שולמית וולקוב – הבדלי גרסאות

המאמץ הרפורמטורי של תקופת ההשכלה בא כאן לידי ביטוי מיוחד. מיד עם תחילתו נוצרו גם האסכולות השונות בתחום הנדון, אלה המצודדים בפיתוח שפת סימנים ואלה הטוענים לצורך ללמד חרשים לדבר בשפת החברה בה הם חיים. ההתעניינות החדשה בחרשים הייתה תופעה כלל אירופית, מרוסיה, עבור בגרמניה, בצרפת ובספרד ועד לאנגליה, אירלנד וסקוטלנד. מאמר מקיף בתחום זה ראה אור ב[[כתב עת|כתב העת]] [[היסטוריה (כתב עת)|היסטוריה]]{{הערה|1=, "החרשים כקבוצת מיעוט: ראשית המאבק על שפת הסימנים", '''[[היסטוריה (כתב עת)|היסטוריה]]''', מס 1, 1998 }}. מבט רחב יותר על תחום זה מצוי בכרך שערכה "מיעוטים, זרים ושונים: קבוצות שוליים בהיסטוריה".{{הערה|1='''מיעוטים, זרים ושונים: קבוצות שוליים בהיסטוריה''', בהוצאת מרכז זלמן שזר, 2000.}}

 

זהו שם ספרו של [[סבסטיאן הפנר]] שתרגמה שולמית וולקוב{{הערה|1='''סיפור של גרמני 1914-1933''' / [[סבסטיאן הפנר]] ; תרגום מגרמנית, הערות ואחרית-דבר שולמית וולקוב ‬; תל אביב : [[הוצאת חרגול]], תשס"ב 2002 }}. זהו ספר זכרונות המגולל את סיפורו של גרמני לא-יהודי שחווה את השנים בין מלחמת העולם הראשונה, בה היה עדיין ילד, ועד לעליית הנאצים לשלטון. הוא מתבונן במתרחש בעין ביקורתית ובאופן מקורי ומאיר עיניים. הספר היה רב מכר בגרמניה ומקנה פרספקטיבה מיוחדת על תקופת [[רפובליקת ויימאר|הרפובליקה הווימארית]] כולה ועל תהליך עלייתם של הנאצים לשלטון.