מכסימיאנוס

מכסימיאנוס (המאה השישית לספירה) היה משורר

טקסט ממורכז

לטיני]] שזכה לכינוי "אחרון המשוררים הרומאים."

חייו

לא ידוע לנו דבר על חייו של מכסימיאנוס מלבד מה שניתן להסיק משירתו. הוא כתב שמוצאו היה מן האטרוסקים, ותיאר את ימי נעוריו ובגרותו כידידו של בואתיוס, שאותו כינה: "החוקר הגדול של דברים גדולים." הוא כתב שבימי זקנתו נשלח כשגריר אל חצרו של קיסר האימפריה הביזנטית ב[קונסטנטינופול]]. מלומדים אחדים סבורים כי שירתו כוללת גם את דבריהם של מחברים אחרים, ולכן לא ניתן להסתמך על השם מכסימיאנוס כדי לקבל אינפורמציה מהימנה על משורר זה.

שירתו

שירת מכסימיאנוס בדרך כלל מחולקת לשש אלגיות. היא עוסקנת בניגוד שבים צרות הזקנה לבין חוסן הנעורים והאהבה. האלגיה הראשונה והארוכה ביותר עוסקת באומללותו של זקן שחייו כחיי מת שעודנו בחיים.

לשם דוגמה: "אויה! איזה חלק נשאר לזקנים בחיים?" או "העולם מלא אנשים שונים וכל אחד נהנה מדברים אחרים, אבל לא כל העיסוקים מתאימים לכל גיל."

האלגיה השנייה מתארת את אהבתו הרבה לליקוריס שנטשה אותו כאשר החל להזדקן. באלגיות השלישית והרביעית הוא מתאר את תשוקת נעוריו לאקילה ולקנדידה. האלגיה החמישית מספרת על אהבתו הנכזבת לנערה יווניה כשהיה שגריר במזרח, ועל תגובתה לחוסר האונים שלו שבא עליו בגלל זקנתו. האלגיה השישית מורכבת משתים עשרה שורות המביעות את האימה מן המוות הקרב ובא.

למרות הטקסט האירוטי, חרוזיו של מכסימיאנוס היו חלק של לימודי השירה הלטינית בבתי הספר היסודיים של המאה האחת עשרה ושל המאה השתים עשרה. אולי מפני השימוש בשירתו בחינוך היסודי, אנו מוצאים את הדיה אצל מחברים רבים של ימי הביניים. פואמה אנגלית בשם "ייסוריו של מכסימיאנוס" מבוססת על האלגיה הראשונה שלו. השימוש שעשה שוסר בשירת מכסימיאנוס היה נושא למחקר על ידי מלומדים אחדים.

אם כי שירתו של מכסימיאנוס הופיעה בדפוס כבר בשלהי המאה החמש עשרה, רק ב- 1501 היא זכתה לתשומת לבם של מלומדי הרנסאנס, אחרי שנערכה על ידי פומפוניוס גוריקוס מנאפולי. הוא פרסם אותה כשירתו של קורנליוס גאלוס - המשורר הרומאי בן המאה הראשונה לפנה"ס ששירתו אבדה. טעות זו גרמה לשירת מכסימיאנוס להיות מיוחסת לגאלוס במשך מאה שנה.