עמדת בית תורג'מן – הבדלי גרסאות

הבית נבנה בשנת [[1932]] על פי תוכניות של ה[[אדריכל]] [[אנטוני ברמקי]] על קרקע שרכש ממשפחת [[אחסאן תורג'מאן|חסן בי תורג'מן]]{{הערה|שם=כלהעיר|{{כל העיר1||קסם האבן הוורודה|19830311|115}}}}. ברמקי עיצב ובנה בתים רבים בשכונה זו, ובירושלים בכלל. הוא התגורר בבית נוסף שבנה ממול בשם "בית טזיז"{{הערה|{{כל העיר1|ספי בן-יוסף|טיול - חגיגות סוף העונה|19890526|189}}}}. לבני משפחתו המורחבת היה עוד מבנים באזור ואחיו הארכאולוג [[דימיטרי בראמכי|דימיטרי ברמקי]] סיפר שלמד [[יידיש]], מאחר שנהג לשחק עם ילדי שכונת [[מאה שערים]] הסמוכה, ואף היה משוחח עם מנהיג [[נטורי קרתא]], [[עמרם בלוי]], בישיבות של ועד השכונה ביידיש מאחר שלא ידע שפה אחרת{{הערה|{{מעריב||הארכיאולוג|19571201|22}}}}. את הבית השכיר ברמקי למשפחת הרוקח חלבי ולמשפחת טוקטליאן. ב-[[1948]] ברחו הדיירים שלו לסוריה ולבנון{{הערה|שם=כלהעיר}}. בני משפחת ברמקי ברחו ל[[עזה]], ומשם ל[[אלכסנדריה]]. ב־[[1953]] שבה משפחת ברמקי לגדה המערבית והתיישבה ב[[ביר זית]]. בני משפחת תורג'מן התיישבו ב[[בית חנינא]]. הבית עבר לרשות [[חוק נכסי נפקדים|האפוטרופוס על נכסי נפקדים]]. אחרי [[מלחמת ששת הימים]] פנה אנטוני ברמקי וביקש להחזיר לו את הבניין, או לפחות לשלם לו שכר דירה. בקשתו נדחתה. הייתה נכונות לשלם לו פיצויים, אך על־פי שומת 1934{{הערה|שם=כלהעיר}}. ברמקי נפטר ב־1972. בנו [[גבי ברמקי]], שהיה נשיא [[אוניברסיטת ביר זית]], ביקש אחר כך שיקראו לו "בית ברמקי" ולא "עמדת בית תורג'מן"{{הערה|שם=בראל|{{כל העיר1|צבי בראל|הגלגול האחרון של בית ברמקי|1981/03/06|14}}}}.

 

 

לאחר [[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות#ההסכם עם ירדן|הסכם שביתת הנשק עם ירדן]] בתום המלחמה, [[הקו העירוני]] שחצה את העיר השאיר את הבית בצד הישראלי, שבסמוך הוקם מעבר גבול, [[מעבר מנדלבאום]], והבית הפך לעמדת שמירה. מעבר מנדלבאום היה המעבר היחיד בין שני חלקי העיר ירושלים, ובשל קרבתו אל ה[[מובלעת]] [[ישראל|הישראלית]] ב[[הר הצופים]], עברה דרכו השיירה הדו שבועית אל ההר.