ויקיפדיה

העסק הביש – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תיקון שגיאה בעברית: "עסק הביש" ולא "העסק הביש"
ביטול גרסה 36840177 של Wkeditor~hewiki (שיחה) - בעברית: העסק הביש, כך הוא נקרא, וזו אכן עברית תקנית
שורה 1:
'''עֵסֶקהעֵסֶק הַבִּיש''' הוא כינוי שניתן לאחר מעשה לפעולת [[טרור]] במסווה ([[דגל כוזב]]), שבוצעה ב[[מצרים]] על ידי [[ישראל]] ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. הפעולה הוסוותה כך שיתקבל הרושם כאילו בוצעה על ידי [[ארגון טרור]] מצרי. בעת תכנון הפעולה היא כונתה "מבצע סוזאנה".{{ביאור|על פי השיר הידוע - הו סוזאנה, ששימש סיסמה בין מודיעין צה"ל והמרגלים.}} במבצע גויסה חוליה של [[יהדות מצרים|יהודים מצרים]] על ידי [[אגף המודיעין]] של [[צה"ל]] על מנת להטמין פצצות בתוך [[מצרים]]. הפצצות תוכננו להיטמן במטרות אזרחיות בבעלות אמריקאית ובריטית: בתי קולנוע, ספריות ומרכזי חינוך אמריקאים במטרה ליצור חוסר יציבות, שיגרום לממשל הבריטי להמשיך לשלוט עם צבאו סביב [[תעלת סואץ]]. המבצע נכשל ועלה בחייהם של ארבעה אנשים, שני חברי חוליה שהתאבדו ושניים שהוצאו להורג במצרים.
 
עקב חשאיות המבצע לא דובר עליו במפורש, אלא רק בכינוי הקוד "עסקהעסק הביש". כישלון המבצע עמד על סדר היום הציבורי במשך שנים רבות והביא לשורת משברים פוליטיים בישראל, שזכו לכינוי הכולל '''"פרשת [[פנחס לבון|לָבוֹן]]"''', שהיה אז שר הביטחון, או בקיצור '''"הפרשה"'''.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=עופר קניג|שם=פרשת לבון: אחרי חמישים שנה|כתב עת=המכון הישראלי לדמוקרטיה}}</ref>
 
==חוליית הריגול ותפיסתה - "עסקהעסק הביש"==
בתחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] הכשיר והפעיל המודיעין הצבאי הישראלי, לימים [[אמ"ן]], חוליית ריגול במצרים, מקרב יהודים מקומיים. החוליה פעלה במסגרת [[יחידה 131]], שיועדה לפעולות ריגול במדינות ערב. את החוליה הקים שליח המודיעין [[אברהם דר]], שהגיע למצרים באפריל [[1951]] במטרה לגייס צעירים מתוך [[תנועת נוער|תנועות נוער]] ציוניות במצרים. דר חזר לישראל לאחר ארבעה חודשים, והפיקוד על החוליה נמסר לסא"ל [[מרדכי בנצור]], מפקד יחידה 131. לדברי דר, מטרת הקמת הרשת הייתה הפלת משטרו של [[פארוק, מלך מצרים]], שהיה עוין לישראל, במטרה להעלות משטר שיהיה נוח יותר לישראל ומתוך מחשבה שהדבר ישרת גם את מצרים.{{הערה|1=[http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=576102 תוכנית] "[[לונדון וקירשנבאום]]", [[ערוץ 10]], 20 באוגוסט 2008}} הרשת המשיכה לפעול גם לאחר שמשטרו של פארוק הופל על ידי קצינים מצרים. בפרק הזמן שמאז הקמתה ועד להפעלתה, הייתה מרביתה של הרשת "רדומה", כיתר הרשתות של יחידה 131, שיועדו להפעלה בעת מלחמה כוללת, ואנשיה אף הגיעו לאימונים ב[[ישראל|מדינת ישראל]]. במאי [[1954]] הטיל מרדכי בנצור את הפעלת הרשת על [[אברי אלעד]], שגויס בספטמבר 1952, והחל בתפקידו במצרים בסוף יוני 1954.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=אברהם זוהר|שם=הצלחות וכשלונות. פרשת "עסק הביש"|כתב עת=האנציקלופדיה העברית|כרך=כרך שישי (2)|עמ=251 - 252}}}}
 
שורה 18:
* אלי נעים וצזאר כהן זוכו.
 
