תום לב – הבדלי גרסאות

'''תום לב''' או '''כוונה טובה''' (ב[[לטינית]]: '''bona fide''') הוא מצב [[רוחניות|רוחני]] ו[[מוסר]]י של [[הגינות]] ויושר. אדם הפועל בתום לב מאמין כי אין בפעולותיו משום פגיעה באדם אחר או גוף אחר.

 

== תום לב במשפט העברי ==

מושג תום הלב הוא ערך יסוד במשפט העברי.

במשפט העברי נתפס המונח "תום לב" קודם כל כמידה מוסרית, ולא ככלל משפטי שהפרתו מזכה את הצד הנפגע בסעדים משפטיים. המונח השגור לעניין זה, והנוגע לשימוש לרעה בזכות הוא "מידת סדום",{{מקור}} ועיקרון השימוש בכלל הוא: "כופין על מידת סדום".{{מקור}} כלומר, מונעים מן האדם לעשות שימוש לרעה בזכות משפטית שבידו.

===תחולת העקרון===

 

 

חובת תום הלב מופיעה ב'''חוק החוזים (חלק כללי)''',{{הערה| תשל"ג-1973, בסעיפים 12 ו-39}} ביחד עם הדרישה לדרך מקובלת. הדרישה לתום לב ולדרך מקובלת פורשה בפסיקה כדרישה אחת. סעיף 39 לחוק קובע כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב" ואילו סעיף 12(א) לחוק קובע כי "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".

תום הלב הינו [[מושג שסתום]] במשפט הישראלי וככזה הפרשנות שלו הינה גמישה יחסית. בפס"ד '''רוקר נ' סולומון''', הגדיר נשיא בית המשפט העליון העליון [[אהרן ברק]] את עקרון זה כמצב שבו "אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם".{{הערה|רע"א 6339/97 '''רוקר נ' סלומון''', פ"ד נה(1) 279)}}

 

{{פורטל|'''לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו [[פורטל:חוק ומשפט|פורטל חוק ומשפט]].'''}}

* [[הגנת תום הלב בלשון הרע]]