מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט – הבדלי גרסאות

[[משמר הברזל|תנועת הלגיונרים]] בראשותו של [[הוריה סימה]], שהייתה שותפה לשלטון עם [[גנרל]] [[יון אנטונסקו]] במסגרת [[המדינה הלאומית-לגיונרית]], ניסתה לתפוס את השלטון ולהדיח את אנטונסקו, ותוך כדי כך נערך [[פוגרום]] אכזרי במיוחד ב[[יהודים|יהודי]] בוקרשט. במהלך הפרעות נשרפו ונבזזו בתי כנסת ומוסדות יהודים אחרים, יהודים רבים נעצרו, עונו, נבזזו וחלקם נרצחו. המרד דוכא ביד קשה על ידי ה[[צבא רומניה|צבא הרומני]], אנטונסקו ביטל את המדינה הלאומית-לגיונרית, הקים דיקטטורה צבאית והיה לשליט יחיד, ללא מתחרים או מגבלות. 200מאתיים משאיות עמוסות ברכוש שנבזז מהיהודים, הכסף המזומן והתכשיטים הוחרמו ולא הוחזרו ליהודים, שגם לא פוצו על הנזקים שנגרמו לרכושם ולמוסדותיהם.

לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], על פי [[חוזה טריאנון]] ו[[הסכם פריז (1920)|הסכם פריז]], צורפו לרומניה מחוזות רבים, בעלי אוכלוסייה רומנית ברובה, שנלקחו משכנותיה (בחלקן [[אימפריה|אימפריות]] שהתפרקו),: [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]], [[האימפריה הרוסית]] ו[[בולגריה]]. צירוף הטריטוריות הפך את [[הרגאט|רומניה הקטנה]] ל"[[רומניה הגדולה]]", אבל נוסף אליו תנאי של מתן אזרחות וזכויות שוות ל[[מיעוט]]ים. ה[[רומנים]] צייתו בחירוק שיניים ותוך התמרמרות רבה בכל שכבות האוכלוסייה, ובמיוחד הייתה התמרמרות כנגד מתן זכויות ליהודים. המחוזות שצורפו לרומניה, במיוחד [[בסרביה]] ו[[בוקובינה]], כללו מספר גדול של יהודים, שהתבלטו, בניגוד ליהודי [[הרגאט]], גם בלבושם, מנהגיהם ושפתם, שהיו שונים מהמקובל ברומניה. בהמשך, ועל רקע [[המשבר הכלכלי העולמי של 1929|המשבר הכלכלי העולמי]], נערך ברומניה מסע [[אנטישמיות|אנטישמי]] בהנהגת חוגי אינטליגנציה, קשת רחבה של מפלגות וחוגי [[כמורה]], שמצא עידוד במתרחש ב[[גרמניה הנאצית]].

למרותאף על פי שלשלטונות היה ידוע שסכנה גדולה אורבת לרבעים היהודים, דודשט ווקרשט, לא דאגו לשמירה, לא על חיי מאה אלף התושבים היהודים ולא על רכושם ואולי השאירו אותם ללא מגן במתכוון, כדי שניתן יהיה לאחר מעשה, כפי שזה קרה, להאשים את הלגיונרים במעשי הזוועה שעשו, בשוד ובגניבה ולהשחיר את הדימוי שלהם בעיני הציבור הרומני.