גוארנרי – הבדלי גרסאות

'''גוארנרי''' (ב[[איטלקית]]: Guarneri) הוא שמה של משפחת בוני כינורות ידועי-שם מ[[קרמונה]] שב[[איטליה]] במאות [[המאה ה-17|ה-17]] וה-[[המאה ה-18|18]], שמעמדה נחשב לשווהשווה-ערך לאלהלמעמדן של משפחותהמשפחות [[משפחת אמאטי|אמאטי]] ו[[אנטוניו סטרדיווארי|סטרדיווארי]].

'''אנדראה גוארנרי''' (1626 בקירוב - [[7 בדצמבר]] [[1698]]) היה שוליה בסדנה של [[ניקולו אמאטי]] מ-1641 עד 1646, וחזר לייצר כינורות לאמאטי בין השנים 1650 עד 1654. הכלים המוקדמים שלו מבוססים בדרך כלל על תבנית ה"גראנד אמאטי", אך חותרים להשיג את התחכום, שאפיין את הכלים של אמאטי עצמו. אנדראה גוארנרי יצרייצר כמה [[ויולה|ויולות]] משובחות, שבאחת מהן ניגן [[ויליאם פרימרוז]].

* '''[[ג'וזפה גוארנרי|ברתולומיאו ג'וזפה גוארנרי]]''' (דל ג'זו), שנודע גם בשם ג'וזף ([[21 באוגוסט]] [[1698]] - [[17 באוקטובר]] [[1744]]), נקרא גדול בוני הכינורות מאז ומעולם. ג'וזפה מכונה "דל ג'זו" משום שבתוויות הכלים שלו משולבות תמיד האותיות I.H.S.(יוטא-אטה-סיגמה) ו[[צלב]] [[קתולי]]. הכלים שבנה נבדלו משמעותית מן המסורת המשפחתית, בסגנון ייחודי לו לבדו. רק סטרדיווארי נחשב לעולה עליו, ויש הרואים בגוארנרי את הראשון בשניים. הכלי החביב על וירטואוז הכינור המפורסם [[ניקולו פגניני]], "איל קאנונה גוארנריוס" היה כינור גוארנרי דל ג'זו משנת 1743. כינור גוארנרי דל ג'זו המכונה "לורד וילטון", שנבנה בשנת 1742, היה בבעלותו של [[יהודי מנוחין]]. עוד [[כנר|כנרים]] בעלי "דל ג'זו" ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] היו [[ארתור גרומיו]], [[יאשה חפץ]], [[אייזק שטרן]] ו[[הנריק שרינג]]. כינור גוארנרי דל ג'זו משנת 1720 נמצא כיום בידי ה[[כנר]] הראשי של [[התזמורת הסימפונית ראשון לציון]], אקרט לורנצן, שקיבל אותו בהשאלה מ[[יהודה זיסאפל]].{{הערה|תוכניית "קאמרי בצהרי שישי", 15 באוקטובר 2010}}

תולדות משפחת גוארנרי מוטלות בספק-מה. מקור אחד לשושלת גוארנרי אומר, כי "ייתכן שג'וזפה דל ג'זו ופייטרו דה ונציה היו דודנים ולא אחים, ואפשר שפייטרו דה ונציה היה בנו של פייטרו דה מנטובה".