רפאל ניר – הבדלי גרסאות

'''רפאל ניר''' ([[9 בספטמבר]] [[1930]] [[המבורג]] - [[21 באוגוסט]] [[2012]]) היה [[פרופסור אמריטוס]] במחלקה ל[[תקשורת]] ו[[עיתונאות]] ובית הספר ל[[חינוך]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]], בחוג ל[[פוליטיקה]] ו[[תקשורת]] ב[[מכללת הדסה]] ובבית הספר לתקשורת ב[[המכללה האקדמית נתניה|מכללה האקדמית נתניה]].

רפאל ניר נולד ב[[המבורג]] שב[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]] כ'''רפאל (רלף) שטראוס'''. אביו היה רופא ופעיל מאוד ב{{ה|תנועה הציונית}} ב[[ציונות גרמניה|בגרמניהגרמניה]]. בשנת [[1936]], ימי [[גרמניה הנאצית]], [[העלייה החמישית|עלתה המשפחה לארץ ישראל]] והתגוררה ב[[פתח תקוה]]. רפאל למד בבית הספר היסודי [[פיק"א]] בפתח תקוה ואחר כך ב{{ה|גימנסיה הריאלית בלפור}} ב[[תל אביב]]. אחרי [[מלחמת השחרור]] ו[[שירות קבע|שירות בצבא הקבע]] הגיע ל[[ירושלים]] כדי ללמוד ב{{ה|אוניברסיטה העברית}}. מאחר שהתעניין בהוראת השפה ה[[עברית]] ל[[עולים חדשים]] בחר ללמוד לתואר הראשון [[בלשנות עברית]] ו[[מקרא]]. לתואר השני למד לשון עברית וחינוך, ואת עבודת הגמר שלו על [[ניקוד ארצישראלי|הניקוד הארץ-ישראלי]] הגיש לפרופ' [[זאב בן-חיים]]. את עבודת ה[[דוקטורט]] הכין בהדרכתם של הפרופסורים [[חיים מנחם רבין]] ו[[צבי אדר]]. נושא העבודה היה "ה[[ניב (סיווג שפה)|ניב]] בחינוכו הלשוני של תלמיד בית-הספר התיכון בישראל".

בין השנים 1980-1967 כיהן ניר כסגן מנהל בית ספר לחינוך של האוניברסיטה העברית, כשהפרופסורים [[עקיבא ארנסט סימון]] ואחריו [[שלמה פוקס]] היו מנהלי בית הספר. בשנים 1975-1968 היה ראש החוג לחינוך ומרצה בכיר בחינוך ובלשון עברית ב[[אוניברסיטת בן-גוריון בנגב]]. בשנים 1976-1970 ייסד וניהל את המרכז ל[[בלשנות שימושית]] באוניברסיטה העברית . בשנים 1977-1975 ניהל את המרכז הקדם-אקדמי.

בשנת 1980 התמנה לפרופסור חבר בחוגים לתקשורת ולחינוך באוניברסיטה העברית. בשנת 1990 הועלה לדרגת [[פרופסור מן המניין]]. בשנת 1998 פרש מן ההוראה באוניברסיטה העברית, ובשנים 2008-1999 נמנה עם סגל בית הספר לתקשורת במכללה האקדמית נתנייהנתניה ויו"ר ועדת ההוראה שלה.

בשנות ה-80 וה-90 של המאה העשרים עמד בראש ועדת המקצוע העליונה ללשון העברית מטעם [[משרד החינוך והתרבות]].

ניר שימש כפרופסורפרופסור-אורח וכחוקרוחוקר-אורח ב[[אוניברסיטת ויסקונסין]] ([[ארצות הברית]]), ב[[אוניברסיטת היידלברג]] (גרמניה) ובמכון למדעי היהדות שלידה, וכן ב[[בית המדרש לרבנים באמריקה|סמינר התאולוגי היהודי]] ב[[ניו יורק]], וב[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]]. ניר הקים את החוג לתקשורת ב[[המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין|מכללה לחינוך ע"ש דוד ילין]] בירושלים, ועמד בראשו בשנים 1994-1999-1994.

ניר היה חבר במספר ארגונים: [[האגודה הישראלית לבלשנות שימושית]] (איל"ש) שאותה הקים, האגודה הישראלית לתקשורת, האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה, האגודה האמריקאית של פרופסורים לעברית, האגודה הבינלאומית לחקר הקריאה ועוד.

