רבי ינאי – הבדלי גרסאות

עכברא הייתה עיר בגליל העליון, ובה הקים רבי ינאי את ישיבתו. בתלמוד הבבלי מכונה הישיבה "ביבֵּי רבי ינאי", ובתלמוד הירושלמי מופיע, לרוב, "בית רבי ינאי". בית מדרשו של רבי ינאי המשיך להתקיים גם לאחר מותו.‏‏<ref>הוכחה לכך נובעת מהתייחסותו של ‏ר' יונה - אמורא שחי בדור הרביעי שאחרי דורו של רבי ינאי: "חכם אני לדעת מבית ר' ינאי".‏</ref>

תלמידי ישיבתו של רבי ינאי לא רק למדו עימועמו תורה, אלא גם עבדו עם רבם בקרקעות שהיו בבעלותו. הם חיו יחדיו והתפרנסו מעבודתם אצל רבם, ובכך קיימו את העיקרון של שילוב מלאכה עם לימוד שהתבססה, בין השאר, על מסורת רבו של רבי ינאי - ר' יהודה הנשיא שאמר: "כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון".‏‏<ref>‏קיימת מחלוקת עתיקה ורחבה בין חכמים יהודים שונים סביב הנושא של שילוב תורה עם עבודה. ראו גם: [[תורה ועבודה]] ו[[נאו אורתודוקסיה]].‏</ref>

אחד הסיפורים הידועים על רבי ינאי הואמופיע זהבמדרש [[יקרא רבה]] פרשה ט': באחד הימים פגש רבי ינאי אדם הדור והזמינו להתארח בביתו. כשסעדו לבם שאל רבי ינאי שאלות את האורח והתבררשהתברר שהאורחכי אינו יודע מקרא ואינו יודעאו משנה והוא בעצם בור ועם-הארץ. בכעסו אמר רבי ינאי ביקש מהאורח להגיד: "אכל הכלב פיתופתו של ינאי", אבלוהאורח האורחהנעלב אמרהשיב לו: "ירושתי אצלך ואתה מונעה ממני", כלומר כל התורה שבה אתה בקיא רבי ינאי היא תורת ישראל, היאשניתנה ניתנהמורשה לכל בנילקהילת יעקב, וכלואינה אחדפרטית מעבירה הלאה כנחלה העוברת מדור לדורשלך. כששאל רבי ינאי אתשנבוך האורחמן מהםהמילים מעשיושהוטחו הטוביםבו שבזכותםוהכיר זכהבטעותו, לסעודשאל אצל רבי ינאי, ענהאת האורח שהוא מקפיד שלא לרכל על הבריות ומקפיד להשכין שלום ביניהןסגולותיו. אזהלה הביןסיפר רביעל ינאיהקפדתו שעלעל אףמחילת שאישעלבונות זהועל אינוהשכנת בקיאשלום בתורהבין יש לו דרך ארץ כלפי בני האדם וביקש ממנו סליחהנצים. המדרש מסתיים באמירהבהתפייסותו שקדמהשל דרךרבי ארץינאי לתורה.עם עלהאיש מדרשובאמירה זהשדרך נכתבוארץ ונכתביםקדמה מאמרים רביםלתורה.