אפקט ארובה

אפקט ארובה הוא הכינוי לתופעה פיזיקלית תרמודינמית של הסעת חומר גזי, בעיקר אויר וגזי בעירה ושריפה בתוך [[בניין (מבנה)|בניינים] וארובות. ההכוח המניע לתנועת הגז הוא ציפה הנובעת מהפרש בצפיפות החומר והלחות בין הפנים והחוץ של המבנה. ככל שהפרש הטמפרטורות גדול יותר וככל שהמבנה גבוה יותר, הכוח חזק יותר. התופעה מסייעת לאיוורור טבעי, ולבעירה. תופעה דומה בנוזלים נקראת בשם תרמוסיפון. באנגלית התופעה נקראת Stack effect, Flue-gas stack, Chimney effect

הסבר התופעה

הכח המניע הוא הציפה של גז חם על פני הגז הקר. ברוב החומרים צפיפות החומר יורדת עם עליית הטמפרטורה, כתוצאה הזורם הקל יותר עולה למעלה בכוח ששיעורו יחסי ישר להפרש בצפיפות החומר. הפרש הלחצים בין תחתית הארובה לאויר שבחוץ נקבע על ידי משוואת ברנולי

$P+\rho gh+{1 \over 2}\rho v^{2}={\mbox{constant}}$

כאשר:

• P - הלחץ בנקודה,
• $\rho$ - צפיפות הזורם בנקודה,
• g - תאוצת הכובד, ערכו ממוצע על פני הארץ 9.807 מטר לשנייה בריבוע,
• v - מהירות הזורם בנקודה,
• h - גובה הזורם בנקודה (ביחס למישור ייחוס שנקבע מראש).

במהירות נמוכה, שינוי הלחץ הוא

$\Delta P=g\left(\rho _{a}-\rho \right)\Delta h$

כאשר:

• $\rho$ - צפיפות בתוך הארובה או המבנה,
• $\rho _{a}$ - צפיפות מחוץ למבנה (ambient)

אם שינויי הלחץ האטמוספירי לגובה הארובה נמוך

$\rho ={\frac {P}{RT}}$

כאשר:

• T - טמפרטורה מוחלטת של הגז,
• R - קבוע הגזים

ומתקבל

:$\Delta P={P_{a}\;g \over R}{\bigg (}{\frac {1}{T_{o}}}-{\frac {1}{T_{i}}}{\bigg )}\Delta h$

כאשר:

• $P_{a}$ = הלחץ מחוץ לארובה
  
• $\Delta h$ = הפרש גבהים בין מישורי הייחוס או גובה הארובה
  
• $T_{0}$ = טמפרטורה מוחלטת (בקלווין או רנקין) מחוץ למבנה
  
• $T_{i}$ = טמפרטורה מוחלטת ממוצעת של הגז בתוך המבנה
  

נציב נתונים סטנדרטיים לאטמוספירה ולקבוע הגרוויטציה (במערכת היחידות הבינלאומית)

:$\Delta P={101,325\cdot 9.807 \over 287}{\bigg (}{\frac {1}{T_{o}}}-{\frac {1}{T_{i}}}{\bigg )}\Delta h=3474{\bigg (}{\frac {1}{T_{o}}}-{\frac {1}{T_{i}}}{\bigg )}\Delta h$

הספיקה נקבעת על ידי הנוסחה

:$Q=C\;A\;{\sqrt {2\;g\;h\;{\frac {T_{i}-T_{o}}{T_{i}}}}}$

• $A$ = שטח החתך של הארובה
  

ערך אופייני של C בארובות הוא 0.6 עד 0.7 הנוסחאות לא כוללות השפעות של שינוי הלחץ החיצוני, של חימום או קירור של הארובה או צינורות, של רוחות ועוד. במקרה של ארובות גבוהות או לחצי שריפה גבוהים, הנוסחאות שימושיות רק כקרוב.

שימושים ויישומים

ארובות

ארובה משמשת לשני תפקידים בו זמנית, האחד לסלק גזים שרופים ועשן מקמינים, תנורים, כבשנים, מנועים ועוד. והשני, משיכת האויר המשמש לבעירה. עוצמת המשיכה היא לפי הנוסחאות דלעיל. במקרים רבים הארובה היא הכוח המניע היחיד לאספקת אויר לבעירה. שימוש במפוחים ומשאבות מצמצם את תפקיד הארובה כמניע לאספקת האויר.

טיטאניק – ארובות ענק הן מאפיין של אמצעי הנעה של ראשית המאה ה-20

ככל שהארובה גבוהה יותר, משיכת האויר חזקה יותר. ארובות בגובה של מאות מטרים נבנות משיקולי איכות הסביבה, כדי שהגזים השרופים יתפזרו טוב יותר. ארובות בדרך כלל עטופות בבידוד תרמי, וזאת כדי שהגז באורבה לא יתקרר. כפי שרואים בנוסחאות, המשיכה של הארובה גבוהה ככל שהטמפרטורה בתוך הארובה גבוהה יותר. קירור הגז בארובה עלול להביא להיפוך כיוון הזרימה, עד כדי כניסת גזים שרופים חזרה לחלל הבעירה או לחדר בו נמצא הקמין. החתך האופייני לארובות גבוהות, הולך וקטן עם הגובה, הארובה נראית כמו קונוס קטום. התכנון הזה נובע משיקולים של מכניקת הזורמים ותרמודינמיקה, וגם, במידה פחותה, משיקולים של חוזק המבנה. הגז עולה בארובה אל האויר הפתוח, שהוא בלחץ נמוך יותר מאשר בבסיס הארובה, ירידת הלחץ גורמת לקירור האויר , ובהתאם אפקט הארובה נחלש. הצרת החתך שומרת על לחץ מספיק גבוה כדי שהטמפרטורה לא תרד יותר מדי.

ביניינים

מכיוון ובניין בדרך כלל אינו אטום, הרי שבמזג אויר חם תיווצר תנועת אויר מחלקו התחתון של הבניין אל עבר הגג התופעה מורגשת במיוחד בימים חמים – תנועה של אויר קריר במעלה המדרגות. המבנה האופייני של חאן (מבנה) נועד להשיג איוורור טבעי. השמש מכה על חצר החאן, האוויר החם עולה ויוצא מתחום החאן, כי מעל החצר אין גג, ובמקומו, מהפתחים שבהיקף החאן, נכנס אויר קר יותר. משב הרוח מקל על עומס החום.

חאן אל-עומדאן בעכו

התפשטות אש ועשן

תכנון בניינים לבטיחות אש ולמקרי שריפה חייב להתחשב בתופעה.

יישומים נוספים

• ארובת שרב,
• ארובת שמש Solar_chimney,
• Solar_updraft_tower