[[הצנזורה הצבאית]] בישראל הטילה איפול כבד על פרסום פרטי "עסקהעסק הביש", ובמשך שנים רבות הייתה ההתייחסות לנושא זה במילות קוד וברמזים בלבד. במרוצת השנים התפרסמו שמות הקוד של גיבורי הפרשה והתבררה זהותם של בעלי הכינויים:
* "הקצין הגבוה" – [[חיים הרצוג]].
*"הקצין הבכיר" – [[בנימין גיבלי]].
שורה 52:
עתה בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון, בן-גוריון דרש מהרמטכ"ל [[חיים לסקוב]] להקים ועדת חקירה צבאית בעניין זיוף המסמכים ו"האדם השלישי", שהיה קשור ב"עסק הביש". בראש הוועדה, שהוקמה בעת שהותו של לבון בחו"ל, עמד שופט [[בית המשפט העליון]] [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]].{{הערה|[[יחיעם וייץ]], "לוי אשכול", בתוך: [[צבי צמרת]] ו[[חנה יבלונקה]] (עורכים), '''העשור השני תשי"ח–תשכ"ח''', ירושלים: סדרת "עידן" של המחלקה לחינוך והדרכה של [[הוצאת יד יצחק בן-צבי]], עמ' 171}} לבון, על ידי מזכירו, ביקש מבן-גוריון את ביטולה.
 
בשובו לישראל, נפגש לבון עם בן-גוריון ביום [[26 בספטמבר]] 1960, ודרש את טיהור שמו מן האחריות ל"עסק הביש". בן-גוריון סירב ואמר לו: "פנחס, אני לא פסלתי אותך, אבל אני איני שופט, ואיני יכול לזכות אותך". לבון פירש זאת כהתחמקות, ותקף בחריפות את [[שמעון פרס]], שהיה מנכ"ל משרד הביטחון בתקופת "עסקהעסק הביש", ואת מי שהוזכר רק בכינוי "הקצין הבכיר", [[בנימין גיבלי]], שעמד בראש [[אגף המודיעין]] של צה"ל, אשר טען שקיבל את ההוראה, בעל פה, משר הביטחון לבון.
 
[[ועדת בירור|ועדת הבירור]] שמינה הרמטכ"ל חיזקה בממצאיה את טענותיו של לבון אך לא הגיעה למסקנה חד-משמעית, ובכל מקרה בן-גוריון דחה את ממצאי הוועדה.
שורה 102:
ועדה מיוחדת של הכנסת דנה אף היא בפרשה ובין היתר קיימה ישיבותיה בבניין לשכת יו"ר הכנסת בקריה בתל אביב.
 
