פתיחת התפריט הראשי

נחום ברוך גינצבורג

רבי נחום ברוך גינצבורג (תרמ"ב 1882, פוניבז' - ח' באב תש"א 1 באוגוסט 1941, יער ליד יאנובה), היה רב ליטאי. רבה האחרון של העיר יאנובה לפני השואה, ראש אגודת הרבנים בליטא, ומחבר סדרת הספרים "מקור ברוך".

הרב נחום ברוך גינצבורג
Nahum Boruch Ginsburg.jpg
לידה 1882
תרמ"ב
פוניבז'
נרצח 1 באוגוסט 1941 (בגיל 59 בערך)
ח' באב ה'תש"א
יער ליד יאנובה
השתייכות יהדות ליטא
תפקידים נוספים רבה של יאנובה, נשיא אגודת הרבנים בליטא
רבותיו רבי יצחק יעקב רבינוביץ
חיבוריו "מקור ברוך"

ביוגרפיהעריכה

נולד בפוניבז' לרב צמח דוד גינצבורג. היה מוכר כבר בצעירותו במהירות הבנתו ובזיכרון טוב; הוא התייתם בגיל צעיר והרב נפתלי הרץ קרמר מחבר הספר "נועם המצוות", גידל אותו ולימד אותו את ראשית לימודיו. ומאוחר יותר אצל הרב שלמה עזרא מֵר[1]. בשלב מסוים נסע ללמוד בישיבת סלבודקה. כשחזר לפוניבז' התקרב לרב העיירה רבי יצחק יעקב רבינוביץ ולמד אצלו. רבו זה, יחד עם הרב אליעזר גורדון רבה של טלז וראש הישיבה בה, סמכו אותו לרבנות.

זמן קצר לאחר פטירת רבה של העיירה הליטאית אופינה - הרב יהושע ליב שטיין - התארס עם בתו. הם נישאו בשנת תרס"ג, וגינצבורג הצעיר בן ה־21 התמנה על מקום חותנו כרב העיירה. במשך הזמן נעשה רבי נחום ברוך גינצבורג דמות בולטת בין רבני ליטא, ושימש כרבן של עיירות נוספות: וירז'ן, וקיברט. הוא לא הסתגר בארבע אמותיו, ובמקביל לכתיבת חידושיו שנדפסו מאוחר יותר בספריו, עסק בהיבטים נוספים של חיי הקהילה בעיירות בהן פעל, הרביץ תורה לבני הקהילות ושידל אותם להקפדה על ההלכה. בסוף תקופת קיברט, הביא לדפוס את ספרו "מקור ברוך" חלק א', שהקנה לו מעמד יוקרתי בישיבות הליטאיות.

בשנת 1930 התמנה כרבה של העיר יאנובה, משרה בה שימש עד להרצחו בשואה. הוא בא בכתובים עם גדולי חכמי דורו, כמו: רבי יצחק יעקב רבינוביץ'[2], ועם בני דורו, כמו: רבי משה רוזין[3]. ביאנובה הדפיס את החלק השני בסדרת ספריו "מקור ברוך". הוא התמנה לשמש כיושב ראש אגודת הרבנים בליטא, ובתפקידו זה עסק במטלות ציבוריות שונות. הכרך השלישי של "מקור ברוך", וספר על מסכת נידה, היו מוכנים אצלו לדפוס, אך לא הספיק להדפיסם.

בשנת 1939, לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית דאג לארח ביאנובה את תלמידי ורבני ישיבת סלוצק - קלעצק. עם כניסת הגרמנים לעיר ב־26 ביוני 1941, הובל כהתעללות יחד עם רב נוסף בכיכר השוק המקומי כשהם מוכרחים להחזיק דגל אדום סובייטי לצורכי תעמולה, המעמד צולם. עם התארגנות הגרמנים לניצול יהודי העיר לעבודה, החלה משטרת העזר הליטאית, שפעלה בחסות הנאצים, בחטיפת גברים יהודים, ובביזה. ביולי של אותה שנה חויבו היהודים לשאת טלאי צהוב ונדרש מהם כופר בסך 150,000 רובל, הרב גינזבורג, כנציג הקהילה ניסה להסביר שלאחר שנתיים של כיבוש רוסי לא נותר בידי היהודים כסף. בתגובה הוא נלקח כבן ערובה[4]. לאחר שחזר מן המעצר שבו עבר התעללות קשה, נלקח ביום ח' באב תש"א, 1 באוגוסט 1941, יחד עם שרידי הקהילה ונרצח בידי פשיסטים ליטאים. מקום קבורתו לא נודע בתחילה, אך בסתיו 1944, זיהתה אחת מתושבות העיר את רוצח בעלה, שרצח גם את רב העיר, ובעזרתו התגלתה גופתו ונקברה.

לקריאה נוספתעריכה

  • אפרים אשרי, "הרב ר' נחום ברוך גינצבורג - ינובה", בתוך: יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה, חלק שני, עמ' 149–152, ניו יורק ה'תשי"ז.

קישורים חיצונייםעריכה

ספריו

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אחיו של אהרן שכניאל מר, אביו של גדעון מר. הרב שלמה עזרא מר שנודע בקנאותו, ניתק את קשריו עם אחיו הרופא והמתבולל ולא הסכים לקבל ממנו תמיכה כספית. וינגורט, להלן "קישורים חיצוניים", עמ' תתקח.
  2. ^ ראו: יצחק יעקב רבינוביץ', ‏זכר יצחק, מוהדר בידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, ה'תש"ם, סימן מח וסימן נ.
  3. ^ ראו: משה רוז'ין, ‏נזר הקודש ושו"ת, ניו יורק תשי"ג, סימן סג.
  4. ^ רבנים שנספו בשואה: יאנובה. לפי פון לעצטן חורבן, מס' 10, עמ' 66,67; יהדות ליטא, עמ' 38; פנקס הקהילות, ליטא, עמ' 127, 336, 337, 464 ,578; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ' 104, 205; אשרי, חורבן ליטע, עמ' 255-256; והמקור שבפרק "לקריאה נוספת".