נוספים שנערכו על ידי תלמידו ונכד אחיו, הרב שלמה שפירא).
  • מורשה - שיחות למועדים - קובץ שיחות למועדי השנה המאגד בתוכו את כל שיחותיו של הרב למועדים אשר נאמרו בהיכל הישיבה. לספר נוסף חלק נוסף והוא קונטרס היושבת בגנים. חלק זה מאופיין בכך שהוא בעיקר דברי תורה קצרים. נערך על ידי הרב שמיר שינטופ הרב יוני אביב
  • מורשה - קובץ שיחות ומאמרים, בעניין תורה, ארץ ישראל, חינוך, הנהגת הציבור, צניעות, לימוד תורה לנשים, סירוב פקודה, חוקי המדינה ועוד, וכן דברים על ראשי הישיבה הקודמים - הראי"ה קוק, בנו הרב צבי יהודה הכהן קוק, והרב שאול ישראלי. גם קובץ זה נערך על ידי הרבנים שינטופ ואביב.
  • הגדה של פסח היושבת בגנים - הגדה לחג הפסח בצירוף רעיונות ופנינים על דברי חז"ל.
 
ביחד עם הרב משה צבי נריה ביום ירושלים בישיבת מרכז הרב
  • אהבתי תורתך - 'פרקים בדרכי קניין תורה - משיחות מרן הרב אברהם אלקנה כהנא- שפירא זצ"ל', בעריכת אלעד אברהם כרמון, תשע"ח[36].

וכן יצאה החוברת:

 
בפגישה עם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש
 
ביחד עם הרב שלום משאש בחדר האוכל של ישיבת מרכז הרב

הנצחהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב בנימין רקובר והרב יצחק דדון (עורכים), אמרי שפר - פנינים על התורה, שמועות והדרכות בלימוד של הרב שפירא
  • הרב יצחק דדון, ראש דברך - עובדות וסיפורים שסיפר הרב שפירא, מסודרים לפי פרשיות השבוע, ובסופו "מראש אמנה" - קצת מהנהגותיו, אדר ה'תש"ע
  • הרב חיים אביהוא שוורץ, מעמק אברהם ובאר אברהם - סיכום שיעורים כלליים שהעביר הרב אברהם שפירא, תולדות חייו וסיפורים עליו
  • הרב יצחק דדון ודביר עמר, אב בתורה אב בחכמה - מאות סיפורים על סדר מסכת אבות, ה'תשע"ט
 
ביחד עם הרב שלמה גורן

קישורים חיצונייםעריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אברהם אלקנה כהנא שפירא

