דב גפונוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה קלה |
|||
שורה 1:
[[קובץ:בוריס גפונוב.jpg|ממוזער|בוריס גפונוב, מתוך עיתון [[דבר (עיתון)|דבר]]]]
'''דב בוריס פאנתלייביץ' גָפונוב''' ([[1934]] – [[י"ד באב]] [[תשל"ב]], [[1972]]) היה [[מתרגם]] [[יהודי]] מ[[גאורגיה]],
חתן [[פרס טשרניחובסקי|פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת]] ([[תשכ"ט]]-[[1969]]).
שורה 7:
אך הנישואים לא עלו יפה, והוא התגרש לבסוף מאשתו.
בשנים הבאות המשיך גפונוב ללמוד עברית מקריאה ומהאזנה ל[[קול ישראל]] בלבד, כיוון שלא היה בנמצא מילון. במקביל למד גם [[גאורגית]] ושפות נוספות. לאחר שנות עבודה רבות, שלח לישראל את התרגום ל[[אפוס]] "[[עוטה עור הנמר]]"
בעקבות תרגום היצירה זכה ב[[פרס טשרניחובסקי]] לתרגומי מופת,{{הערה|{{מעריב||פרס טשרניחובסקי יוענק מחר בתל-אביב|1969/06/23|01104}}}} אך לא הורשה לצאת מ[[ברית המועצות]] כדי לקבלו. למרות זאת, התרגום עורר הדים בגאורגיה. העיתונות לא יכלה לוותר על התפארות בתרגום תרבותם ברחבי העולם ודיווחה בהרחבה על התרגום. בעקבות הפרסום, הפך גפונוב לסמל בעיני הציונים במדינה ועורר [[יהדות גאורגיה|יהודים]] רבים לעליה. ב[[כותאיסי]] הוקם אתר הנצחה על שמו ברחוב שנקרא גם הוא על שמו <REF>[http://aia.iatp.org.ge/Eng/Streets%20And%20Areas/streets.htm ההיסטוריה של רחוב גפונוב בכותאיסי] באתר רחובות כותאיסי</REF>.
גפונוב היה אחד ממנסחי [[מכתב 18 המשפחות|המכתב ששלחו 18 פעילי עלייה מגאורגיה]] בשנת [[1969]], ביחד עם כמה מראשי המשפחות ל[[גולדה מאיר]] ולוועדת זכויות האדם של ה[[או"ם]]. המכתב, בשל פרסומו ברחבי העולם, גרם לשליטי [[ברית המועצות]] לאפשר את עליית [[יהדות גאורגיה|יהודי גאורגיה]] ל[[ישראל]], מה שהיה הסדק הראשון בהתנגדות הסובייטית ליציאה מהמדינה. יחסיו של גפונוב, שהיה יליד קרים וממוצא [[אשכנזים|אשכנזי]],
בחודשים שלאחר שליחת המכתב
אהבתו של דב גפונוב לשפה העברית משתקפת במכתב שכתב ל[[אברהם שלונסקי]]: "דעתי האיתנה היא שהעברית היא כלי כזה, שאין לך דבר בעולם שלא יראה בו כמו בכליו הראשון, ואולי יפה מזה".
| |||