נחום ברוך גינצבורג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ ←‏ביוגרפיה: , תיקון קישור לפירושונים
שורה 27:
בשנת [[1930]] התמנה כרבה של העיר [[יאנובה]], משרה בה שימש עד להרצחו בשואה. הוא בא בכתובים עם גדולי חכמי דורו, כמו: רבי יצחק יעקב רבינוביץ'{{הערה|ראו: {{HebrewBooks|יצחק יעקב רבינוביץ'|זכר יצחק|14487|מוהדר בידי הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא]], ה'תש"ם|ללא}}, סימן מח וסימן נ.}}, ועם בני דורו, כמו: רבי [[משה רוזין]]{{הערה|ראו: {{HebrewBooks|משה רוז'ין|נזר הקודש ושו"ת|10065|ניו יורק תשי"ג|ללא}}, סימן סג.}}. ביאנובה הדפיס את החלק השני בסדרת ספריו "מקור ברוך". הוא התמנה לשמש כיושב ראש אגודת הרבנים בליטא, ובתפקידו זה עסק במטלות ציבוריות שונות. הכרך השלישי של "מקור ברוך", וספר על [[מסכת נידה]], היו מוכנים אצלו לדפוס, אך לא הספיק להדפיסם.
 
בשנת [[1939]], לאחר כיבוש פולין על ידי [[גרמניה הנאצית]] דאג לארח ביאנובה את תלמידי ורבני [[ישיבת סלוצק - קלעצק]]. עם כניסת הגרמנים לעיר ב־[[26 ביוני]] [[1941]], הובל כהתעללות יחד עם רב נוסף בכיכר השוק המקומי כשהם מוכרחים להחזיק דגל אדום סובייטי לצורכי תעמולה, המעמד צולם. עם התארגנות הגרמנים לניצול יהודי העיר לעבודה, החלה [[משטרת העזר הליטאית]], שפעלה בחסות ה[[נאצים]], בחטיפת גברים יהודים, וב[[ביזה]]. ביולי של אותה שנה חויבו היהודים לשאת [[טלאי צהוב]] ונדרש מהם [[כופר נפש|כופר]] בסך 150,000 [[רובל]], הרב גינזבורג, כנציג הקהילה ניסה להסביר שלאחר שנתיים של כיבוש רוסי לא נותר בידי היהודים כסף. בתגובה הוא נלקח כ[[בן ערובה]]{{הערה|[http://horabis.blogspot.co.il/search/label/%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%94 רבנים שנספו בשואה: יאנובה]. לפי פון לעצטן חורבן, מס' 10, עמ' 66,67; יהדות ליטא, עמ' 38; פנקס הקהילות, ליטא, עמ' 127, 336, 337 , 464 ,578; יהדות ליטא, תמונות וציונים, עמ' 104, 205; אשרי, חורבן ליטע, עמ' 255-256; והמקור שבפרק "לקריאה נוספת".}}. לאחר שחזר מן המעצר שבו עבר התעללות קשה, נלקח ביום [[ח' באב]] [[תש"א]], [[1 באוגוסט]] [[1941]], יחד עם שרידי הקהילה ונרצח בידי פשיסטים ליטאים. מקום קבורתו לא נודע בתחילה, אך בסתיו [[1944]], זיהתה אחת מתושבות העיר את רוצח בעלה, שרצח גם את רב העיר, ובעזרתו התגלתה גופתו ונקברה.
 
==לקריאה נוספת==