על אודותיועריכה

משיעוריועריכה

 
עם הרב מרדכי אליהו בביקור אצל רבי מנחם מנדל שניאורסון מחב"ד[37]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ישנם מקורות המציינים שהרב נולד בכ"ד באייר ה'תרע"ד, לדוגמה - הגאון הרב אברהם שפירא הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 27 בספטמבר 2007
  2. ^ נפטר בי"א בטבת ה'תרצ"ה
  3. ^ 3.0 3.1 הרב חיים שטיינר, קוממיות, א' חשון תשס"ח
  4. ^ 4.0 4.1 הרב ר' מרדכי אליהו והרב ר' אברהם שפירא נבחרו כרבנים ראשיים, הפרדס, אייר תשמ"ג, עמוד 29, באתר HebrewBooks
  5. ^ חזו"א חושן משפט נזיקין סימן טו אות ד ד"ה והנה דיין.
  6. ^ ראו "אגרות משה" (אבן-העזר כ"ד) שמתפלפל באריכות בדברי הרב שפירא ומכנה אותו "הרב הגאון המפורסם... רב גוברייהו דחכמי ירושלים הראויין להורות בכל התורה כולה"
  7. ^ 7.0 7.1 הרב אליעזר מלמד, רביבים, בשבע, ו' חשון תשס"ח
  8. ^ הנשיא מינה דיינים, דבר, 18 באפריל 1956
  9. ^ הרב חיים שטיינר, ‏שיעור על תולדות חייו של מרן הרב אברהם שפירא זצ"ל, באתר ישיבה
  10. ^ ביוגרפיה מתוך אתר ישיבת מרכז הרב
  11. ^ שפירא, מנחם נחום, כהנא, ‏אוצר השאלות ותשובות חלק ז -, באתר HebrewBooks
  12. ^ בהפרדס, אייר תשמ"ג, רשום שהרב היה בן 65 בעת בחירתו, כלומר נולד לכאורה בשנת 1918
  13. ^ הרב חיים אביהוא שוורץ, ‏שיעור על ראש ישיבת 'מרכז הרב', באתר ישיבה
  14. ^ ניצב אילן פרנקו העריך בקול ישראל את מספר המשתתפים ב 20,000
  15. ^ למשל, תחומין ג', 238-241, "על ההלכה נאמר יקוב הדין את ההר והיא חלה על כל אדם בכל מצב שהוא"
  16. ^ 16.0 16.1 תחומין ג', 238-241
  17. ^ תחומין ה', 431-436
  18. ^ הרב בורשטיין, קוממיות, א' חשון תשס"ח
  19. ^ ע"פ דברי הרב איתן אייזמן בכינוס השבעה לפטירת הרב
  20. ^ דניאלה וייס, בשבע, כ"ט בתשרי ה'תשס"ח
  21. ^ מפעל הפיס ציטוט דבריו בשאל את הרב, אתר כיפה
  22. ^ פנחס שיפמן, ‏בתי הדין הרבניים - ערכאות חילוניות?, דעות, אביב תשכ"ט, עמ' 118–121, באתר HebrewBooks
  23. ^ מורשה, ראיון מתשל"ה
  24. ^ תחומין ד', 180-183
  25. ^ הפרדס - No. 59 Vol. 5 1985 January, ‏Brooklyn תשמה, באתר HebrewBooks
  26. ^ מופיע בספר ויעמידה ליעקב לחוק של פרופ' אליאב שוחטמן
  27. ^ אמנון מרנדה, "הרב שפירא צדק, העקירה היתה שטות", באתר ynet, 28 בספטמבר 2007
  28. ^ אילן מרסיאנו, המפד"ל: בינתיים, לא מזדרזים לפרוש מהממשלה, באתר ynet, 7 ביוני 2004
  29. ^ עיתון "בשבע" (גיליון 155 עמ' 15)
  30. ^ רבנים נוספים הצטרפו לקריאת הרב שפירא, באתר ערוץ 7, 24 באוקטובר 2004
  31. ^ הרב שפירא: לפקודה הנוגדת הלכה אין תוקף, באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2005
  32. ^ קובי נחשוני, צוואת הרב שפירא: לא למסור את שטחי א"י, באתר ynet, 11 באוקטובר 2007
  33. ^ (הקישור אינו פעיל, 1 באפריל 2018)מאתיים רבנים חתמו על הקריאה להצטרף לאוצר הארץ באתר אוצר הארץ.
  34. ^ הרבנית פנינה שפירא הלכה לעולמה, ערוץ 7, 4 בינואר 2019
  35. ^ פני אברהם, באתר אוצר החכמה.
  36. ^ ספר חדש: אהבתי תורתך, באתר ערוץ 7, 23 באוקטובר 2017
  37. ^ תמליל המפגש.



הקודם:
הרב שלמה גורן 		הרב הראשי האשכנזי הבא:
הרב ישראל מאיר לאו
הקודם:
הרב צבי יהודה קוק 		ראש ישיבת מרכז הרב
(עם הרב שאול ישראלי עד לשנת תשנ"ה) 		הבא:
הרב יעקב שפירא
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אברהם_אלקנה_כהנא_שפירא&oldid=26133167"