וולטורנו – הבדלי גרסאות

==אסון הוולטורנו==

בעיצומה של סערה, בסביבות השעה שש בבוקר ביום חמישי, ה-[[9 באוקטובר]] [[1913]], פרצה דליקה בחלקה הקדמי של הוולטורנו. האונייה הייתה אז בדרכה מ[[רוטרדם]] ל[[ניו יורק]] ועל סיפונה כשש מאות וחמישים בני אדם, מהם 93 אנשי צוות. בהתפרצות נהרגו כשמונים נוסעים ואנשי צוות, עליהם נמנה גם הנווט של האונייה.

הנסיונות לכבות את האש העלו חרס, וכל נוסעי האונייה פונו מחדריהם ורוכזו בסיפון העליון. בחוץ השתוללה סערה קשה והקהל נתקף בפניקה. נשים רבות לקו בהתקפי חרדה והתעלפו. חלק מהגברים עזבו את מקומם כדי להלחם בשריפה, שהתפשטותה נמנעה בינתיים הודות למאמצם של אנשי הצוות.

לעת ערב החלו להגיע הספינות הראשונות שנענו ל[[SOS|קריאות המצוקה]] של הוולטורנו, אולם מפאת הים הסוער לא יכלו להתקרב אל האונייה הבוערת. בפקודת הקברניט הורדו הימה מספר סירות הצלה עמוסות לעייפה בנשים וילדים, אך הסירות התהפכו והתנפצו כנגד גוף האונייה הכבד וכל נוסעיהן נהרגו.

אחת עשרה הספינות שהגיעו למקום האסון חגו סביב האונייה בלי יכולת לעזור, ושתיים מהן כמעט התנגשו בשל מזג האוויר הקשה. הנוסעים על סיפון הוולטורנו סרבו לקפוץ אל הים כדי להגיע לסירות ההצלה שנשלחו לעזרתם.

בבוקר ה-[[11 באוקטובר]] זועזעה האונייה על ידי פיצוץ עצום בגופה ונוצר חשש מידי לחיי הנוסעים. מיכלית שנחלצה לעזרת הוולטורנו רוקנה אל הים את מלאי השמן שנשאה וכך אפשרה הפלגה בטוחה יותר לסירות ההצלה. 521 נוסעים ואנשי צוות חולצו במהירות מהאונייה הבוערת והועלו על הספינות השונות, שלאחר מעשה חזרו לנתיבן המקורי. הוולטרינו ניטשה בלב הים בבטחון שתטבע.

כשבוע לאחר הפקרת האונייה, ב-[[17 באוקטובר]], ניקרתה הוולטורנו בדרכה של [[מיכלית]] [[הולנדית|הולנד]]. רב החובל של המיכלית החליט לטבע אותה לאחר שסקר את מצבה המסוכן וציווה לפתוח את שסתומי ההצפה שלה. למחרת ירדה הוולטורנו למצולות.