פרשת דיר יאסין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←הקרב: הסרת משפטים להם נדרש מקור כבר זמן רב |
|||
שורה 46:
במהלך הקרב, לאחר שלוחמי אצ"ל ולח"י לא הצליחו לכבוש את בית [[מוכתר]] הכפר, חבר אליהם כוח של ארבעה אנשי [[פלמ"ח]] עם [[מרגמה|מרגמת]] 2 אינץ', שירתה על הבית בניסיון להכניעו, אך גם ניסיון זה לא הועיל והלוחמים הערבים המשיכו להילחם גם לאחר שרוב הכפר נכבש ותושביו ברחו או נכנעו{{הערה|שם=גלבר}}. בצהרי יום שישי תוגברו התוקפים ב-12 אנשי פלמ"ח מלווי שיירות, שהיו חמושים בשתי מרגמות 52 מ"מ ובשלושה מקלעים. הם פעלו בכפר וכבשו בתים, עד ששאלתיאל פקד עליהם לעזוב את הכפר. על אף שמטרת המבצע הייתה לכבוש את הכפר ולפנות את האוכלוסייה ממנו, התפתחו הדברים לכדי קרב, שבמהלכו נהרגו רבים מתושבי הכפר, ובהם נשים וילדים. ללוחמי האצ"ל והלח"י, שלא היו מאומנים או מנוסים בלחימה ביום ובתקיפה של כפר ערבי, נגרמו 5 הרוגים ו-14 פצועים{{הערה|שם=גלבר}}.
תוך הקרב ברחו מאות מבין תושבי הכפר לשכונת עין כרם. אלה שנותרו בכפר, נכנעו ונלקחו בשבי. השבויים, רובם נשים וילדים, הוסעו במשאיות למזרח ירושלים, שם נמסרו לידי הערבים. האצ"ל חשש כי חיל האוויר הבריטי יתקוף את הכפר והודיע להגנה כי לא יוכל להחזיק בו. ראש משלחת הצלב האדום, ז'אק דה-רנייה, הגיע לכפר ב-11 באפריל בבוקר עם אמבולנס ומשאית, לפי בקשת הערבים. לאחר סיור בכפר הוא תבע להעמיס על המשאית גופות של הרוגים ויצא מהכפר תוך שחילץ שתי ניצולות: ילדה וזקנה{{מקור}}. לאחר שהערבים סירבו לקבל את הגופות החזירן לאחר 24 שעות לדיר יאסין, וביקש מהנוכחים לקוברן בקבר אחים כדי שלא תפרוץ מגפה, אך במקום לקוברן הם ניסו להיפטר מהן בהצתתן באש{{מקור}}. שלושה ימים לאחר הקרב החליפה את כוחות האצ"ל, שחששו מתגובה בריטית, יחידת [[גדנ"ע]] של ההגנה בפיקודו של [[יהושע אריאלי]] והם קברו את הגופות שנשארו בכפר{{הערה|1=אהוד אמיר, [http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=28315145 '''גדנ"ע ירושלים בתש"ח'''] (עורך: יהושע אריאלי), משרד הביטחון: ההוצאה לאור, 2003, ע' 50}}.
[[הנציב העליון]], [[אלן גורדון קנינגהם]], התייעץ עם מפקד הצבא הבריטי, [[גורדון הולמס אלכסנדר מקמילן]] לגבי תגובתם. מקמילן, כדרכו בסוף [[המנדט הבריטי]], סירב לסכן את כוחותיו שלא למען אינטרסים בריטיים טהורים. קנינגהם פנה למפקד [[חיל האוויר המלכותי]] שלו בבקשה להפציץ את הכפר מהאוויר, אלא שהלה הודיע כי יום קודם לכן נשלחו כל המפציצים הקלים למצרים, והתחמושת שלהם נשלחה לבסיס [[חבניה]] שב[[עיראק]], ונדרשת יממה לכל הפחות על מנת לרכזם שוב. כיוון שבינתיים כבר עזבו כוחות אצ"ל ולח"י את הכפר לא היה טעם בניסיון להחזירם{{הערה|1=לארי קולינס ודומיניק לאפייר, "ירושלים, ירושלים", עמ" 230, תרגום אהרן אמיר, הוצאת שוקן, 1978{{ש}}{{דבר||הר. א. פ. עמד להרעיש את כובשי דיר יאסין|1948/04/14|00201}}}}.
| |||