תגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואה – הבדלי גרסאות

 

== שליחים לארצות נייטרליות ==

* [[איסטנבול]]: מיקומה של העיר בגשר בין אירופה לאסיה ב[[מדינה נייטרלית]] הפך אותה למשמעותית מבחינת אפשרויות הצלה. ועד שנת 1941 הייתה נתיב עליה לישראל לפליטי פולין בברית המועצות. לאחר הפסקת עלייה זו הופסקה במידה ניכרת פעילות נציגות הסוכנות היהודית במקום, ורק לאחר המפנה בנובמבר 1942 החלו שליחויות הצלה למקום. השליחים הבולטים היו [[וניה פומרנץ]] מ[[הקיבוץ המאוחד]], [[חיים ברלס]] ממחלקת העלייה של הסוכנות ו[[מנחם בדר]] מ"[[השומר הצעיר]]". בסך הכול פעלו בעיר 14 שליחים מטעם פלגים פוליטיים שונים, מחלקות שונות בסוכנות היהודית, [[המוסד לעליה ב']], [[ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י]] והתאחדויות עולים, תוך חיכוכים בלתי פוסקים על רקע דאגה לחוג מסוים בעם היהודי. דוד בן-גוריון אמר על התנהלות זו: "אין אנחנו מסוגלים עוד לפעול כעם אחד והרי אין כאן עיניינם פוליטיים שנויים במחלוקת אלא שאלת ההצלה".<ref>דברי בן-גוריון בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית ביום 5.3.1944.</ref> שליחי הסוכנות היהודית יצאו ל[[איסטנבול]] ול[[ז'נבה]] בניסיון להציל יהודים מאירופה הכבושה. ברלס, שוב ואחרים הצליחו בעבודת נמלים להציל עשרות יהודים ולהעביר חבילות מזון ותמיכה כספית למספרים גדולים יותר.