שווא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏פתיח: ראו לעיל => ראו להלן
WillRock41 (שיחה | תרומות)
שורה 25:
שווא נע מסמן תנועה שנחטפה. בתקופת העברית הקלאסית (ואולי רק בתקופת הניקוד הטברני) תנועות שהיו מרוחקות מן ה[[הטעמה|טעם]] הראשי במילה התקצרו ונהגו כתנועות קצרות יותר. את התנועה המקורית אפשר לזהות בצורה היסודית, הבלתי נטויה של המילה, ולפעמים גם ב[[צורת הפסק|צורת ההפסק]] של המילה. למשל: במילה "יִשְׁמְעוּ" השווא שתחת האות מ' הוא שווא נע, ועל התנועה המקורית אפשר ללמוד מצורת היסוד יִשְמַע ומצורת ההפסק יִשְמָעוּ. מבחינה דקדוקית מתנהג שווא נע כתנועה לכל דבר; למשל, אם אחרי שווא נע מופיע אחד מעיצורי בגדכפ"ת לא יוטל בו [[דגש קל]]. ה[[פיוט|פייטנים]] שהשתמשו ב[[משקל היתדות והתנועות]] התייחסו לעיצור המונע בשווא נע כ"חצי [[הברה]]" ולצירוף של חצי הברה כזו עם הברה רגילה קראו "יתד".
 
ב[[עברית מקראית|עברית המקראית]] המאוחרת שווא נע נהגה תמיד כ[[חטף]] [[סגול (ניקוד)|סגול]] במשקלים קְטוֹל, קְטִיל, וקְטֹלֶת , חלק קטן מהמקרים כשההטעמה נמצאת שתי הברות קדימה ובצורות נטויות של משקלים שהברה הראשונה של צורת היסוד מנוקדת ב[[צירי]] חסר; תמיד כחטף קמץ בצורות נטויות של משקלים שהברה הראשונה של צורת היסוד מנוקדת ב[[חולם]] חסר; בשאר המקרים כ[[חטף]] [[פתח (ניקוד)|פתח]].
ה[[הגייה תימנית|הגייה התימנית]] משמרת ככל הנראה את אופן הגיית השווא אצל נקדני טבריה: בדרך כלל הוא מבוצע כתנועת a קצרה; לפני העיצור י - כתנועת i קצרה; ולפני עיצור גרוני - כתנועת העיצור הגרוני (למשל יְאוֹר - {{יפא|[jo˘ʔo:r]}}). מבחינה זו אין הבדל גדול בין הגיית החטפים השונים להגיית השווא, וכנראה שהחטפים סומנו לשם הדגשה שמדובר בשווא נע ולא בשווא נח (לא רק בעיצורים גרוניים - {{ציטוטון|אֲרוֹמֲמֶנְהוּ}}).
 
ה[[הגייה תימנית|הגייה התימנית]] משמרת ככל הנראה את אופן הגיית השווא אצל נקדני טבריה: בדרך כלל הוא מבוצע כתנועתכחטף aפתח קצרה; לפני העיצור י - כתנועתכחטף i קצרה[[חיריק]]; ולפני עיצור גרוני - כתנועת העיצור הגרוני (למשל יְאוֹר - {{יפא|[jo˘ʔo:r]}}). מבחינה זו אין הבדל גדול בין הגיית החטפים השונים להגיית השווא, וכנראה שהחטפים סומנו לשם הדגשה שמדובר בשווא נע ולא בשווא נח (לא רק בעיצורים גרוניים - {{ציטוטון|אֲרוֹמֲמֶנְהוּ}}).
ב[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]] ביצעו את השווא הנע כתנועת {{יפא|[ɛ]}} (תנועת {{יפא|[e]}} פתוחה-למחצה), כמו צירה וסגול ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], ואולי כתנועה קצרה במקצת יחסית להן; ביצוע זה התקבל גם ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], אך בה משך התנועה זהה למשך תנועת {{יפא|[ɛ]}} רגילה. ואולם בניגוד להגייה הספרדית, שבה היו מבוצעים כל השוואים הנעים, קיבלה העברית הישראלית את תכונתה של ה[[הגייה אשכנזית|הגייה האשכנזית]], שבה רוב השוואים הנעים מבוצעים כאפס תנועה, ורק במקום שנוצר בעקבות כך צרור עיצורים שאינו מתאפשר על ידי ה[[פונולוגיה]] של ה[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], מוכנסת תנועת {{יפא|[ɛ]}} כדי לפרק את הצרור. כך למשל במילה מְלוּכָה מבוצע השווא הנע שמתחת לאות מ' בתנועת {{יפא|[ɛ]}}, משום שהפונולוגיה העברית החדשה אינה מאפשרת את הגייתו של צרור העיצורים {{יפא|[ml]}} בתחילת מילה; ולעומת זאת במילה שְמוּעָה השווא הנע שמתחת לאות ש' אינו מבוצע משום שצרור זה קביל בעברית החדשה. למעשה, שווא נע תחת העיצורים השוטפים [//he.wiktionary.org/wiki/למנ"ר למנ"ר] + י' בראש מילה יבוצע תמיד כתנועת {{יפא|[ɛ]}}.
 
ב[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]] ביצעו את השווא הנע כתנועת {{יפא|[ɛ]}} (תנועת~ {{יפא|[e]}} פתוחה-למחצה), כמו צירה וסגולסגול ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], ואולי כתנועה קצרה במקצת יחסית להן; ביצוע זה התקבל גם ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], אך בה משך התנועה זהה למשך תנועת {{יפא|[ɛ]}}תנועה רגילה. ואולם בניגוד להגייה הספרדית, שבה היו מבוצעים כל השוואים הנעים, קיבלה העברית הישראלית את תכונתה של ה[[הגייה אשכנזית|הגייה האשכנזית]], שבה רוב השוואים הנעים מבוצעים כאפס תנועה, ורק במקום שנוצר בעקבות כך צרור עיצורים שאינו מתאפשר על ידי ה[[פונולוגיה]] של ה[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]], מוכנסת תנועת {{יפא|[ɛ]}}סגול או תנועת פתח כדי לפרק את הצרור. כך למשל במילה מְלוּכָה מבוצע השווא הנע שמתחת לאות מ' בתנועת {{יפא|[ɛ]}}כסגול, משום שהפונולוגיה העברית החדשה אינה מאפשרת את הגייתו של צרור העיצורים {{יפא|[ml]}} בתחילת מילה; ולעומת זאת במילה שְמוּעָה השווא הנע שמתחת לאות ש' אינו מבוצע משום שצרור זה קביל בעברית החדשה. למעשה, שווא נע תחת העיצורים השוטפים [//he.wiktionary.org/wiki/למנ"ר למנ"ר] + י' בראש מילה לעולם לא יבוצע תמידכחוסר כתנועת {{יפא|[ɛ]}}תנועה.
 
[[מדקדקי העברית בימי הביניים]] הציעו כללים שונים שמטרתם להקל על ההבחנה בין שווא נע לשווא נח. מפורסמים במיוחד חמשת הכללים שהציע ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]] המדקדק ר' [[אליהו בחור]]. הכללים משקפים את המציאות הפונולוגית, שבה שווא נח הוא אפס תנועה הבאה בסוף הברה, ושווא נע הוא תנועה חטופה הבאה באמצע הברה. הכללים מדויקים בדרך כלל, בעיקר ביחס לדקדוק העברי המקובל, אך במקרא יש להם מספר חריגים (בעיקר לכלל החמישי, שלו יש חריגים רבים). להקלת הזיכרון סומנו הכללים בראשי תיבות המרמזים על הכלל: