נחום ברוך גינצבורג – הבדלי גרסאות

נחום ברוך גינצבורג בנו של הרב צמח דוד גינצבורג, נולד ב[[פוניבז']] בשנת [[1882]]. היה מוכר כבר בצעירותו במהירות הבנתו ובזכרוןובזיכרון טוב; הוא התייתם בגיל צעיר והרב [[נפתלי הרץ קרמר]] מחבר הספר "נועם המצוות", גידל אותו ולימד אותו את ראשית לימודיו. ומאוחר יותר אצל הרב שלמה עזרא מעהר. בשלב מסוייםמסוים נסע ללמוד ב[[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלבודקה]]. כשחזר לפוניבז' התקרב לרב העיירה רבי [[יצחק יעקב רבינוביץ' (פוניבז')|יצחק יעקב רבינוביץ]] ולמד אצלו. רבו זה, יחד עם הרב [[אליעזר גורדון]] רבה של [[טלז]] וראש [[ישיבת טלז|הישיבה בה]], [[סמיכה לרבנות|סמכו אותו לרבנות]].

בשנת [[1939]], לאחר כיבוש פולין על ידי [[גרמניה הנאצית]] דאג לארח ביאנובה את תלמידי ורבני [[ישיבת סלוצק - קלעצק]]. עם כניסת הגרמנים לעיר ב־[[26 ביוני]] [[1941]], הובל כהתעללות יחד עם רב נוסף בכיכר השוק המקומי כשהם מוכרחים להחזיק דגל אדום סובייטי לצרכילצורכי תעמולה, המעמד צולם. עם התארגנות הגרמנים לניצול יהודי העיר לעבודה, החלה [[משטרת העזר הליטאית]], שפעלה בחסות ה[[נאצים]], בחטיפת גברים יהודים, וב[[ביזה]]. ביולי של אותה שנה חוייבוחויבו היהודים לשאת [[טלאי צהוב]] ונדרש מהם [[כופר]] בסך 150,000 [[רובל]], הרב גינזבורג, כנציג הקהילה ניסה להסביר שלאחר שנתיים של כיבוש רוסי לא נותר בידי היהודים כסף. בתגובה הוא נלקח כ[[בן ערובה]]{{הערה|[http://horabis.blogspot.co.il/search/label/%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%94 רבנים שנספו בשואה: יאנובה]. לפי פון לעצטן חורבן, מס' 10, עמ' 66,67; יהדות ליטא, עמ' 38; פנקס הקהילות, ליטא, עמ' 127, 336, 337 , 464 ,578; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ' 104, 205; אשרי, חורבן ליטע, עמ' 255-256; והמקור שבפרק "לקריאה נוספת".}}. לאחר שחזר מן המעצר שבו עבר התעללות קשה, נלקח ביום [[ח' באב]] [[תש"א]] יחד עם שרידי הקהילה ונרצח בידי פשיסטים ליטאים. מקום קבורתו לא נודע בתחילה, אך בסתיו [[1944]], זיהתה אחת מתושבות העיר את רוצח בעלה, שרצח גם את רב העיר, ובעזרתו התגלתה גופתו ונקברה.