ישראל בצר – הבדלי גרסאות

ב-[[1907]] [[העלייה השנייה|עלה לארץ ישראל]] והיה ממובילי תנועת "החורש" ששאפה "ליצור שכבת איכרים עובדי אדמה ופשוטים". הצטרף ל[[חוות כנרת]], אך עקב סכסוך עם מנהל החווה, האגרונום [[משה ברמן]], נטש את המקום ביחד עם חלק מהעובדים{{הערה|הרקע לסכסוך היה נטייתו של ברמן למסור עבודות חקלאיות לערבים}}. לאחר שיחות עם ד"ר [[ארתור רופין]] נחתם חוזה לשנה שהנוטשים יהוו קולקטיב (ללא מנהלים) בשם "קבוצת הכיבוש" וייעבדו את אדמות אום ג'וני{{הערה|האדמות שנמסרו לקבוצה היו באיזור שמעבר לירדן}} תמורת חלק מהיבול. וכך בדצמבר [[1909]] עברה הקבוצה מחוות כנרת לאום ג'וני והחלה לעבד את האדמות שלשפת הכנרת{{הערה|בנוסף לישראל ושפרה בצר, כללה הקבוצה גם את [[אליעזר שוחט]], [[חיים צימרמן]], [[צבי נדב]], [[משה קריגסר]], ו[[ישראל בלוך]]}}{{הערה|הקבוצה הקימה במקום את המבנה המפורסם שצילם [[אברהם סוסקין]]}}. לאחר שנה התפרקה הקבוצה והוחלפה על ידי [[הקומונה החדרתית]]{{הערה|הקומונה החדרתית כללה את [[תנחום תנפילוב]], [[ישראל בלוך]], [[יוסף אלקין]], [[שרה מלכין]], [[יוסף ברץ]], [[מרים אוסטרובסקי-ברץ]], [[יוסף בוסל]], [[צבי יהודה זלצמן]], [[חיים צודיקוב]], [[יהושע אקר]], [[אהרון יוסילביץ]] ו[[ירוחם קליבנוב]]}} שקראה למקום [[דגניה א'|דגניה]]. בתקופת השהיה באום ג'וני התחתן ישראל.

 

 

ב-[[1920]] עזבו ישראל ושפרה את מרחביה והיו שותפים להקמת המושב השיתופי הראשון נהלל. במושב זה חיו כל חייהם ועסקו בחקלאות. ישראל היה פעיל בוועדות שונות ותקופה מסוימת אף שימש בתור מוכתר הכפר.