האירוע הוביל לכרסום מעמדו הציבורי של בן-גוריון, שמעשיו נתפסו כקפריזיים ונקמניים. כמו כן, מספר עיתונאים ראו ב"[[הבחירות לכנסת התשיעית|מהפך]]", הבחירות שבהן עלה [[ימין בישראל|הימין]] לראשונה לשלטון, תוצאה מאוחרת של "עסקהעסק הביש".{{הערה|[[חגי אשד]], [https://benyehuda.org/read/2172 מי נתן את ההוראה?], "בפתח", באתר [[פרויקט בן-יהודה]]}} לדברי אברהם שוויצר, המחלוקות הפנימיות שקרעו את מפא"י סימלו את ראשית הסוף של המפלגה; "המהפך בא באיחור של שבע-עשרה שנים". על פי ניתוחו של [[יחיעם ויץ]], ניתן לראות בפרשה הקו המבחין בין עידן ראשית מדינה, לתקופה חדשה בתולדותיה, "בוגר[ת] וספקני[ת] יותר". ניתן לראות זאת בתחום הביטחון: מעתה הרשה לעצמו הציבור לבקר את הצבא ואת מערכת הביטחון. הביקורת התבטאה גם ביד חופשית יותר שניתנה לביקורת ה[[עיתונות בישראל|עיתונאית]] על הממסד, וכתוצאה מכך גם בכוחה של העיתונות הכתובה. לבסוף גם מעמדם של האינטלקטואלים, שנקטו עמדה ביקורתית יותר כלפי השלטון, התחזק.{{הערה|יחיעם ויץ, "אבי אבות הקונצנזוס": לוי אשכול – האיש וזמנו, בתוך: [[צבי צמרת]] ו[[חנה יבלונקה]] (עורכים), '''העשור השני, תשי"ח–תשכ"ח''', ירושלים: [[הוצאת יד יצחק בן צבי]] (סדרת עידן 21), תשס"א-2000, עמ' 174–175}}
 
לאורך שנים רבות הצהיר [[בנימין גיבלי]] כי יפרסם את גרסתו בספר והוא אף שכר לשם כך את שירותיו של הסופר [[אריה קרישק]]. עד מותו של גיבלי, בקיץ 2008, לא פורסם כתב-היד. על פי פרסומים בתקשורת, גיבלי טען כי [[משה דיין]] היה שותף במתן "ההוראה" וב[[טיוח]]ה.{{הערה|1=
שורה 120:
אחדים מהשותפים לעסק הביש, שישבו במאסר במצרים, שוחררו במסגרת עסקת [[חילופי שבויים (ישראל)|חילופי שבויים]] שנערכה לאחר [[מלחמת ששת הימים]] (עוד אחת מחידות הפרשה היא מדוע לא שוחררו כבר בחילופי השבויים שלאחר [[מלחמת סיני]]{{הערה|שם=מאירי}}). דבר שחרורם פורסם בישראל רק בנובמבר 1971, לקראת נישואיה של אחת מחברי החוליה, מרסל ניניו.{{הערה|{{דבר|דן פתיר|אחרוני נדוני־קהיר - בישראל; כולם שוקמו|19711114|3}}, {{דבר||המשך|19711114|27}}}} בשנת 1988 נמנתה ניניו, עם [[טקס הדלקת המשואות|מדליקי המשואות]] בטקס פתיחת [[חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל|יום העצמאות ה-40]]. [[ויקטור לוי (פעיל ציוני)|ויקטור לוי]] ישב בכלא המצרי 14 שנים, שוחרר ועבד כ[[אגרונום]] בחברת "[[טבע תעשיות פרמצבטיות|טבע]]" ובשנת [[2003]] נפטר. [[פיליפ נתנזון]] נפטר בישראל בחודש מאי 2004. מרסל ניניו נפטרה בישראל באוקטובר 2019.
 
חללי פרשת עסקהעסק הביש הובאו לקבורה ב[[חלקת עולי הגרדום בהר הרצל]] ב[[ירושלים]], בצמוד לקבריהם של חללי מחתרת [[ניל"י]]. גופתו של [[מאיר בינט]] הוברחה לישראל בחשאי מקהיר, ונקברה בטקס הלוויה סודי בחלקה אחרת ב[[בית הקברות הצבאי בהר הרצל]].
 