רפאל ניר נשוינישא למרים לבית מזרחי-מעוז ולהם בן, אוֹרי ניר (היה עיתונאי ב[[הארץ]] ושליח העיתון בארצות הברית), ובת, עינת. הבן הבכור, עופר ניר, שהיה בין מייסדי בית הספר לאמנויות בירושלים ושחקן בתיאטרון ב[[תיאטרון החאן]], נפטר בשנת תשנ"ה.

בתחום החינוך הלשוני חקר רפאל ניר את דרכי הוראת העברית כלשוןכ[[שפת אם]] וכשפה נוספת. כן ערך מחקרים שונים בתחומי [[הבנת הנקרא]].

בתחום התקשורת חקר היבטים שונים של השיח הציבורי והעיתונאי תוך התמקדות בלשון העיתונות. כן פרסם מחקר על [[תרגום לכתוביות|כתוביות התרגום]] בסרטי טלוויזיה. לאחרונה הוא חוקרחקר היבטים שונים של טקסטים זעירים, בתוכם [[פתגם|פתגמים]], סיסמאות פוליטיות, [[סיסמה (פרסום)|סיסמאות פרסומת]], כותרות-תוכן ודבקיות-פגוש.

מטרת ספר זה, שראה אור בשנת תשל"ד 1974, הייתה להתוות עקרונות להוראת לשון-האם בבתי הספר בישראל בהתאם לגישות המודרניות להוראת שפה. בספרו הוא גם מציע דרכים מעשיות למימושן. דרכי ההוראה המוצעות בספר נחשבו בשעתו למהפכניות. הוא הציע לחזק את היסוד התיאורי (הדסקרפטיבי) בהוראת השפה העברית, שנטתה להדגיש יתר על המידה את ההיבט הנורמטיבי הטהרני.

בין השאר הוא הציע ללמד את התלמידים את דרכי התצורה של המילים, כדי שיתפשו את השפה כדינמית וכמתאימה עצמה לרוח התקופה. הוא המליץ לדון עם התלמידים בדרכי הקליטה של מילים וביטויים מ[[לועזית]] ולשוחח עימםעמם על חידושי [[האקדמיה ללשון העברית]]. ניר טוען שאין לעסוק רק בניתוח של מילים בודדות מחוסרות הקשר, אלא לבחון גם צירופי מילים ואת ההקשר הרחב. ניר דן ביחסים שבין לשון לחשיבה בהוראת השפה.

ספרוספר זה של ניר יצא לאור בשנת 1984 והוא עוסק בשיח התקשורת. הספר מנסה לבחון את הסגנון ואת ה[[רטוריקה]] של העיתונות הכתובה והמשודרת וכולל גם דיון בפרסומת. בין נושאי הספר: ייחודה של לשון כלי התקשורת, הידיעה העתונאית, הכותרות לסוגיהן, התרגום בסרטי טלוויזיה. ניר מנסה, בין השאר, ליישם הבחנות ודרכי ניתוח המקובלים ב[[תורת הספרות]] ולהשתמש בהן להבנת לשון התקשורת.

בשניםבשנותיו האחרונות עוסקעסק ניר בעיקר ביחסים שבין לשון ותרבות (כולל התרבות העממית). הוא חיבר חמישה ערכים לאנציקלופדיה "[[זמן יהודי חדש]]" <ref>"זמן יהודי חדש", כרך ב', [[כתר ספרים|הוצאת כתר]], 2007</ref>, בתוכם מבוא לפרק "העברית ולשונות היהודים" (ביחד עם [[רוביק רוזנטל]];

חיבר מבוא למילונו של רובירוביק רוזנטל "מילון הסלנג המקיף" בשם "השירה של האדם הפשוט"

במחקריו על הטקסט הזעיר הוא עוסקעסק בשימושים השונים ובאימפקט של טקסטים קצרים מאוד, כגון: סיסמאות תעמולה ופרסומת, פתגמים, כותרות, [[גרפיטי]], דבקיות רכב וכיוצא בזה. ניר מנתחניתח את המבנה והסמנטיקה של הטקסטים הללו , ובעיקר את השימוש בהם בשיח הציבורי