תורת הגלים (בלשנות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עוד הגהה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
{{בבדיקה}}
ב[[בלשנות השוואתית]], תורת הגלים היא תורה הנותנת הסברים משלימים או חלופיים להסברים שמדמים את ה[[אבולוציה של השפה]] ל[[אבולוציה]] של ה[[ביולוגיה|עולם החי]].{{הערה|ראו: אברהם בן יוסף '''מבוא לתולדות הלשון העברית''', אור-עם, תל אביב, 1981.}}{{הערה|[ http://grammar.ucsd.edu/courses/lign150/variation-tree-wave.pdf]}} בהקשר זה, פירוש המילה "גל" הוא דחף תרבותי לשינוי השפה עקב יצירת קשרי תרבות עם דוברי שפה אחרת.{{הערה|[http://prezi.com/_uvdnnm68kkl/wave-model-for-language-change]}} זאת ועוד: רואה באירועים תרבותיים נקודתיים מקור לשינוי לשוני, שמגיע גלים-גלים אל האוכלוסיות הסובבות כמו שזריקת אבן למים שקטים מפיצה אדווה. את הבסיס הרעיוני לתורת הגלים הבלשנית הגה הבלשן הגרמני [[יוהנס שמידט]] (Johannes Schmidt), בשנת 1872.
 
תורת הגלים טוענת שמקור ההשראה העיקרי של הבלשנות ההשוואתית, בתחילת דרכה, גרם לה לראות תמונת עולם חלקית ביותר בנוגע להתפתחות ה[[שפה טבעית|שפות]] הטבעיות. מקור השראה זה היה האבולוציה של החי. דהיינו, הבלשנים דימו את מערכת המידע של השפה הטבעית למערכת המידע התורשתית של [[מין טקסונומי]]. דימוי זה בעייתי, משום שהמידע התורשתי של מין טקסונומי מוגן כמעט לחלוטין מעירוב עם מידע תורשתי של מין טקסונומי אחר. לעומת זאת, שפות טבעיות בעלות מידת שוני כלשהי דווקא נוטות לשאול זו מזו מילים, מושגים, דימויים, דרכי הגייה ואפילו מבנים דקדוקיים.
 
על פי תורת הגלים, המסקנות השגויות ממקור ההשראה הביולוגי היו הצגת קבוצות שפות רבות כאילו כולן התפתחו, בהכרח, משפה קדומה משותפת ([[פרוטו-שפה]]), שרק בחלק מהמקרים אכן הייתה קיימת באמת. בנוסף, השפות מוצגות כאילו הן רק הולכות ומתפצלות, מתגוונות ומשתנות מאם קבוצת השפות. כאילו הן לעולם לאאינן מתאחדות ולעולם לאאינן מושפעות, משום גורם אחר מלבד אותה אם קדומה {{דרוש מקור}}. לדוגמה: תורת הגלים הבלשנית מטילה ספק בקיום השפה הפרוטו-כנענית. היא טוענת שעמים דוברי להגים שמיים שונים שהתיישבו יחדיו באזור ה[[לבנט]], הושפעו זה מאופן דיבורו של זה, כמו גםוכן מאופן דיבורם של עמי הים שעמם סחרו.
 
דוגמה שנייה: יוהנס שמידט טען ש[[מעתק הגאים]] מתרחש במקביל בשפות קיימות, ואינו מוכיח אם קדומה אחת לשפות אלה. הוא חיזק את טענתו זו בעזרת מספר היוצאים מן הכלל למעתק מסוים, מלטינית לצרפתית, בניבים שונים של הצרפתית. המעתק הוא מ-C בלטינית, שנשמעת כמו כּ' דגושה ל-CH בצרפתית, שנשמעת כמו שׁ' ימנית. כך, לדוגמה, המילה "חדר" בלטינית היא "קַמֶרַה" ובצרפתית תקנית היא "שַׁמְבְּר". אולם בניב הצרפתית של חבל [[נורמנדי]] אומרים "כַּמְבְּרֶה". חבל נורמנדי רחוק ממרכז צרפת וממרכז אירופה ומהווה חצי אי בתוך [[תעלת למנש]]. שמידט טען שנורמנדי הייתה פחות חשופה לגורם התרבותי שיצר את השוני הלשוני הנ"ל. (חוקר אחר, Trudgill, טען שככלל, מעתקים מגיעים מוקדם יותר ובאופן שלם יותר לניבים של מקומות יישוב מרכזיים יותר).
 
דוגמה הפוכה: מהרבה בחינות, ה[[ערבית ספרותית|ערבית הקלסית]] היא השפה הדומה ביותר למודל השפה ה[[פרוטו-שמית]]. למשל, מכלל השפות השמיות, דווקא הערבית הקלסית שמרה על מרבית עיצורי הפרוטו-שמית. זאת למרות שלפי ממצאים [[ארכיאולוגיה|ארכיאולוגיים]], הערבית הקלסית התגבשה בסביבות שנת 500 לספירה הנוצרית[https://www.safa-ivrit.org/history/protosemite.php] – זמן רב אחרי שהרבה שפות שמיות (כגון ה[[אכדית]], ה[[פיניקית]] או ה[[עמונית]]), שפחות דומות למודל המקור, כבר התפתחו ואפילו מתו. ההסבר של תורת הגלים הוא שהערבית הקלסית התפתחה במקום בו היה לדובריה מגע כמעט אך ורק עם דוברי להגים שמיים רבים ושונים. דהיינו, לפי תורת הגלים, הערבית הקלסית היא השפה השמית המובהקת ביותר, בשל חוסר השפעות חיצוניות, לעולם הלהגים השמיים.