ישכר דב וייס

יִשכר דֹב ויִס (כ"ב באב ה'תרמ"ו, 23 באוגוסט 1886 - ב' בשבט ה'תשכ"ג, 27 בינואר 1963) היה תלמיד חכם שנולד בעיירה אלשו-ורצקה (אז הונגריה), לאביו רבי שמואל צבי ולאמו רבקה מרים. השתייך לחסידות ספינקא, התחנך בחדרים ובישיבות ועסק במסחר בינלאומי. היה הפעיל הציוני היחיד במשפחתו בת שלוש עשרה הנפשות, ובזכות עלייתו לארץ, ניצל מן השואה. בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, שירת בצבא האוסטרו הונגרי. היה פעיל לאומי לפני קום המדינה ופעיל ציבור לאחריתה. בשנת ה'תרע"ב נדד לעיר סטניסלבוב (אז פולין), נישא לרבקה רחל בת רבי יעקב שומר, ולאחר מכן השתקע בעיר ושם כיהן כראש הקהילה. מחבר ספר ליקוטי הפירושים לפרשיות השבוע - "בסוד שיח התורה".

קובץ:Http://photos.geni.com/p13/14/ad/b3/e7/5344483ad4edd46b/berish large.jpg

תולדותיו

מגיל צעיר השתוקק ישכר דב לעלות לארץ ישראל, וניכר עליו שהיה ציוני. בשל התנגדות הוריו, נאלץ ללמוד עברית בחשאי, ולנדוד לסטניסלבוב. בהגיעו לשם, היה חסר אמצעים, ובלית ברירה השתמש בבית הכנסת כמחסה לילה. שם ביקש מהמתפללים שיעזרו לו במציאת שידוך, וכך הכיר את רבקה רחל ולאחר הסכמת אביה נישא לה. בחלוף השנים, כיהן שם כראש הקהילה והקים מוסדות חינוך עבריים.

פעילותו הציונית לפני קום המדינה

ישכר דב היה חבר בהנהלת הועד הלאומי היהודי במערב אוקראינה, חבר המועצה הארצית של המזרחי בגליציה המזרחית וראש המזרחי בסטניסלבוב. בשנת ה'תרפ"ה הוזמן לפתיחת האוניברסיטה העברית ובאותה שנה קנה חלקת אדמה בארץ לחלק מיהודי סטניסלבוב. ישכר דב ייצג את המזרחי בקונגרסים הציוניים ה-15, ה-20 וה-22. בשנת ה'תרצ"ד עלה עם אשתו וילדיו לארץ והתגורר בתל אביב, ולאחר מכן בירושלים.

פעילותו הציבורית לאחר קום המדינה

בשנותיה הראשונות של הישראל|מדינה]], כיהן ישכר דב כמנכ"ל משרד הדתות הראשון, ולאחר מכן כיו"ר ועדת התלונות במשרד ראש הממשלה.

עיסוקיו ביהדות

ישכר דב היה חבר הנהלה וגזברה של מפעל התורה.

חיבוריו

ישכר דב חיבר ספר ליקוטי פירושים לתורה שהודפס בשני חלקים (רק החלק הראשון יצא לאור בהוצאה מסחרית) לאחר מותו ע"י משפחתו.