ארתור מנחם הנטקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 5:
ארתור מנחם הנטקה נולד ב[[ברלין]], תחת השם ארתור הנטקה, וקיבל חינוך מסורתי. הוא למד ב[[אוניברסיטת ברלין]] וב[[אוניברסיטת פרייבורג]], והוסמך כ[[דוקטור למשפטים]]. עם תום לימודיו הוא התמחה ב[[עורך דין|עריכת דין]], ובשנת 1900 פתח [[משרד עורכי דין|משרד לעריכת דין]] משלו.
כסטודנט הוא התקרב לרעיון הציוני, ובשנת [[1893]] היה בין מייסדי "החברה היהודית ההומאניטרית", ארגון יהודי לאומי בברלין. בהמשך הוא הצטרף להסתדרות הציונית והחל משנת 1901 היה ציר לכל הקונגרסים הציוניים. בשנת 1903 הוא נבחר לחבר הדירקטוריון של [[הקרן הקיימת]] תפקיד בו נשא עד שנת 1928. בשנת 1910 הוא נתמנה ליושב ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה, תפקיד אותו החזיק עד 1920. בשנת 1911 נבחר לחבר [[ההנהלה הציונית]] ב[[ברלין]]. עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] העביר יחד עם [[אוטו ורבורג]] את ההנהלה הציונית לקופנהגן, שהייתה נייטרלית, ובמקביל לעבודתו הציונית עסק בעזרה ל[[יהודי מזרח אירופה]] שהיו תחת כיבוש גמני ובהשתדלות אצל הגרמנים להשפיע על [[האימפריה העות'מאנית|הטורקים]] שלא להחריב את היישוב היהודי בארץ ישראל. הוא התנגד להקמת [[הגדוד העברי]] בגלל פגיעתה ב[[מדינה נייטרלית|נייטרליות]]. הוא קיבל בשמחה את [[הצהרת בלפור]] ופעל לקבלת הצהרות מקבילות מידי [[מעצמות המרכז]].
בשנת [[1919]] יזם את הקמת [[הארכיון הציוני המרכזי]]. עם הקמת [[קרן היסוד]] נתמנה לראש מחלקת הקרן במרכז אירופה. בשנת [[1926]] נתמנה ל[[דירקטור]] ב[[קרן היסוד]] ו[[העלייה הרביעית|עלה]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] בה התמקמה הלשכה המרכזית של הקרן. בשנת [[1933]] נתמנה לעמוד בראש [[קרן היסוד]]. במסגרת תפקידו זה נדרש להתמודד עם [[הסכם העברה|סוגיית העלאת]] [[יהודי גרמניה]] לאחר [[עליית הנאצים לשלטון]].
| |||