יעקב גנס – הבדלי גרסאות

ה[[מחתרת]] המרכזית בגטו וילנה נקראה "פֿאַראײַניקטע פאַרטיזאַנער אָרגאַניזאַציע" - FPO - [[ארגון פרטיזנים מאוחד]]. מאז הקמתה, לא התרחשו התנגשויות בין מנהלת הגטו, קרי היודנראט והמשטרה, ובין המחתרת. תקופת השקט היחסי הזו נגרמהנשמרה בשל כךהיות שהאידאולוגיות של שני הגופים לא התנגשו. מצד אחד, המחתרת רצתה להתחזק, וכך שקט עם מוסדות הגטו העניק לה את האפשרות לצבור נשק ולגייס תומכים. מצד שני, היודנראט לא ראה צורך במאבק במחתרת כל עוד היא לא פועלת נגדו, וכל עוד היא לא פוגעת בפרודוקטיביות הגטו, שלפי גנס הייתה מקור חייו של הגטו. הוא אף הזמין חברי מחתרת למועדון הפוליטי שהקים בביתו.

והנה, באביב 1943 החל מאבק פוליטי אלים בין גנס והמחתרת. הסיבה לכך היאהייתה מעצרם של יהודים על ידי אנשי ביטחון נאצים על רקע רכישת נשק, וכן הלשנות רבות על יהודים שביקשו לקנות נשק. משטרת הביטחון (ה[[אס דה]]) הזהירה את גנס באופן ברור מההשלכות של פעולות המחתרת. הוא ראה בכך סכנה לקיום הגטו, ומעתה והלאה ביקש לפגוע במחתרת. ב-[[15 במאי]] באותה שנה נשא נאום בפני השוטרים היהודים, שחלקם היו חברים במחתרת:

יחסו של גנס למחתרת בגטו וילנה היה דו-ערכי. מחד, טען שביום שבו יחוסל הגטו יצטרף למורדים, ומאידך, נאבק במחתרת פן זו תמיט חורבן על הגטו ויושביו. בהתאם לכך טען כי פעולות המחתרת הן לגיטימיות אך ורק כאשר חיסול הגטו ידוע וברור לכל.

גנס לא זכה לממש את דברו בדבר הצטרפות למחתרת ביום חיסול הגטו כיוון שנרצח קודם לכן. עם זאת, ביקש לשתף פעולה עם הנאצים כדי שאלו לא יחסלו את הגטו. לכן, הוא הסכים לבקשתם להסגיר את לוחם ומפקד המחתרת, [[יצחק ויטנברג]], וכשהצליח ויטנברג להימלט ממעצרו, דרש בפני ההמון להסגירו כדי למנוע את חיסול הגטו, ואכן, ויטנברג הוסגר לנאצים, עונה קשות וכנראה שהתאבדהתאבד בכלא.