==לקריאה נוספת==
* [[אליהו חסין]] ו[[דן הורוביץ]], '''הפרשה''', תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], 1961.
* [[יוסף אלמוגי]], '''המאבק על בן-גוריון - בעקבות הפרשה''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1988
* [[חגי אשד]], '''[http://benyehuda.org/eshed_xagai/mi_natan.html מי נתן את ההוראה – "עסקהעסק הביש" פרשת לבון והתפטרות בן-גוריון]''',{{הערה|מהדורה אלקטרונית באתר [[פרויקט בן-יהודה]]}} תל אביב: [[הוצאת ידיעות אחרונות]], 1979{{הערה|1=[[יגאל עילם]], נהמות כאב על אליל ששקע, '''[[זמנים]]''' 2, 1980, עמ' 94-86}}
*[[אייל כפכפי]] '''לבון - אנטי משיח''' הוצאת [[עם עובד]] וספרית זגגי,תל אביב 1998
* [[דוד בן-גוריון]], '''דברים כהוויתם''', [[הוצאת עם הספר]], 1965
* [[מיכאל בר-זוהר]], '''בן-גוריון''' (כרכים ב' ו-ג'), תל אביב: הוצאת [[עם עובד]], 1975
* [[יעקב סלומון (עורך דין)|יעקב סלומון]], '''בדרכי שלי''', פרק 12 : "עסקהעסק הביש" - "פרשת לבון" - "עיוות הדין", הוצאת עידנים, ירושלים, 1980, עמ' 218 - 242{{הערה| יעקב סלומון היה עורך- הדין של "הקצין הבכיר" - בנימין גיבלי}}
* [[אביעזר גולן]], '''מבצע סוזאנה – הסיפור המלא של נדוני "הפרשה"''', תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1990
* [[איסר הראל]], '''אנטומיה של בגידה: "האדם השלישי" והמפולת במצרים''', ירושלים: הוצאת עידנים, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 1980
שורה 167:
* [http://idfarchives.bloger.co.il/239200/ ביקור אחיו של משה מרזוק הי"ד בארכיון צה"ל בלוג "מאוצרות ארכיון צה"ל ומעהב"ט"]
* [[שלמה נקדימון]], "עושים עסק ביש - 'הפרשה'", בספר: [[עמוס גלבוע]] ו[[אפרים לפיד]] (עורכים): '''[https://web.archive.org/web/20150924035409/http://www.intelligence.org.il/CETHandler.ashx?n=CetEntities.FileViewer&i=7b6c26a9-ffd0-426d-b508-19d6c9d151f1&id=26391 מלאכת מחשבת - 60 שנות מודיעין ישראלי - מבט מבפנים]''', [[ידיעות ספרים]], 2008.
* [http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/collections/treasures/elections/all_elections/Pages/e1961.aspx#tabs-2 "עסקהעסק הביש"] באתר [[הספרייה הלאומית]]
* אורי איתיאל, [http://www.slides.co.il/zoom.php?id=9968 מצגת נידוני קהיר ופרשת "עסקהעסק הביש" 1954]
* {{ידיעות אחרונות|תלם יהב|מבצע סוזנה:הסוף|5045242|20 נובמבר 2017}}
* {{מעריב אונליין|אייל לוי|64 שנים ל"עסק הביש": אשת הסוד חושפת מי נתן את ההוראה למבצע|news/israel/Article-656920|18 באוגוסט 2018}}
שורה 174:
* {{מקור ראשון|מאיה פולק|"אני עדיין רואה אותם הולכים לגרדום, זה לא יצא לי מהראש"|magazine/dyukan/322173|7 במרץ 2021}}
 
===פרסום מסמכים 62 שנים אחרי "עסקהעסק הביש"===
* {{ערוץ7|עוזי ברוך וקובי פינקלר|"מי נתן את ההוראה" מסמכי "עסק הביש" נחשפים|324526|23 ביוני 2016}}
* {{מעריב אונליין|יוסי מלמן|הותר לפרסום: מסמכים שטרם ראו אור על פרשת "עסק הביש", שזעזעה את המדינה|news/military/Article-546681|23 ביוני 2016}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/העסק_הביש"