בית הסוהר לנשים בבית לחם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
שורה 3:
בית הסוהר נוסד בשנת [[1930]], במבנה שנשכר למטרה זו על ידי שלטונות המנדט. בתחילה שהו בו כ-40-30 [[אסיר]]ות ו[[עציר]]ות, חלק מהן עם ילדיהן, ובהמשך גדל מספרן ל-90-60 אסירות ועצירות. מרבית הסוהרות היו ערביות. בחופשת הקיץ שימש בית הספר ב[[בית ג'אלה]] כמתקן כליאה נוסף, להקלת הצפיפות בבית לחם.
ב-[[13 בנובמבר]] [[1934]] הועבר בית הסוהר למבנה מרווח יותר, בשכונת ג'בל דאוד, קרוב לרחובה הראשי של העיר. בשנות הראשונות שהו בבית הסוהר רק אסירות ערביות. אסירות יהודיות ראשונות, ארבע חברות [[בית"ר]], הגיעו לבית הסוהר
בשנת [[1939]] פונה בית הסוהר למשך עשרה חודשים, והאסירות הועברו למבנה בית החולים ליולדות. בשנת [[1944]] הועברו העצירות ל"וילה סאלם" הסמוכה לבית הסוהר, ובבית הסוהר נותרו רק האסירות. בין שני הבניינים קישר שביל פנימי. בשנים הראשונות לא היו ב"וילה סאלם" מים זורמים.
עם לוחמות [[אצ"ל]] ו[[לח"י]] שנכלאו בבית סוהר זה נמנו [[גאולה כהן]] (שהצליחה להימלט ממנו), [[אסתר רזיאל-נאור]] (שנכלאה כשהיא בהריון), [[שרה לבני]] ו[[צלה עמידרור]]. האסירות היהודיות זכו לביקוריהם של הרבנים [[אריה לוין]] ו[[יעקב גולדמן]].
פעולת בית הסוהר הסתיימה בחודש מאי [[1948]], עם סיום שלטון המנדט. לאחר מכן הפך המבנה ל[[בית יתומים]].
| |||