בית המדרש לרבנים בברלין – הבדלי גרסאות

עוד בהיות הרב ד"ר [[עזריאל הילדסהיימר]] רב ב[[אייזנשטט]] תכנן להקים [[סמינר]] [[אורתודוקסי]] לרבנים, אך עם הגיעו ל[[ברלין]] בשנת [[1869]] נראה הצורך בהקמת מוסד שכזה חזק יותר מבעבר. בעקבות פתיחת "[[בית המדרש הגבוה למדעי היהדות|בית הספר הגבוה למדעי היהדות]]" בברלין בשנת [[1872]], בהנהגת ד"ר [[אברהם גייגר]] ופרופ' [[מוריץ לצרוס]] ממנהיגי [[יהדות רפורמית|הזרם הליברלי]] ב[[יהדות גרמניה]], הגיעה הרב הילדסהיימר למסקנה שהקמתו של סמינר לרבנים אורתודוקסי עצמאי, המסוגל להתחרות במוסדות של הזרמים האחרים, היא נושא דחוף, "שעל איחור בהקמתו אף בשעה אחת יש לתת את הדין, נוכח ההתקפות העזות מכל הצדדים על דתנו הקדושה"

==השקפת המוסד==

===תוכנית הלימודים===

אחד החידושים של בית המדרש לרבנים בברלין היה בראיית היהודי האורתודוקסי כשותף פעיל בחיים הציבוריים והאקדמיים. לשם כך נדרש כל תלמיד להשלים לימודים אקדמיים באוניברסיטה לפני הסמכתם לרבנות. רובם למדו ב[[אוניברסיטת פרידריך וילהלם]] הסמוכה. במרכז תכנית הלימודים בבית המדרש לרבנים, עמד לימוד ה[[תלמוד]] וה[[פוסקים]] והם נועדו לשוות למוסד אופי של [[ישיבה]], בניגוד למוסדות הלא אורתודוקסיים. לפיכך התנאי החשוב ביותר להתקבל למוסד היה ידיעות מוקדמות מספיקות בתחום התלמוד. כמו כן, הבחינות בתלמוד תפסו את המקום המרכזי והמכריע במערך הבחינות, ובמיוחד תרגילים בהנמקת ההכרעות בפסקי הלכה. בהתאם לרוח המדעית של המוסד על הלימוד המסורתי של התלמוד נוספו תחומי לימוד אחרים, כגון [[משנה|משניות]], [[מדרש|מדרשים]], תשובות ה[[גאונים]], תולדות התפילה, ה[[מסורת| (יהדות)|מסורה]] וספרות ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]]. חקר ספרות [[חז"ל]] היה מקצוע לימוד היסטורי [[בלשנות|בלשני]], והשלימו אותו היסטוריה, גאוגרפיה של ארץ ישראל, בלשנות [[שפות שמיות|שמית]] ו[[מזרחנות]]. משמעות מיוחדת יוחסה ללימוד ה[[מקרא]], ותפקיד חשוב היה ל[[אפולוגטיקה]] מול מדע המקרא הביקורתי המודרני. המצב בו בסמינר בברסלאו הודר החומש מתוכנית הלימודים, בבית הספר הגבוה בברלין הוא נלמד באופן ביקורתי ואילו בבהמ"ד לרבנים בברלין הוא נלמד באופן אפולוגטי או בביקורת הביקורת, משקף אולי יותר מכל את ההבדלים בין שלושת המוסדות הללו. גם פילוסופיה יהודית נלמדה בבהמ"ד בברלין, לא כמקצוע בעל משמעות אידאולוגית, כי אם בלבוש מדעי ובליווי ניתוח טקסטואלי משווה, דוגמת ההיסטוריה והספרות.